1024

שיחה א

השבועות

חג

א. נאמר במדרש¹, שבני ישראל ישנו כל הלילה שלפני מתן תורה, "לפי ששינה של עצרת (שבועות) עריבה והלילה קצרה", ואפילו "פורטענא" (זבוב עוקצני) לא עקץ אותם. וכשבא הקב"ה לפנות בוקר לתת להם את התורה מצא אותם ישנים והיה צריך להקיצם משנתם, וזוהי שאלתו של הקב"ה: "מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה וגו'"². מכאן המנהג שבליל חג השבועות נעורים כל הלילה ולומדים תורה, כדי לתקן את השינה של בני ישראל בליל מתן תורה³.

כל סיפורי התורה הם הוראה בעבודתנו; בפרט סיפור על הנהגה לא־טובה של בני ישראל – שהרי "לא דיבר הכתוב אפילו בגנות בהמה טמאה"⁴ – ודאי שטומן בחובו הוראה חשובה ביותר, שבגללה היה כדאי לספר אף סיפור זה.

אף שבסיפור זה ישנה הוראה פשוטה ביותר – לתקן את הדבר (על ידי שנעורים בליל שבועות, ועל דרך זה בכל השנה כולה) – הרי לשם כך די היה בכללות הסיפור, על השינה של בני ישראל. מכך שהתורה מספרת פרטי הדברים, ש"שינה של עצרת עריבה והלילה קצרה", וכי הפרעושים לא עקצו, משמע, שבפרטים אלו ישנה הוראה עבורנו – מלבד הוראת אי השינה בליל שבועות.

ב. ידוע⁵ כי בשעה ששמעו בני ישראל שלאחר חמישים יום ממועד צאתם ממצרים יקבלו את התורה, נתעוררה בהם תשוקה גדולה לקבלת התורה, והחלו לספור את הימים שנותרו עד למתן תורה. וזה מקור לענין ספירת העומר. איך יתכן איפוא שכאשר שבעה שבועות לפני קבלת התורה כבר היו חסרי מנוחה, מגודל תשוקתם בהתקרב זמן קבלת התורה – הנה בלילה לפני מתן תורה הלכו לישון?

יתרה מזו: ספירת ארבעים ותשעה הימים הרי היתה הכנה לקבלת התורה, כלומר שבמשך מ"ט הימים נזדככו בני ישראל זיכוך אחר זיכוך עד שנעשו ראויים לקבל את התורה. בכל יום המשיכו שער נוסף ממ"ט שערי בינה, ועם המשכת כל מ"ט השערים (כל מה שניתן "להמשיך" על ידי עבודה), העניק להם הקב"ה בעת מתן תורה את שער החמישים, ומעתה: אם בצאתם ממצרים, כשאך זה עתה יצאו ממ"ט שערי טומאה, כבר היתה להם תשוקה