82
מתאר "דרך הנגב" בלשון "דרך האתרים" (הדרך "שהלכו בה המרגלים") נרמז גם ע"ד השמועה "שנסתלקו ענני הכבוד". כי עד אז היתה הליכת בנ"י במדבר על פי העננים שהלכו לפניהם "לנחותם הדרך"38, ועתה שנסתלקו העננים39, איך ידעו ישראל היכן ללכת? וע"ז אומר הכתוב שהלכו "דרך האתרים" — שהלכו בדרך סלולה, שסללו המרגלים. וזהו ששמע הכנעני, שבנ"י אין להם ענני הכבוד לנחותם הדרך (שלכן הולכים בדרכם של המרגלים), וכיון שנסתלקו ענני הכבוד (שהיו מגינים על ישראל39) — "וילחם בישראל"40.
ד. ועוד יש לומר, ע"פ דברי התיב"ע כאן בפירוש "דרך האתרים" — "אורח אלליא אתר דמרדו במארי עלמא" [דרך המרגלים, מקום שמרדו בה']. דכיון ששמע העמלקי שזהו המקום שבו מרדו בה', לכן יצא ללחום עם ישראל בחשבו שהוא "מקום41 מוכן לפורענות"42.
ויש לומר, שהדגשה זו (שהיא הדרך שהלכו בה המרגלים, מקום מוכן לפורענות) היא בהמשך לפרש"י על "וישמע הכנעני", שכ' "ועמלק מעולם רצועה מרדות לישראל מזומן בכל עת לפורענות", דלכאורה מהו כפל הלשון בפרש"י43? אלא שהם ב' ענינים: א) "מעולם רצועה מרדות כו'" היינו סתם שנאה לישראל, שהיא "מעולם". ב) "מזומן בכל עת לפורענות" היינו שמזומן בכל עת לנצל כל "עת לפורענות" לישראל לפגוע בהם.
וכדמצינו שני ענינים אלו במלחמתם בפעם הא', אשר (א) "בא. . להזדווג לישראל קודם לכל האומות"44, שזה מורה על גודל שנאתו לישראל יותר מכל האומות, (ב) הי' אז זמן לפורענות, כפרש"י45 שמלחמת עמלק באה לאחרי "ריב46 בני ישראל. . נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו".
וכן בנדו"ד, שזה שעמלק בא אז להלחם עם ישראל (במות אהרן) הוא מפני שתי סיבות: א) סתם שנאה לישראל, אלא שכ"ז שהיו ישראל מוגנים בעננים לא היתה אפשרות להלחם בהם, משא"כ עתה שנסתלקו ענני הכבוד47. ב) מיתת אהרן היתה עת פורענות לישראל, כפרש"י48 "שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה".
וזהו ההמשך בפרש"י, שזה שעמלק בא להלחם עתה בישראל הוא מפני שתי
הערות
- 38. בשלח יג, כא.
- 39. אבל ראה לקו"ש חי"ח שבהערה 28.
- 40. וכן פי' בשירי קרבן לירושלמי יומא שבהערה 5.
- 41. ל' רש"י וישב (לז, יד).
- 42. ולהעיר מבאר מים חיים כאן, שפי' "לפי שכבר הצליח באותו הדרך להכותו עד החרמה בשעה שבאו המרגלים".
- 43. וביותר תמוה, שהלשון "מזומן. . לפורענות" היא הוספת רש"י על לשון התנחומא ובמדב"ר.
- 44. רש"י בשלח יז, יד.
- 45. בשלח שם, ח.
- 46. בשלח שם, ז.
- 47. ראה בארוכה לקו"ש ח"ח ע' 196 (אבל בלקו"ש חי"ח הנ"ל באו"א).
- 48. פרשתנו כ, כג. — ומתורץ הצ"ע שברע"ב על פרש"י כאן דמהו העת פורענות כאן, "ולא מצינו עתה שחטאו כלל".
רש"י על בראשית ל״ז:י״ד - הטקסט מספריא
מעמק חברון. וַהֲלֹא חֶבְרוֹן בָּהָר, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן (במדבר י"ג), אֶלָּא מֵעֵצָה עֲמֻקָּה שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְאַבְרָהָם בֵּין הַבְּתָרִים כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ (בראשית ט״ו:י״ג):
ויבא שכמה. מָקוֹם מוּכָן לְפֻרְעָנוּת, שָׁם קִלְקְלוּ הַשְּׁבָטִים, שָׁם עִנּוּ אֶת דִּינָה, שָׁם נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה (מלכים א י"ב):
מעמק חברון FROM THE VALE OF HEBRON — But was not Hebron situated on a hill, as it is said (Numbers 13:22) “And they went up into the South and they came unto Hebron” why then does it state that Jacob sent him from the עמק, (the vale, the deep part) of Hebron? But the meaning is that Jacob sent him in consequence of the necessity of bringing into operation the profound (עמוקה) thought of the righteous man who was buried in Hebron (Midrash Tanchuma, Vayera 22) — in order that there might be fulfilled that which was spoken to Abraham when the Covenant was made ‘between the parts” (cf. 15:13), “thy seed shall be a stranger etc.”
ויבא שכמה AND HE CAME TO SHECHEM — A spot foredestined to be the scene of misfortunes: there the sons of Jacob sinned (by selling Joseph), there Dinah was maltreated, there the kingdom of the House of David was divided, as it said (1 Kings 12:1) “And Rehoboam went to Shechem etc.” (Sanhedrin 102a).
רש"י על שמות י״ז:י״ד - הטקסט מספריא
כתב זאת זכרון. שֶׁבָּא עֲמָלֵק לְהִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל קֹדֶם לְכָל הָאֻמּוֹת:
ושים באזני יהושע. הַמַּכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, שֶׁיְּצַוֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת גְּמוּלוֹ; כָּאן נִרְמַז לוֹ לְמֹשֶׁה שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ (שם):
כי מחה אמחה. לְכָךְ אֲנִי מַזְהִירְךָ כֵּן, כִּי חָפֵץ אֲנִי לִמְחוֹתוֹ:
כתב זאת זכרון WRITE THIS FOR A MEMORIAL, that Amalek came to wage war against Israel before any other nation.
ושים באזני יהושע AND PUT INTO THE EARS OF JOSHUA, who will bring Israel into the Holy Land, that he must command Israel to pay him his recompense. Here it was intimated to Moses (by the mere statement that Joshua should in some future time carry out the injunction to destroy Amalek) that Joshua would bring Israel into the Holy Land (cf. (Mekhilta).
כי מחה אמחה BECAUSE I WOULD UTTERLY BLOT OUT [THE REMEMBRANCE OF AMALEK] — the reason why I admonish you thus is because (כי) I desire to blot it out.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.