שיחה יט

331שיחה יט

בכל מקום ובכל זמן ובכל רגע ע"ד פעולות כהן גדול ביוהכ"פ בקדש הקדשים, "יי הזזה כדבעי בשינוי המהות, הנה מובן ופשוט שאין זה פוטר ח"י כלל מעבודה במשך כל השנה. ובלשון הזוהר דכל יומא ויומא עביד עבידתי" (זח"ג צד, רע"ב). וחסר יומא חדא חסר לבושא חדא (זח"א רכ"ד א'). ובמכש"ב וקו בהנוגע לפעולה על אחרים, שלא תמיד נמצאים אצלו, ולא תמיד מוכנים לקבל ההשפעה, והשי"ת יצליחו לבשר טוב גם בזה.

7 ב"ה. כ*ה מ"ח תשי"ח

, . . בשאלתו במה שנתבאר דבקצירת העומר שהי' הפרסום קטן מאשר בשמחת בית השואבה מפני שאז תקופת עבודת צדיקים משא"כ חדש תשרי שהוא העבודה דבעלי תשובה, ושואל מאי נפק"מ כיון שהפרסום נעשה להוציא מלבן של צדוקים.

והנה פרסום הי' גם בעת קצירת העומר, שלכן עשו ואמרו כל ענין גיפ וכו' עיייש במנחות רפ"ו, אלא שהחילוק הי' בהשמחה של המתעסקים בזה, שמובן שגדולה שמחת בן מלך השב משבי, מאשר שמחת בן מלך שמעולם לא הי' בשבי (אם בכלל יש שם ענין השמחה) כיון שתענוג תמידי אינו תענוג. ועוד זאת שאפילו בנוגע להצדוקים יש להם אחיזה קלה וקטנה יותר ופחות הרבה יותר בד' אמות של צדיקים שמעולם לא חטאו, מאשר בד' אמות של בעלי תשובה ...

ל"ג בעומר 332(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

333(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

334ממש. אמן כן יהי רצון. (שיחת ל"ג בעומר תשכ""ז)

ב"ה, ל"ג בעומר, ה'תשכלז 335, . . כמה טעמים נאמרו בשמחת ל"ג בעומר וחגיגתו. ואנו אין לנו אלא האמור בכתהאריז"ל ומובא בדא'ח, אשר יום זה הוא יום הסתלקותו של רבי שמעון בן יוחאי -- הילולא דרבי שמעט 336-- אשר ,הגיע בשעה ההיא לתחלת וראש כל המדריגות שלו . . וזה הי' ענין לימודו עַם החברים בשעה ההיא . . והי' מאיר בו מבחי'... הארת אורו של משיח".

ומדי שנה בשנה ביום זה מתעורר עוד הפעם מצב זה, כידוע.

ויתרון בדורותינו אלו, אשר, אף כי אכשיר דרא (בתמי), בכל זה -- בדורות הראשונים לא ניתן רשות לגלות רק לרשב"י וחבריו לבדם, אבל בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות פנימיות התורה. ובלימוד זה דוקא יפקון מן גלותא ברחמים.

ואשרי האיש, אשר ביום סגולה זה, יום גילוי פנימיות התורה, יתחזק ויוסיף אומץ לקבוע שיעורים בפנימיות התורה

לעצמו, וגם בדיבוק חברים, וגם להשפיע, ככל יכלתו, על זולתו לעשות את זה.

ובאור לימוד זה דוקא נחי' גם בעסק חצוניות התורה ובכל דרכגו נדעהו, שנדע את ה' ומה ה' דורש מאתנו, הן בתפלה והן בעסק התורה ובקיום המצות והנהגת כל היום בכל פרטי מעשינו.

דהא אדרבה בהסתלקותן של צדיקים מתענין, י"ל דשאני לייג בעומר דרשב"י ציוה לשמוח בו (עיין בפע"ח שם) ועפמש"כ במהרייו (הובא בש"ך יו"ד סשמ"ד סק"ט) הזין דשומעין לו. ואכמ"ל,

הגיע בשעה: סידור שער הל"ג בעומר סד"ה אתה הצבת. ובסופו.

ובאור לימוד : מסתב כ"ק אהמו"ר (מהורשיב) גיע (נדפס בהוספה לקונטרס עץ החיים עפ"ד).

