1023

יספור לגמרי – שלא כמו במנין בני ישראל שבפרשת במדבר, שבו מנה משה, את כל בני ישראל בשוה, שכן הדבר קשור בעצם הנשמה. ספירת העומר באה לזכך את הכוחות פנימיים, ולכך יש בה שינויים בין אחד לרעהו.

ז. אין זה סותר להאמור לעיל, שהעובדא שבספירת העומר נמנים כל הימים בשוה, הן של חול, והן של ראש חודש יום טוב ושבת – בעבודתו בעניני החול יש לו אותה חיות כמו בעבודת שבת ויום טוב – משמשת ראיה לכך שספירת העומר קשורה בעצם הנשמה,

כי עבודה זו של ספירת העומר בכוחות הפנימיים היא "ממחרת השבת"²² – להעלות את הכוחות ולהחדיר בהם את האור – "וספרתם לכם", מלשון אבן ספיר²³ – של עצם הנשמה.

מנין בני ישראל בא לעורר את העצם (מלמעלה למטה) עד שזה יפעול ויגלה חשיבותם בעולם; וספירת העומר באה – לברר את הכוחות הפנימיים ולהעלותם (נרוצה מלמטה למעלה), שהנהגתם תהיה כפי הדרוש מצד עצם הנשמה.

ח. לפי זה יובן מדוע היה צורך לפני מתן תורה בשני הספירות:

החידוש שבמתן תורה, ש"העליונים ירדו לתחתונים והתחתונים יעלו לעליונים", הוא גם בנוגע לנפש האדם²⁴, ש"עצם הנשמה – "עליונים", יהא קשור בכוחות הפנימיים, שכל ומדות – "תחתונים". כלומר: שגם בשכל שבמוח ובמדות שבלב תיקלט אלקות (לא כדבר הנוסף ולא באופן מוגבל, אלא) כמו בעצם הנשמה, שהיא "חבוקה ודבוקה בך, יחידה לייחדך".

חידוש זה נעשה מיד בדיבור הראשון של מתן תורה – "אנכי הוי' אלקיך – כחך וחיותך", ש"אנכי מי שאנכי"²⁵, שהוא נעלה מהשגה לגמרי, וקשור עם עצם הנשמה, נעשה – "כחך וחיותך", כח וחיות פנימי של בני ישראל.

ולכן לפני מתן תורה דרושה הכנה הן מצד עצם הנשמה, שתהיה בהמשכה והתגלות – על ידי מנין בני ישראל, והן מצד הכוחות פנימיים, שיהיו מזוככים וכלים אל העצם – על ידי ספירת העומר²⁶.