196

מהבדל זה בלשון הפסוק מוכח, שב"וישמע הכנעני" שבפרשתנו מספרת התורה על ענין חדש בשמועה, שעורר אותו להילחם בישראל:

בפרשת חוקת, כאשר הוא מתואר כ"יושב הנגב – זה עמלק (שנאמר²⁰ עמלק יושב בארץ הנגב)", מדובר על שמועה שעוררה רק את עמלק להילחם בישראל. כי, כפירוש רש"י שם: "עמלק מעולם רצועה מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורעניות".

אך בפסוקנו מסופר על שמועה שהיתה מעוררת גם סתם "כנעני", שאיננו "רצועה מרדות לישראל", להילחם בישראל.

ו. השמועה שעוררה להילחם – כעמלק או ככנעני

לפי זה יובן מדוע שונים דברי רש"י בפירושו לפסוקנו מדבריו בפירושו בפרשת חוקת:

עמלק, בהיותו תמיד "רצועה מרדות לישראל", מוכן בכל עת להילחם בישראל, בלי חישובים אם "ניתנה רשות להלחם בישראל", אם לאו. כפי שרואים בבירור, שגם בחיי אהרן הוא לא נמנע מכך – "ויבא עמלק וילחם עם ישראל"²¹, למרות שאז עדיין לא הסתלקו ענני הכבוד²², ואי אפשר היה לחשוב שניתנה רשות להילחם בישראל.

לכן מסביר רש"י, שב"וישמע הכנעני" ( – "זה עמלק") שבפרשת חוקת, אין הכוונה לשמועה על מיתת אהרן עצמה, אלא על התוצאה מכך – סילוק ענני הכבוד: כל עוד היו ענני הכבוד, לא היה באפשרותו להגיע לישראל, כי הם היו מוקפים ומוגנים על ידי העננים²³. אך ברגע ש"שמע ש(מת אהרן" ושעל ידי כך "ו)נסתלקו ענני כבוד" – מיד "וילחם בישראל".

לעומת זאת בפסוקנו, הכוונה ב"וישמע הכנעני" היא, שהוא התעורר למלחמה ככנעני, כפי שהוא הציג את עצמו בהתאם ללשונו²⁴, ולכן מדגיש רש"י "שמיתת אהרן היא השמועה": מפני האפשרות שנוצרה על ידי סילוק