לו ו

. . לשוז הפרע"ח (דפוס דובראָוונע ודפוס לאַשצוב) שער ספה"ע פיז בהערח, וז''יל:; והטעם שמת רשב'י ביום ל"ג בעומר כי הוא מתלמידי רע"ק שמתו בספה"ע.

והנה ידוע, אשר קטע זה מוקשה הוא הן בנגלה, כי רשב"י הוא מהחמשה תלמידים שסמך רע"ק אח"כ, הן מצד הנסתר ע'פ המבואר, בפע'ח שם ובסידור האריז"ל, מדריגת הכ"ד אלף תלמידים שמתו ומדריגת ה' תלמידים הנ"ל. וכבר עמד ע"ז בשו"ת דברי נחמי' חאו"ח סל"ד סק'ז. וסיים: ואולי יש ט"ס בפע"ח שם במ"ש כי הוא כו' כנ"ל וצ"ע בדפוס קאַרעץ ששמעתי ששם נשמט זה.

337ואמת כן הוא, אשר בפע"ח דפוס קאַרעץ לא נמצא קטע הנ"ל. וכן בסידורי האריז"ל ובשני פע"ח כת"י, שישנם באוסף הכת"י אשר לכ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א. חסר כל ענין זה. כן לא מצאתי לביאור הנ"ל בכל דרושי דא'ח שראיתיי לע"ע.

וז"ל ספר הכוונות (ענין ספה"ע דרוש יב) בטעמי מנהגי ל"ג בעומר: כי הרשב"י ע"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של רע"ק ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג בעומר. ועד"ז הוא במשנת חסידים.

בספ'* פולין מובא ש,ל"ג בעמר" בגימט' משה -- להעיר דרשב"י עהי' ניצוץ משה" ,ונתעלה לאותו אור שקיבל משה כשעלה לקבל לוחות שניות* ((עמה*מ ס"ב ד') ועד"יז בכ"מ).

*) נכתב כתשובה על השאלה למה נק' יום זה ,ל"ג בעמר* (בבי"ת) ולא ל"ג לעמר" (בלמ"ד). המו*ל,

ב"ה י"ב אייר תש"ט.

מכתבו נתקבל ובאתי להסג"פ הלקו"ד * לליג בעומר הבע"ל. ובודאי יזכה בו את הרבים באופן היותר מתאים, וכמשנ"ת בשיחה הנ"ל ס"ב, ובכ"מ.

ואולי אפ"ל בקישור הענינים, דהנה ליג בעומר מרומז בקרא במש"כ גל עד, וכולל שנים: גל בין לובן העליון דקדושה ויעקב, גל בין קדושה והלעומ"ז. וכמשנ"ת כ"ז בסידור שער הל"ג בעומר, וזהו דליג בעומר ג"כ כולל שנים: תכלית העלי' דרשב"י, פנימיות התורה, שגילה ביום זה דוקא, והודאה דהודאה, עבודה דאנשים פשוטים לגמרי, וכמשניית בקונטרס דחה"פ זה.

ויל דהבעש"ט כל זמן שהי' נסתר, הי' ג'כ בבחינת לובן העליון דקדושה, וזהו שמבואר ברשימה (שבלקו"ד המוסג"פ ע' 29) דכשנגמר זמן

*) לקוט ל. נהפס בלקו"ד ח"ג. המו"ל.

338היותו נסתר והי' צריך להתגלות, סימנך הוא גל עד דוקא, וידוע מש"כ הבעש"ט (נדפס בשיחת כ' כסלו תרצ"ג ובהתמים ח"ד, יח) דכשגמר לימוד התורה עם מורו אחי' השילוני -- (ראה בסה"ד שרשב"י הוא גלגולו. ועיין ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב) עד לעיני כל ישראל נתגלה.

. . . ובעמדנו בפרוס ב' ההילולא'/ת דרשב"י וריב"ש (טוב) -- הנה ענין רשב"י ופעולתו הי' להמשיך להתנאים וכו' פנימיות התורה -- וגם ההעלם שאינו שייך מצ"ע לגילוי -- כמבואר בדא'ח, ולא עוד אלא שפתח את צנור ההשפעה בזה, לכתחלה בדורו עד אשר אפילו ינוקי גילו סתרי תורה.

ולאחר זה בפרט -- כדברי רשב"י -- כד יהא קריב ליומי משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא,

הרי עת סגולה היא להתעוררות ולתוספות אומץ בגילוי והפצת פנימיות התורה שבדורותינו נתגלה במעינות הריב"ש תורת החסידות.

