ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ד חג השבועות שיחה א

1028

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־3 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ח. לפי זה יובן, שאף לדעת ר' יוסי (שמתן תורה היה בשביעי בסיון), ישנה החביבות ביום שני של חג השבועות, כי ביום זה היתה גם העליה מלמטה למעלה:

הגמרא אומרת²⁰ (לדעת ר' יוסי), שמשה רבינו "הוסיף יום אחד מדעתו והסכים הקב"ה על ידו": הקב"ה ציוה לפרוש מן האשה לפני מתן תורה שני ימים בלבד – הרביעי והחמישי בסיון, ולפי זה היה מתן תורה צריך להיות בששי בסיון – אלא שמשה רבינו הוסיף עוד יום וציוה לבני ישראל לפרוש שלשה ימים – גם ביום הששי – והקב"ה הסכים עמו, ונתן את התורה רק ביום השביעי בסיון, לאחר פרישה של שלשה ימים.

נמצא, איפוא, לפי ר' יוסי, שהיום של מתן תורה היה תלוי בעבודת בני ישראל מצד עצמם – שהוסיפו מדעתם – עלי' מלמטה למעלה. לפיכך ישנה לפי ר' יוסי חביבות ביום מתן תורה עצמו (שלא כמו לרבנן, שהחביבות היא ביום שלאחר מתן תורה), ולכן גם לפי ר' יוסי ישנה חביבות ביום שני של חג השבועות²¹.

אדרבה: לפי ר' יוסי גדולה החביבות יותר, וכלשון המגיד, "מעלה נפלאה": שכן לפי רבנן מעלת היום השני של חג השבועות היא רק בגלל העליה מלמטה למעלה שהיתה ביום זה, אבל לר' יוסי ישנן ביום השני של שבועות את שתי המעלות, גם המשכה מלמעלה למטה – מתן תורה, וגם העלאה מלמטה למעלה – בגלל ש"הוסיף יום אחד מדעתו"; וכשמצטרפים שני היתרונות יחדיו – "להוי כדין וכדין"²² – אזי היא מעלה נפלאה.

ט. על פי הנ"ל יובן גם דיוק לשון כ"ק מו"ח אדמו"ר בסיפורו הנ"ל, שהבעש"ט היה מחבב את יום השני של חג השבועות. לכאורה הרי חביבות יום זה אינה משום שהוא היום השני של שבועות, כי אם, אדרבה, משום שהוא שביעי בסיון שיש בו מעלות, הראשון – לאחר מתן תורה (לדעת רבנן), או היום הראשון של מתן תורה (לדעת ר' יוסי).

אלא שהביאור בזה: החידוש של היום השני לגבי הראשון הוא: יום טוב ראשון הוא מדאורייתא – היום עצמו קדוש, ויום טוב שני הוא מדרבנן – היום מצד עצמו הוא יום חול, אלא שבני ישראל קידשו אותו²³. ענין יום טוב שני יש בו המעלה הנ"ל (כמבואר בנוגע לשביעי בסיון: העלאה מלמטה למעלה)²⁴.

הערות

20. שבת פז, א.
21. וגם עליית משה אל ההר, היתה בשביעי בסיון, גם לדעת ר' יוסי (יומא ד, ב).
22. ראה לקו"ת פ' ראה ד"ה ושמתי כדכד.
23. בכללות, גם יו"ט ראשון ענינו מקרא קודש (לא קודש מעצמו), שבנ"י עושין מחול קודש, שזהו החילוק בין שבת (דמיקדשא וקיימא) ליו"ט. אבל בפרטיות: יו"ט ראשון נצטוו מן התורה (שהציווי הוא גם נתינת כח מלמעלה) משא"כ יו"ט שני.
24. ובזה יש ליישב מ"ש המג"א (ר"ס תצד), דזה שניתנה התורה ביום נ"א לעומר בא לרמוז לנו ענין יו"ט שני של גלויות. והקשה עליו בח"י שם, דא"כ יהי' יום השני דשבועות עיקר היו"ט? ויש לומר: מצד ההמשכה שמלמעלה ראוי' היתה התורה לינתן ביום החמישים לעומר, לפי שאז הוא המשכת שער הנו"ן, וגם יום זה הי' אז לדעת ר' יוסי, יום הששי בסיון, שהוא הזמן דמ"ת (ראה תוד"ה, יום הששי ע"ז ג, א) ומה שניתנה תורה ביום הנ"א לעומר הוא לפי שהוסיף משה יום א' מדעתו, עבודה מצד המטה, ולכן יו"ט ראשון שהו"ע המשכה מלמעלה הוא ביום הנ' לעומר, ויו"ט שני שהו"ע ההעלאה מלמטלמ"ע הוא ביום הנ"א. (ומה שלדעת רבנן גם מצד ההמשכה שמלמעלה, הי' מ"ת ביום הנ"א לעומר (ולא ביום החמישים, הזמן דיו"ט ראשון) יש לומר, לפי שלדעתם יום הנ"א לעומר הי' ביום הששי בסיון, שהוא הזמן דמ"ת כנ"ל (ובעיקר – רק קביעות היו"ט הוא מצד המשכת שער הנו"ן. ועיין בארוכה לקו"ש ח"ג פ' אמור). ועיקר קושיית המג"א אינה אלא לר' יוסי (אף שמקשה שם גם לדעת רבנן, ועיין במחה"ש שם), ועל זה מתרץ שפיר, שבא לרמוז לנו ענין יו"ט שני). ובזה יובן גם מה – שלפי המג"א – בחג השבועות דוקא נרמז יו"ט שני של גלויות, ולא במועדים אחרים, אף שכל ענין יו"ט שני דשבועות אינו אלא "כדי שלא לחלוק במועדות", היינו שבזה טפל הוא לשאר המועדות (ובשו"ת חתם סופר חאו"ח סו"ס קמה כתב "משום דבעי חיזוק טפי") – אלא לפי ששביעי בסיון ויו"ט שני ענינם אחד – העלאה מלמטלמ"ע.

מצוטט ב־3 עמודים

לקוטי שיחות 1

כרך כח ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ג ‹ 255 לקו"ש ח"ד ע' 1028

תורת מנחם 2

ג - שנת תשי"א - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת* ליל ב' דחג השבועות, ה'תשי"א לקו"ש ח"ד ע' 1028
כו - שנת תשי"ט - חלק שלישי ‹ בס"ד. יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ט לקו"ש ח"ד ע' 1028

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.