ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ד חג השבועות שיחה א

1027

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־5 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ו. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר¹⁶, שהבעש"ט חיבב ביותר את יום השני של חג השבועות, ומידי שנה היה עורך בו סעודה מיוחדת ומתוועד הרבה^*¹⁶.

המגיד ממעזריטש – תלמידו וממלא מקומו של הבעש"ט – ביאר את טעם החביבות, בכך שהיום השני של שבועות הוא עשרים וארבע השעות הראשונות לאחר שקיבלו בני ישראל את התורה. והוסיף המגיד: ובפרט לדעת ר' יוסי, שמתן תורה היה בשביעי בסיון, הרי זו מעלה נפלאה¹⁷.

שני הטעמים של המגיד לחביבות היום השני של חג השבועות סותרים לכאורה אחד את השני: אם החביבות נובעת משום שהוא היום הראשון שלאחר מתן תורה (כהטעם הראשון), הרי לדעת ר' יוסי (שמתן תורה היה בשביעי בסיון) צריכה להיות החביבות בשמיני בסיון, אסרו חג? ואם חביבותו באה משום שביום זה ניתנה תורה (כהטעם השני), הרי צריכה להיות לדעת רבנן (שמתן תורה היה בששי בסיון וכן פוסק אדמו"ר הזקן בשולחנו¹⁸), החביבות ביום ראשון של חג השבועות?

ז. ביאור החביבות של עשרים וארבע השעות שלאחר מתן תורה:

החידוש במתן תורה הוא, כאמור, שאז ניתן הכח לכל אדם מישראל, שיוכל בעבודתו לזכך את העולם מחומריות לרוחניות וקדושה, ולהעלותו מלמטה למעלה^*¹⁸, ובפועל החל זה – רק לאחר מתן תורה. שכן מתן תורה היה הרי מלמעלה למטה, וירד ה', ולא עבודת האדם; עבודת האדם, תכלית מתן תורה, החלה רק לאחר מתן תורה. וזוהי המעלה והחביבות של יום השני של חג השבועות – היום שלאחר מתן תורה – לפי שאז החלה העבודה מלמטה למעלה.

זהו גם מה שהעליה של משה רבינו, מלמטה למעלה, "ויעל משה אל ההר" (לקבל את הלוחות ואת התורה, לאחר שכבר ניתנו עשרת הדברות במתן תורה) – היתה בז' בסיון¹⁹.

הערות

16. יום ב' דחגה"ש תש"ד.
*. אולי זהו מהטעמים שקבע כ"ק מו"ח אדמו"ר ליום זה שיעור התניא בו "ופי' הבעש"ט ז"ל כו'".
17. חביבות יום השני דשבועות, מרומז (ככל הענינים שבפנימיות התורה) גם בנגלה: גם בית הלל דס"ל שמותר להקריב עולת ראי' ביו"ט עצמו, עשו כדברי ב"ש (שו"ע אדה"ז סתצ"ד סי"ט. ונת' המקור לזה – וכן למש"כ שם "דהרבה מישראל נהגו כמותם" – בלקו"ש חכ"ח ע' 24 ואילך) ומוצאי חגה"ש הי' יום טבוח. ולכאורה הרי ב"ה לא היו עושין כדברי ב"ש ואפילו לחומרא (ואדרבה בכגון דא אמרו "כדאי היית לחוב בעצמך"), ובפרט שבנדו"ד י"ל שזהו ענין של קולא, כי עולות ראי' "עיקר מצותן ביום ראשון" (רש"י ד"ה ביו"ט חגיגה ז, ב. ועייג"כ רמב"ם ריש הל' חגיגה), ומ"מ הקריבו (קרבנות הו"ע העלאה) עולת ראי' באסרו חגה"ש ועשו אותו ליו"ט, מצד חביבותו של יום השני דשבועות.
18. ר"ס תצ"ד.
*. אין הדיוק בזה (וכן לקמן) העלאה ולא המשכה, כ"א – עליית העולם (התחתון) – לקדושה (העליון), אם ע"י המשכת הקדושה למטה (בגמ"ח וכיו"ב), או ע"י העלאת העולם לקדושה (עבודת הקרבנות וכיו"ב).
19. יומא ד, ב.

מצוטט ב־5 עמודים

לקוטי שיחות 1

כרך ח ‹ מסעי ‹ שיחה א ‹ 199 לקו"ש ח"ד ע' 1027

תורת מנחם 2

טז - שנת תשט"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשט"ז. לקו"ש ח"ד ע' 1027
כח - שנת תש"כ - חלק שני ‹ בס"ד. משיחות יום ב' דחג השבועות, ה'תש"כ. לקו"ש ח"ד ע' 1027

כתר שם טוב ספרי הבעל שם טוב 2

הוספות ‹ רמט לקוטי שיחות ח"ד ע' 1027
הוספות ‹ שיח לקוטי שיחות חלק ד ע' 1027

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 28 עמודים.