והרי ביום הילולא דרשב"י הי' מאיר בו מבחי' תכלית שלימות רוחו, שרשו מבחי' משה ומבחי' משיח, והימים האלה (כשהם) גזכרים (ה"ה) ונעשים (ההמשכות וההשפעות),

והרי השפעת יום הילולא זה -- על כל ימי ספה"ע שלאח"ז כי בכולם פסקו למות וק"ל.

- ויהי רצון שיעשה כאו"א בזה לפום שיעורא דילי' ולהמשיך מהתעוררות ותוספת זו בכל השנה כולה ומתוך שמחה.

שגם בזה מיוחד יום הילולא דרשב"י דוקא -- וכמבואר בכ"מ שהוא דלא

ככל יום וכו' כי אם אדרבה צ"ל בשמחה. \ (ממכתב כ"ו אייר תשכ"א) 339(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

340. . . ובעמדנו ביום ל"ג בעומר, יום הילולא דרשב"י, ובהקדים מאמר חז"ל שהתורה היא דיפתראות ופנקסאות שע"פ נברא העולם. מובן שכן הוא גם בהנוגע לעולם קטן הוא האדם, ועאכו"כ בנוגע לאלה שתורתן אומנתן, שהדוגמא המובאת בתורה לתורתן אומנתן -- הרי הוא רשב"י וחבריו.

וענין רשב"י בתורה (שמזה גם מובנת הכוונה בנוגע לענינו בעולם) הוא -- להמשיך פנימיות התורה באופן שתבוא הפנימיות בגילוי, שלכן גם הנהגתו בעולם היתה באופן זה, שפנימיות העולם היינו התורה -- עסקו בה המשיך בגלוי ירידת גשם, וכמסופר בזהר --

כללות ענינו: בירור המחיצות שבין עליונים לתחתונים.

שמזה הוראה לדרא דעקבתא דמשיחא, שהוא -- בכמה ענינים -- בדוגמא דרא דרשב"י כמבואר בזהר -- שענינו ונקודתו העיקרים צ'ל המשכת פנימיות התורה בגלוי וכסגנון הידוע הפצת המעינות חוצה, ומזה גם בהנוגע להנהגות האדם בעולם (ובלשון הרמבי"ם)

שיהיי ניכר במעשיו (שמעשיו -- כולל עשרת הענינים;:) במאכלו ובמשקהו כו' ובמשאו ובמתנו -- שהם ע"פ תורה, הנגלה והפנימית גם יחד, תורה אחתי 341וע'פ ביאור רבותינו נשיאינו דיוק הלשון וכן השבח ,עקב אשר שמע" ש(גם) העקב ,שמע" -- שאפילו העקב ועניניו יהי' חסידותיים.

ב"ה, יג אייר, ה'תש'"ל ברוקלין, 1. י. לכל התלמידים והתלמידות המשתתפים בפעולות יום הסגולה ליג בעומר ה' עליהם יחיו שלום וברכה !

בנועם קבלתי הידיעה על דבר הפעולות הנערכות בקשר עם יום הסגולה ל"ג בעומר הבא עלינו לטובה. ויהי רצון שתהיינה בהצלחה רבה. והצלחה בזה, פירושה אשר פעולות אלו תכניסנה חיות וכוחות נוספים בהליכה מחיל אל חיל בלימוד תורתנו, תורת חיים, שהיא הוראה בחיים -- חיי היום"יום -- בדרך חיים ראויים לשמם ; לימוד המביא לידי מעשה, קיום המצות בהידור, עליהן נאמר וחי בהם.

ידוע סיפור הגמרא בנוגע לל"ג בעומר, אשר תלמידי רבי עקיבא מתו משום שלא נהגו כבוד זה לזה, וביום הל"ג בעומר פסקו מלמות.

342ככל סיפורי התורה, שגם הם תורה ותכליתם הוראה. יש בסיפור האמור על דבר תלמידי רבי עקיבא הוראה לכל אחד ואחת מבני ישראל, ובפרט התלמידים והתלמידות -- שליט"א, ובהקדמה:

כיון שהגמרא מעידה שהם ,תלמידי רבי עקיבא", הרי מובן שהיו ראויים לתואר זה, היינו שלמדו באופן שהורה להם התנא הגדול והחכם הדגול, בהתמדה ושקידה וקיימו מצוותי' במסירת-נפש.

