1025
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לקבלת התורה, הרי מובן עד כמה גדולה היתה תשוקתם לתורה לאחר שכבר המשיכו את המ"ט שערים ונתעלו במשך מ"ט הימים6, ונעשו ראויים לקבלת התורה. והנה על אף התשוקה הגדולה שבהם, הלכו לישון?!
מכך מובן ששינתם לא היתה ח"ו מתוך שהסיחו דעתם ממתן תורה, אלא אדרבה, היא היתה אחת מההכנות שלהם למתן תורה.
ראיה נוספת לדבר היא, מכך שהפרעושים לא עקצו אותם: אילו היתה שינתם בגלל היסח הדעת ח"ו מהתורה, לא היה עושה הקב"ה נס שהפרעושים לא יפריעו לשינתם. מכאן הוכחה כי, אדרבה, דבר זה שימש להם כהכנה לקבלת התורה.
ג. הביאור בזה: רבינו הזקן אומר7, שככל שהשגתה ודבקותה באלקות של הנשמה בהיותה בגוף נעלית היא, אין היא מגעת לדביקות הנשמה למעלה, בטרם ירידתה למטה בגוף. כי הגוף אינו מסוגל לסבול דביקות כה נעלית.
בשעת השינה מתערטלת הנשמה מן הגוף ועולה למעלה8 (ובגוף נשארת "קיסטא דחיותא" בלבד)9. ואז מסוגלת הנשמה להשיג השגות גבוהות יותר מאשר בהיותה מלובשת (לגמרי) בגוף, כשהוא ער.
כידוע10, שהעוסקים בתורה במסירה ונתינה זוכים בעת השינה לגילוי ענינים בתורה, עד שלפעמים, דברים שנתייגעו עליהם ביום ונשארו מוקשים אצלם, מתיישבים הדברים בקומם משנתם, על ידי השגת הנשמה למעלה בעת השינה.
ולכן שכבו בני ישראל לישון לפני מתן תורה, משום שרצונם היה שהנשמה תפרד מהגוף, תתעלה למעלה ותשיג השגות נעלות ביותר, בהנחה שההשגות בעת השינה, ישמשו הכנה מתאימה לגילויים שיזכו להם בעת מתן תורה.
וזהו שאומר המדרש "שינה של עצרת עריבה והלילה קצרה": ככל שהאדם מתייגע ומזדכך כשהוא ניעור, בעת שהנשמה בגוף, כך גם עולה הנשמה ומשיגה השגות נעלות בשעת השינה. לאחר סיום העבודה של ספירת מ"ט הימים, מגיעים ל"עצרת", ו"הלילה (החושך והעלם העולם) קצרה" – נשאר "העלם" קטן בלבד, שהרי כבר הושלמה כל העבודה, והנה כבר בא הגילוי של מתן תורה – בזמן כזה השינה היא "עריבה", אפשר להגיע על ידה לדרגה נעלית ביותר.
וגודל העילוי של בני ישראל בעת שינתם, השפיע גם על העולם
הערות
- 6. ובפרט, שגם שעה"נ כבר נמשך אז, שהרי מ"ת הי' ביום הנ"א לעומר, וראה בארוכה לקו"ש ח"ג פ' אמור.
- 7. תניא פל"ז.
- 8. ב"ר פי"ד, ט.
- 9. מדה קטנה דחיותא (ראה זח"א פג, א).
- 10. ראה ד"ה בלילה ההוא ת"ש ס"א. "היום יום" ע' ח. שיחת שמחת בית השואבה תשכ"ב. ומובא מהרדב"ז (בספרו מגדל דוד על שה"ש עה"פ דובב שפתי ישנים) שהי' נו"נ בהלכה בתוך השינה.
בראשית רבה י״ד:ט׳ - הטקסט מספריא
חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָהּ: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, יְחִידָה, חַיָּה. נֶפֶשׁ, זֶה הַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב, כג): כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ. רוּחַ, שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ג, כא): מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי אָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה. נְשָׁמָה, זוֹ הָאוֹפִיָּא, דִּבְרִיָּתָא אָמְרִין הָאוֹפִיתָא טָבָא. חַיָּה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מֵתִים וְהִיא חַיָּה בַּגּוּף. יְחִידָה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מִשְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהִיא יְחִידָה בַּגּוּף. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לד, יד): אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ עַל הָאָדָם הַזֶּה, רוּחוֹ כְּבָר הָיָה בְּיָדוֹ (שנאמר): וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף בְּגוּפוֹ כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן, נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת אֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת. רַבָּנָן אוֹמְרִים אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ לָאָדָם הַזֶּה רוּחוֹ כְּבָר הוּא בְּיָדוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף לְמַעְלָה כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם יַחַד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. רַבִּי בִּיסְנִי וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אוֹמְרִים, הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַגּוּף, וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן הִיא עוֹלָה וְשׁוֹאֶבֶת לוֹ חַיִּים מִלְּמַעְלָה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם נוֹשֵׁם צָרִיךְ לְקַלֵּס לַבּוֹרֵא, מַה טַּעַם (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, כָּל הַנְּשִׁימָה תְּהַלֵּל יָהּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.