שיחה יח

327שיחה יח

. . . ומענין ימים אלה: אמחז'ל אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים. וע'"ד מציאות גדלות וקטנות בעולם בכלל, כן דוגמתם הוא גם בעולם קטן הוא האדם. שבכל אדם ישנו הגדול והקטן שבו. הגדול שבאדם הוא הראש והחכמה והשכל שבו והקטן שבאדם -- איבריו וענין העשי' שבו. ונצטוות האדם, אשר הגדול שבו יזהיר את הקטן, וכאזהרת חז"ל שהלימוד צ"ל על מנת לעשות. יתרה בזה אשר גדול לימוד (עיקר הגדלות שבלימוד הוא מה) שמביא לידי מעשה.

כזכיות : עליהם הוא יחי' אף על העבירות (רש"י יומא שם).

328התשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, ועד שיהי' לרצון לפני ה' ומרוצה וחביב לפניו ית" וכו בברכה,

7 ב"ה, י"ז אייר תשי"ח, ברוקלין.

. . ויהי רצון, שכיון שבאים הננו מימי חג הפסח זמן חירותינו: חירות ממ"ט שערי טומאה, וסופרים ומתקרבים יום יום לקבלת התורה, לוחות כתובים באצבע אלקים חרות על הלוחות, א"ת חרות אלא חירות השלימה מיצה"ר, לא רק שלא יהיה מושל בו, אלא אפילו לא אומר דעתו במשפט. ני תעבור מן העולם (עיין בזה תניא ריש פרק י"ג ופרק ל"ז אשר שלימותה ותכליתה תלוי במעשינו ועבודתינו),. הנה יושפע שפע רב בכל העולמות ע"י תקון נפשותינו רוחותינו ונשמתינו מכל סיג ופגם, שתקון הנר"ן הוא ע'י לימוד התורה ביראת שמים וקיום מצותי'.

ולא רק בהנוגע לעצמו, אלא אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים. ולא רק בעניני שקצים, שזהו ענין דלהכעיס (ראה הוריות יא, א: אבל פרעוש כו'), אלא גם באכילת דם שע"פ פשוט תועלת לבריאות הוא (ראה ברכות מד, ב: כל נפש כו' קרוב לנפש כו', ועייג'כ רמב"ן ויקרא יז יא). ולא עוד אלא אפילו בענייני טומאה שאינם אלא גזירות הכתוב, שהלא לא המת מטמא וכו' אלא גזירה גזרתי חוקה חקקתי (יעוין יבמות קי"ד א, ושם).

ועי"ז נזכה לחירות מאו"ה, שעבוד מלכיות, בגאולה האמיתית והשלימה עִ'י משיח צדקנו בעגלא דידן.

... ומה שהעיר דהחיוב להטמאות למת מצוה מכריח דמצות קבורה מה"ת יעויין רמב"ן בסהמ"צ שרש א', אבל ברש"י ברכות דף י"ט ע'ב דהוא משום כבודר הבריות וזה מדמה בסוגיא שם לפושט בגד בשוק דאין שם מצוה ורק כבוד הבריות לחוד ועכ"פ יש מהראשונים דס"ל דאין מצות קבורה מן התורה והם רס"ג בסהמ"צ שלו פ' סל"ד שאינה אלא בנתלין ע"פ ב"ד, רדב"ז ח'א סימן שי"א דבסתם מתים יש רק ל"ת דלא תלין ולא מצ"ע דקבורה ולבה"ג הוא רק חלק ממ"ע כללית דוהלכת בדרכיו, וליראים סל ג"כ עד"ז, וברמב"ם הל' אבל ר"פ ייד שהיא מ"ע מדבריהם ובכלל ואהבת לרעך כמוך, וכבר העירו 329שזהו סותר למש"כ שם ךר"פ י"ב ובספר המצות מ"ע רל"א, ועי' שו"ע רבינו סימן תצ"ה קו"א ס"ק ג' ור"ס תקכ"ו דס"ל שהוא מ"ע מן התורה; ועי? ג'יב שו"ת שאג"א החדשות ס"ז וס' י"ב, ובפירוש פערלא לסהמ"צ לרס"ג מ"ע י"ט שהאריך בכל זה, שד'ח כללים מע' ק' ל"ט ואבמ"ל...

330... מאשר הנני קבלת מכתבו מא'ח, ונהנתי לקרות בו אשר דרש לפני העולם בעניני יהדות, ופשיטא שאין זה מספיק מה שדורש לפניהם אחת בשנה, וכידוע דהעבודה של אחת בשנה -- דזמן דקדש הקדשים הוא יום הכפורים, בקדש הקדשים במקום כפשוטו, ע'י כהן גדול שנקרא קדש הקדשים (דה"י א' כג, יג) -- עש"ן -- מועילה כשיש לזה הכנות במשך השנה נוסף על הכנה דיוהכ"פ עצמו, ואף שמבואר שכאו"א מישראל, מצד נשמתו שהיא חלק אלוה ממעל ממש -- מלמעלה מהזמן והמקום ויכול לפעול 331בכל מקום ובכל זמן ובכל רגע ע"ד פעולות כהן גדול ביוהכ"פ בקדש הקדשים, "יי הזזה כדבעי בשינוי המהות, הנה מובן ופשוט שאין זה פוטר ח"י כלל מעבודה במשך כל השנה. ובלשון הזוהר דכל יומא ויומא עביד עבידתי" (זח"ג צד, רע"ב). וחסר יומא חדא חסר לבושא חדא (זח"א רכ"ד א'). ובמכש"ב וקו בהנוגע לפעולה על אחרים, שלא תמיד נמצאים אצלו, ולא תמיד מוכנים לקבל ההשפעה, והשי"ת יצליחו לבשר טוב גם בזה.

7 ב"ה. כ*ה מ"ח תשי"ח

, . . בשאלתו במה שנתבאר דבקצירת העומר שהי' הפרסום קטן מאשר בשמחת בית השואבה מפני שאז תקופת עבודת צדיקים משא"כ חדש תשרי שהוא העבודה דבעלי תשובה, ושואל מאי נפק"מ כיון שהפרסום נעשה להוציא מלבן של צדוקים.

והנה פרסום הי' גם בעת קצירת העומר, שלכן עשו ואמרו כל ענין גיפ וכו' עיייש במנחות רפ"ו, אלא שהחילוק הי' בהשמחה של המתעסקים בזה, שמובן שגדולה שמחת בן מלך השב משבי, מאשר שמחת בן מלך שמעולם לא הי' בשבי (אם בכלל יש שם ענין השמחה) כיון שתענוג תמידי אינו תענוג. ועוד זאת שאפילו בנוגע להצדוקים יש להם אחיזה קלה וקטנה יותר ופחות הרבה יותר בד' אמות של צדיקים שמעולם לא חטאו, מאשר בד' אמות של בעלי תשובה ...

ל"ג בעומר