מזה מובן שמה שלא נהגו כבוד זה לזה, לא הי' זה מחמת דברים של מה בכך, ח"ו, אלא הי' להם יסוד וטעם בזה בהתאם לערך ,תלמידי רבי עקיבא".

והביאור בזה הוא על פי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שאין דיעותיהם של בני אדם שוות, שמזה מובן שגם בעבודת השם יתברך, בלימוד התורה וקיום המצוות, אינם שווים: אצל האחד כל זה בא בעיקר מתוך אהבת השם, אצל השני הוא בעיקר מתוך יראת השם, ואצל השלישי הוא בעיקר מתוך קבלת עול, וכו'. -- אף שכמובן ופשוט בנוגע למעשה אין חילוק ביניהם וקיימו התומ"צ במילואם ובשלימותם. -- ובהיותם תלמידי רבי עקיבא, הרי בודאי שחיו אנשי אמת, שעבודתם היתה באמתיות ובפנימיות שהחדירה כל תוך-תוכם, באופן שדוקא דרכם נראתה להם הנכונה באמתי ומי שלא הגיע למדריגה זו הרי, לפי דעתם, חסר הוא בשלימות. והיות שהיו תלמידי ר' עקיבא שאמר ,ואהבת לרעך כמוך -- זה כלל גדול בתורה", לא הסתפקו בזה שכל אחד בעצמו הלך מחיל אל חיל בדרכו העולה בית אדל, אלא השתדלו גם כן להשפיע על חבריהם שגם הם יעבדו את השם באופן זה 343דוקא, ואלה שלא קיבלו הדבר -- לא יכלו לנהוג בהם כבוד ככל הדרוש מתלמידי רבי עקיבא.

מהאמור מובן שסיפור הגמרא בנוגע לל"ג בעומר מלמדנו איך צריכה להיות הנהגת כל אחד ואחד מאתנו, וההוראה היא בשלשה ענינים:

א) עבודת השם, לימוד התורה וקיום המצוות, מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו, צריכה להיות עבודה תמה ואמתית ובחיות המחי' את כל האדם והנהגתו היום-יומית.

ב) זה כולל כמובן ופשוט מצות ואהבת לרעך כמוך, שגם אותה צריך לקיים בחיות ובשלימות הכי גדולה.

ג) ויחד עם האמור צריך וחייב אדם להביט בעין יפה על כל שומר תורה ומצוה ולנהוג בו כבוד גדול, אם אפילו דרכו היא לא דרכו הוא+ כיון שעובד ה' הוא וההפרש הוא רק -- שזה עובד מצד אהבת השם וזה מצד יראת השם, וכו'.

ועוד לימוד כלול בסיפור האמור, שאפילו כשפוגשים מישהו שעדיין לא הגיע לעבודת השם כדבעי, צריך לנהוג כבוד גם בו, בהתאם להוראת חכמינו ז'ל במשנתם ,והוי דן את כל האדם לכף זכות", ובפרט שאפשר שסיבת החסרון לא תלוי' בו, אלא שלא היתה לו אפשריות להתחנך על ברכי התורה והמצוה מצד סיבות בלתי תלויות בו לגמרי. ואדרבה, הרחמנות עליו גדולה יותר, וצריך להשתדל ביותר לעזור לו לעלות ביהדות, בתורה ומצות, והעזר צריך להיות באופן הכי טוב, באהבה וכבוד ובדרכי נועם.

ויהי לנו לדוגמא התנא הגדול רבי שמעון בן יוחאי, של"ג בעומר הוא יום שמחתו, שאמר יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין (סוכה 344מה, ב), שרצה לתת כל הזכיות שלו לטובתם של כל אלו שאין להם זכות משלהם, של כל העולם כולו -- כולל אלה שלא ראם מימיו ומקומם בקצה העולם; על אחת כמה וכמה בנוגע לקרובים, חברים וידידים.

ויהי רצון שכל אחד ואחת מכם, בתוככי כלל ישראל, יעשה בכל זה במדה הכי גדולה ומתוך שמחה וטוב לבב. ותלכו מחיל אל חיל בכל עניניכם,

עדי יקויים הכתוב בפרשת השבוע דליג בעומר: ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות -- בגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו. בברכה להצלחה בכל האמור ולבשורות טובות בכל האמור

הו ב"ה, ט"ו אייר, ה'תש"ל

מצו"ב מכתבי ליום הסגולה -- לליג בעומר, שהרי תוכנו, לדעתי, לכאו"א שייך הוא,

ובפרט על פי דברי ישעי' בנבואתו עד הגאולה וההכנה אלי' בתקופת סיום הגלות המר והחושך כפול ומכופל בו אנחנו נמצאים, אשר

כל בניך -- כאו"א מבג"י -- הם תלמידי הוי', 345הוספות / ל"ג בעומר שיחות 255 ובסגנון הידוע: יהי רצון שיפעלו הדברים בי ובהקוראים,

ובאופן שהורה רשב"י (אשר ל"ג בעומר הוא יום שמחתו) בחביבותא כו' וכתיב אהבתי אתכם אמר ה.

