1026

שמסביבם, עד שאפילו בעלי חיים^*10 לא הפריעו לשנתם.

ד. על אף כל זאת לא היה הדבר לרצון לפניו ית', לישון לפני מתן תורה, שכן ההכנה לקבלת התורה צריכה להיות באופן אחר:

כמדובר כמה פעמים¹¹, החידוש של מתן תורה – על קיום המצוות שלפני מתן תורה: המצוות שהאדם מקיים לאחר מתן תורה פועלות זיכוך בדברים הגשמיים (שבהם נעשות המצוות), שהם עצמם מתקדשים. אדרבה, תכלית כל העילויים היא – העבודה בגוף דוקא¹²: דוקא ע"י הגוף אפשר להשיג עצמותו ית' באופן שלא ניתן להשיג על ידי נשמה בלי גוף. וכל כך גדולה מעלת העבודה עם הגוף, עד שהקב"ה כביכול ובית דין של מעלה שואלים על פסק הדין של בית דין של מטה, ואומר¹³: "נצחוני בני נצחוני", כי "תורה לא בשמים היא".

כיון שהחידוש של מתן תורה הוא מעלת עבודת הנשמה בגוף, צריכה גם ההכנה למתן תורה להיות בדומה לזה: לא בשינה והיפרדות מן הגוף, כי אם בהתעסקות עם הגוף, (אף שהיה זה לפני מתן תורה שעדיין קיימת היתה הגזירה, שגשמיות לא תתחבר עם רוחניות)¹⁴.

ה. ההוראה מכך היא:

יש הטוענים מה לי ולחושך העולם, לשם מה עלי לעסוק בענינים גשמיים? מוטב שאפרוש מעניני העולם, ואעסוק בתורה ועבודה לעצמי; שכן מאחר שיגעתי הרבה בתורה ומצוות, הגעתי כבר לדרגה של "עצרת", והחושך כבר נתמעט אצלי ("הלילה קצרה"), ועל ידי הסתגרותי מהעולם אגיע לדרגות נעלות ("שינה של עצרת עריבה"), ואוכל לפעול שדבר לא יפריע לי ("פורטנא לא עקץ כו"),

על כך אומרים, שאפילו לפני מתן תורה (אך ביום מתן תורה) היתה התנהגות כזו שלא לפי הכוונה, ויש לתקנה עתה, כל שכן לאחר מתן תורה שבודאי צריכה שתהיה העבודה של "ירדו לתחתונים", להתמסר לזולת הנמצא בדרגא פחותה מזו, ודוקא על ידי כך מתווסף עילוי גם אצלו, בדוגמת – "ומתלמידי יותר מכולם"¹⁵.

וזהו טעם המנהג להיות נעורים בליל שבועות לפני קבלת התורה: ההכנה לקבלת התורה אינה בשינה הנשמה תתעלה מהגוף ותתעסק בהשגות נעלות לעצמה, אלא להתעסק עם הגוף, נפש הבהמית וחלקו בעולם, ודוקא דבר זה הוא ההכנה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות לכל השנה.