בברכה

בחביבותא . . אהבתי: ולהעיר ג"כ מסדר המעלות בתהלים (סט, בסופו) : כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יודא וישבו שם וירשוה (דשייך לכאו"א מבגיי) וזרע עבדיו (לויים) ינחלוה ואוהבי שמו (כהנים -- ונקט מעלתם דוקא בענין האהבה) ישכגו בה.

) ב"ה י"ז סיון תשי"א

. . . היו ימים מקדם, שבחוגים ידועים יראו מהלימוד בתורת החב"ד מצד שבמופלא ממך אל תדרוש כו', כ"א רק באמונת הוי' כל היום, וכדאיתא בספרי הרה"צ מזדיטשוב ועוד.

והוא ממש כמו שאיזה דורות לפני זמן הנ"ל יראו כמה גדולי ישראל מפרסום תורת החסידות הכללית היא תורת הבעש"ט, וכמה דורות לפני זה יראו כמה מגדולי ישראל מפרסום הזהר.

אבל כעבור עשיריות בשנים לאחר שנתפרסם הזהר, ואח"כ עשיריות בשנים לאחר התגלות הבעש"ט ותורתו, ואח"כ האירו, ומאירים גם עתה, ששת המאורות של נשיאי חב"ד -- למן כ"ק אדמו"ר הזקן ועד כ"ק מו"'ח אדמו"ר -- הנה הוחלט הדבר, כמופת חי.

כי כשמתבוננים בהתוצאות מלימוד הזהר, מלימוד תורת הבעש"ט, ובדורנו בפרט מהשקידה בלימוד תורת החסידות חב"ד -- הנה נעלה מעין כל ספק, אשר הזהר הוא אילנא דחייא, תורת הבעש"ט הם הן המעינות שאודותם דבר המשיח עם הבעש"ט, ולימוד חסידות חב"ד הוא הוא הדרך עתה להבין את הזהר, וזהו האופן שיפוצו מעיינות הבעש"ט חוצה, אשר אז דוקא אתי מר, דא מלכא משיחא.

346ואנו כולנו, אשר זכינו (אף דאכשור דרי, בתמי') שעתה גילו, וגילו בשופי, כמה וכמה מהנסתרות בתורת הזהר והחסידות. עד שנעשו מובנים בחב"ד שבנפש (על כל פנים -- מציאותם, אף שלא מהותם), אשר עי"ז גם כח השכל שבנפש מתעצם עם ידיעת הוי' איך שהוא ממכ"ע וסוכ*ע וכולא קמי' כלא חשיב וכו' וכו' ולא רק כח האמונה, הנה אם מי שהוא אינו מקיים בזה חטוף ואכול חטוף ושתי, אף שנודע לו, ע"י ההשגחה העליונה, ממציאות תורת החסידות זו -- הרי זה צריך לעורר תמהון גדול ביותר. ונוסף ע"ז, כיון שביכולתו לעסוק במקצוע תורה זה, ואינו עוסק -- ה"ז לא השלים בת"ת כפי כל יכולתו, וכו'. וראה הלכות ת"ת לאדמו"ר הזקן פ"א סוס"ד בהשייך להנ"ל: וכן אמרו חכמי האמת כו' ועוד אמרו כו' ומסיים: כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה כו' זהו תיקון השלימות, וא"א לה להתתקן ולהשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו, עכ"ל.

והאריכות אך למותר בדבר המובן, וגם פשוט (אח'"כ).

אציין בזה איזהו מקומן, אף שלא כולם, מהמדובר בדא"ח (הנדפסים) עיד רשב"י: אגה"ק סי' יט, כו. תורה אור כ"ג, ג. לקו"ת ויקרא י"ח אי (נמצאת שם הגהת הצ"צ שגם הבעש"ט ז"ל הי' בבחי' זו) כח, א. (ובמש"כ שם ,בכל פרק" צע"ק). במדבר פד, ג. פז, ד. דברים יב, ב. מג, א. (לכאורה הפי' דאפילו פחות מס' נשימין ג"כ לא. וא"כ זהו למעלה מבחי' דהמע"ה, וצ"ע) שה"ש יט, ג. סידור שער הל"ג בעומר. והחרים-תרל"א ע' נב' ואילךי ובכ"מ. בדי"ה ואלה שמות (דשנת תרטו"ב, נמצא עתה בדפוס*) להרה"צ הרה"ג הרה*ח וכו" הר"ר הלל מפאריטש איתא וז"ל: בשם אדמו"ר הזקן נ"ע, שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל כו' וד"ל. עכ"ל.

ואחתום במה שי"ל, בדרך אפשר במרז"ל . . בירוש' סנהדרין פ"א ה*ב, דכאשר סמך רע"ק לר"מ ורשב"י אמר ישב ר"מ תחלה נתכרכמו פני ריש א"ל רע"ק דייך שאני ובוראך מכירין כוחך. והפליאות בזה רבות. ומהן: בתוכן המענה כיון שמכיר את כחך א"כ למה לא השיבו תחלה, ואם אין כח רשב"י מספיק ע"ז, הול"ל כן, ואין נפק"מ מה שאני ובוראך מכירין כחך. ומש"כ בפי' פנ"מ שם מפני שהי' ר"מ זקן ממנו, הרי לפ"ז התירוץ חסר לגמרי מן הספר. בסגנון המענה דיוק הל בוראך, הול"ל הקב"ה, רחמנא וכיו"ב, כמורגל בדרז"ל. ובפרט דקנין התורה בא לחכמים לא מצד הבריאה אלא ע"י המ"ח מעלות שמשתדלים בהם. דיוק הל' כחך, והול"ל חכמתך, כיון דעסקינן בסמיכת זקנים, זה שקנה חכמה, בסידור המענה: הול"ל שבוראך ואגי ולא להיפך, כמובן.

והענין בקצרה, כי אין הזמן גרמא לאריכות הדרושה: כל התורה היא באצילות העליון (עיין תו"א חיי שרה סד"ה לשון אדנ"ע). ומתלבשת ונמשך אח*כ -- התלמוד (טעמי ההלכות על בורין כו') בבריאה המשנה (גופי הלכות פסוקות, שטעמיהם מלובשים וגנוזים בהם) ביצירה, עיין בכ"ז תגיא פנ"ב.

347וקבלה באצילות לבדה (עיי"ש בתו"א הנ"ל, תניא ספ"מ בהגה, קו"א סד"ה להבין מ"ש בפע"ח).

והנה סדר ישיבת הזקנים -- לענין השקו"ט והפלפול, אין חילוק כ"כ בין היושב תחלה או הבא אחריו. אבל לענין פסק ההלכה, הרי בדיני ממונות הטו"ט מתחילין מן הגדול היושב תחלה, וד"נ מתחילין מן הצד (סנה' פ"ד).

וע*יפ כל הנ"ל יובן מאמר הירושלמי -- דכשבא רע"ק להושיב את רימ ור"ש ע"פ הסדר, שזה נוגע בענין פסק ההלכה, הושיב תחלה את ר"מ, שהי' מאיר עיני חכמים בהלכה (עירובין י"ג, ב). נתכרכמו פניו של ר"ש, בידעו כחו בפלפולא דאורייתא (שבת לג, ב) ושהוא מארי דרזין דאורייתא, והממוצע לשאר התנאים וכנ"ל, -- (אף את'ל שמקצת ממעלות אלו באו לר"ש זמן רב אחר שנסמך ע"י רע"ק, אבל מקצתם היו גם קודם לזה, והעיקר שידע יכולתו בזה, מה שיוכל להשיג, כי בוצין בוצין מקטפי' ידיעא).

א"ל רע"ק -- דייך שאני (שכינתא, מל' דאצי' -- עיין זח"א ו, ב. ובכ"מ. וראה ג"כ סוכה נג, א: אם אני כאן כו'. ששם מקום הקבלה, כנ"ל) ובוראך (תלמוד בבריאה, נמשך משכינתא שבבריאה, כנ"ל) מכירים כחך, (אף שעדיין לא נתגלה כ"כ בפועל בנוגע לפס"ד ההלכה שהוא ביצירה כנ"ל. ולכן קאמר בוראך ולא יוצרך) (ועיין ביאור ענין .כח" בארוכה בלקוית לגי פרשיות נו, ג*) וכיז הם מעלות נפלאות, ולכן דייך, אף שבהלכות פסוקות, יצירה, ישב ר"מ בתחלה.

-- ומבוארות כל הפליאות הנ"ל, וד"ל.

70 ב"ה, ל"ג בעומר, ה'תש"כ 348(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

349.. . במ"ש ע'"ד הספקי בכתיבת שם עקיבא והראו להריא"ז בחלום אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, ס"ת עקיבה בה"א, הלא לא בשמים היא ואין משגיחין בבת קול -- כבר שקו"ט בזה ובכגון דא בכמה מקומות :. והנקודה בזה היא אשר לא בשמים היא בנוגע לפסק הלכה, משא"כ בבירור מציאות, ובכגון דא -- לדעת איך הי' שמו של רבי עקיבא שעמו מקושרים השמות עקיבא גם בדורות שלאחריו, וק"ל.

97770 ב"ה, א' דר"ח אייר תשי"יד

במענה על מכתבו בו מודיע אשר מלאו לבנו . . שיחי' שלש שנים בכ"ג ניסן,

והנה אף שיש למצוא היתר לעשות התספורת בימי הספירה, ובמכש"כ ממה שהתירו לעשות זה בחול המועד (עיין שע"ת או"ח סי' תקל"א) (בכ"ז ובפרט עפמ"ש בפע"ח בביאור גזיזת השערות בימי הספירה) לדעתי כדאי לעשות התספורת בל"ג בעומר, ובפרט שמנהג בנ"י לגזוז שערות תינוקות ביום זה, והשי"ת יצליחו שביחד עם זוגתו -- שיחיו -- יגדלו את כל ילדיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבת הדעת.

6/7905 ב"ה, י"ג ניסן תשי"ד

... במ"ש אודות התספורת של בנו הנ"ל, שיום הולדתו חל בשביעי של פסח, הנה אף שע"פ מ"ש באחרונים יש למצוא היתר לעשות התספורת בימי הספירה, בכמש"כ מחוה"מ (עיין שערי תשובה סי' תקל"א) בכל זה כיון שלא ראיתי נוהגין כן, ובפרט הידוע במנהג ישראל לעשות תספורת בל"ג בעומר הנה, לדעתי, יעשה זה ביום הנ"ל ואם אפשר במירון. והוא וזוגתו יחיו יגדלוהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים ...

350... במ"ש אודות תספורת בנו שי' שימלאו לו ג' שנה בי"ד שבט ושואל אם ישהה בתספורת לל"ג בעומר הבע"ל -- וכנראה ממכתבו אשר נוהגים החסידים באה"ק ת"ו לעשות כהנ"ל.

והנה ידוע עד כמה העריכו רז"ל גודל ענין המנהג, ובכל זה הנה מה שכותב שישנם מקדימים התספורת לל"ג בעומר אף שלא נמלאו ג' שנים, לא נראה לי כלל, כי אפילו את"ל שהתספורת במירון חשובה יותר מאשר הענין תספורת לג' שגים, הרי אפשר לאחר התספורת אבל לא להקדים. ובהנוגע אם לאחר עד ל"ג בעומר, הנה אף אם הדיחוי רק לאיזה ימים יש לעשות את זה (ראה ג"כ שעיית לשו"ע או'"ח סתקל"א סיק ב), אבל בנוגע לכמה חדשים צ"ע, כיון שמחשבים התספורת לענין חינוך בקדש וכדיוק לשון כ"ק מו"ח אדמו"יר, בהשארת פיאות הראש וכו' והתחלת חינוך שהוקדשה מכמה שנים ודורות בודאי שמעוררת המשכה מלמעלה על המחונך, וכשדוחים התספורת הרי גם המשכה זו באה רק לאחר זמן וחסרה פעולתה בהשבועות. שבינתים.

מ"ש אודות כניסתו לחדר, באם לחכות ליום מלאת לו ג' שנים או להקדימו, ה"ז תלוי באופן חינוכו עתה, שבאם גם בבית נזהרים עמו באיזהו ענינים וכנהוג בכמה בתי ישראל, לכאורה אין למהר בכניסתו לחדר (ראה הגהת של"ה תושב"כ פ' קדושים חלק ד"ח: בד' . . מולנכו לביה"ס) עד יום הנ"ל, אבל אם ע"י הכניסה יתוסף בהנהגות האמורות ג"כ, שאז אין זה ב"כ ענין של לימוד אלא של חינוך, לא גרע מחינוך בבית שאינו קשור בתאריך האמור.

ישנם נזהרים מלימוד לפני ג' שנים וע"פ מ"ש ג' שנים כו' יהיו לכם כו', אבל לא ראיתי אנ"ש נזהרים בכגון דאָ, ולכל היותר יש לחלק בין לימוד בע"פ ללימוד בכתב, ויעוין דיוק לשון רבנו הזקן הל' ת"ת ריש פרק א', ועפ"ז מתורץ בפשיטות גם מה שהעיר בביאורי הגר"א שו"ע יו"ד סי' רמ"ה...

67 ב"ה, ב' כ' מרחשון תשי"ב

... ובמענה על הודעתו אשר ביום ו' טבת הבע"ל יתמלאו שלש שנים לבנם יהי רצון שיגדלוהו לתורה לחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה.

ומועתק פה קטע ממכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר מש"כ בענין התספורת לשלש שנים וז'"ל :

₪ . . ובדבר גזיזת השערות ,אַפשערעניש" -- הוא דבר גדול במנהגי ישראל ועיקרו הוא בהחינוך דהשארת -- פיאות הראש. ומיום הגזיזה והנחת פיאות של הראש נהגו להדר להרגיל התינוק בענין נשיאת ט"ק וברכות 351השחר וברכת המזון וק"ש שעל המטה והשי"ת יהי' בעזרם שיגדלוהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך פרנסה בהרחבה ובמנוחת הדעת בגשמיות וברוחניות'.

ומה ששואל אם לעשות התספורת ביום ההולדת או לדחותה לל"ג בעומר -- הנה אם אין מנהג קבוע ומקובל אצל אנ"ש לדחות לל"ג בעומר אין נראה לי לדחות התספורת והחינוך (כנ"ל במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר) לזמן ארוך כ"כ, ובפרט שגם רגל באמצע וי"א (ראה סי' מהרי"ד ח'א קסט, ב) אשר התספורת זו שייכת לראשית הגז, שזהו ממתנות כהונה ולכל היותר יכול לעשות תספורת גם בל"ג בעומר היינו שאז יקרא סיום התספורת.

בברכת מזל טוב וחסידישן נחת מבנו שי' הנ"ל ומכל יויח שיחיו

6-70

) ראה ב"י לטור יו"ד סרמ"ח,

6 ראה לקו"ת במדבר טז, ד. ובכ"מ.

66 אף שלפני זה הביא דוגמא מלי משנה מפורשת גט המעושה (גטין פח, ב).

ד) בי הנשמה עצמה אנה צריכה תיקון כלל כו' (ע"ח שכ"ו, הובא בתניא פל"ז (מח, ב)). \

6 איוב (יך, טו) דעבוהה צורך גבוה ועד לאופן ד,תכסוף", נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. וראה של"ה שער הגדול (כט, ב ואילך) בארוכה. וראה שמו"ר (פל"ו, ד) : למעשה כו' בד' דברים נתאוה כו' -- ואולי לכן לא הובא בכ"מ כתוב זה לראי' ד(כל) עבודה צורך גבוה.

/9) ישעי' מו, יב, וראה ברכות (יז, ב) דכל העולם ניזון בזכותם כו וראה באוה"ת עה"פ.

352(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

353(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

354(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

355השנה הבעל"ט היא שנת השמיטה (כדעת הגאונים וכמנהג ארץ ישראל ג וכפסק רבנו הזקן 6), ומצוה לפרסם את פסק דינו של רבנו הזקן: שזמן עשיית הפרוזבול לכתחילה הוא בסוף שנה הששית, לפני ר"ה של שביעית .

ובסוף השנה הששית מובן שהזמן המתאים ביותר לעריכת הפרוזבול הוא בערב ר"ה. היות והפרוזבול מועיל רק לחובות הקיימים מכבר, ובאם יעשה הפרוזבול כמה ימים קודם ר"ה הרי לא יועיל פרוזבול זה להלוואות שילווה אח"כ -- והרי החיוב להלוות הוא אף אח"כ בשעה שמישהו מבקשו להלוות לו -- וכמ"ש* השמר לך פן גו' קרבה שנת השבע שנת השמיטה גו' נתון תתן לו:.