שיחה כ
355שיחה כ
השנה הבעל"ט היא שנת השמיטה (כדעת הגאונים וכמנהג ארץ ישראל ג וכפסק רבנו הזקן 6), ומצוה לפרסם את פסק דינו של רבנו הזקן: שזמן עשיית הפרוזבול לכתחילה הוא בסוף שנה הששית, לפני ר"ה של שביעית .
ובסוף השנה הששית מובן שהזמן המתאים ביותר לעריכת הפרוזבול הוא בערב ר"ה. היות והפרוזבול מועיל רק לחובות הקיימים מכבר, ובאם יעשה הפרוזבול כמה ימים קודם ר"ה הרי לא יועיל פרוזבול זה להלוואות שילווה אח"כ -- והרי החיוב להלוות הוא אף אח"כ בשעה שמישהו מבקשו להלוות לו -- וכמ"ש* השמר לך פן גו' קרבה שנת השבע שנת השמיטה גו' נתון תתן לו:.
356ומשום כך הרי בערב ר"ה עצמו היו צריכים לערוך את הפרוזבול בסוף היום עבור ההלוואות שילווה (באם יזדמן לו) ביום ער"ה עצמו.
אעפ'כ, היות ועלול לקרות שישכח מכך, הרי הטוב ביותר שיערוך את הפרוזבול מיד אחר התרת נדרים, שבאותה שעה מזומנים לפניו בלאו הכי ג' אנשים כשרים המהווים בי"ד, ויכול לומר בפניהם את נוסח הפרוזבול ,הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה"
הגמרא אומרת ,בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים"* ששמיטת כספים דומה היא לשמיטת קרקעות '. וכשם שעל שמיטת קרקעות נאמר גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, וכן דורשים על כך את הפסוק רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב י, כך יהי רצון שעשיית הפרוזבול הקשורה בשמיטת הכספים תביא לקיום מצוות שביעית מן התורה -- הן בכספים הן בקרקע * -- בביאת משיח צדקנו יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש.
(משיחת ש*פ תבא, תשכ"ה)
וכשראו חכמים שנמנעו כו' ועוברים על מ"ש בתורה השמר . . השבע וגו' -- דאפ"ל דוה משמיענו בהוספת תיבת בתורה. -- ובכל אופן יש בזה מניעת מ"ע להלוות כו? (אדה"ז שם סעיף א).
5) שו"ע אדה"ז שם סעיף לה.
66) קדושין לחי ב.
7) עִיין סהמ"צ להצ"צ סוף מצות קדושת שנת השביעית : רק כו' וחובות כו' כספים -- ולא ביאר הטעם.
ב"ה, יום א' לסדר ושבתה הארץ שבת לה', ה'תשכיו 358(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
359(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
הערות
עמוד 355
- 1. (משיחת אור ליום ה' -- הוד שבנצח -- י"א אייר, ה'תשל"א -- להשלוחים לאוסטרליא ש")
- 0. ראה ר"ה (לב, א) הני עשרה כו פרדס ש"ב. ובכ"מ: 1 תהלים קלט, יב.
- 1. ראה רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ו. טושו"ע חו"מ ר"ס סז ין"ד סשל"א סוסייט,
- 2. חו"מ הלי הלואה סעיף לו.
- 5. ) כי ,אף ששביעית אינה משמטת אלא בסופה . . "א שמשנכנסת שנת השביעית אסור לתבוע חוב" (שם).
- 4. דברים טו, טטי. ובספרי שם: השמר לך בל"ת פן בל"ת. וראה סהמ"צ להרמביים ל"ת סרל"א. וצ"ע אם בזמה"ז רשמיטת כספים מד"ס בכ"ז עובר על מליית מה"ת כיון שאינו מלוה מפני שקרבה גו ול' אדה"ז (שם סעיף לד): בזמה"ז מד"ס
עמוד 356
- 1. ) בשומרי שביעית הכתוב מדבר (ויק"ר בתחלתו. תנחומא שם) וראה לקו"ת במובר יך, א,
- 6. מדרש תהלים פה, ב.
- 0. דלרוב הפוסקים -- בזמה"ז הוא מד"ס (ראה גטין לו א ובנ"כ ובמאירי שם, מפרשי הרמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"ד הכלה ועוד).
עמוד 358
- 7. ב"ה, ט"ו סיון, היתשכיו
עמוד 359
משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל י׳:ו׳ - הטקסט מספריא
ושנת השמטה ידועה היא ומפורסמת אצל הגאונים ואנשי א"י וכולן לא מנו אלא לשני חורבן משליכין אותן שבע שבע ולפי חשבון זה תהי שנה זו שהיא שנת שבע ומאה ואלף לחרבן מוצאי שביעית ועל זה אנו סומכין וכפי החשבון זה אנו מורין לענין מעשרות ושביעית והשמטת כספים שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה ובהן ראוי להתלות.
משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל ד׳ - הטקסט מספריא
כל שתוציא הארץ בשנה שביעית בין מן הזרע שנפל בה מקודם שביעית בין מן העיקרים שנקצרו מקודם וחזרו ועשו ושניהם נקראו ספיח בין מן העשבים והירקות שעלו מאיליהן ואין להן זרע הכל מותר לאכלו מן התורה שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ואפילו שדה שנטייבה בשביעית וצמחה פירותיה מותרין באכילה וזה שנאמר את ספיח קצירך לא תקצור שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה ואם קצר כדרך הקוצרין לוקה כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר או שקצר לעבודת הארץ כמו שבארנו אלא קוצר מעט מעט וחובט ואוכל.
ומדברי סופרים שיהיו כל הספיחים אסורין באכילה ולמה גזרו עליהם מפני עוברי עבירה שלא ילך ויזרע תבואה וקטניות וזרעוני גנה בתוך שדהו בסתר וכשיצמח יאכל מהם ויאמר ספיחים הן לפיכך אסרו כל הספיחים הצומחים בשביעית.
הא למדת שאין אוכלין מפירות שביעית אלא פירות האילנות והעשבים שאין זורעין אותם רוב האדם כגון הפיגם והירבוזין השוטים וכל כיוצא בהן אבל הירקות שדרך רוב האדם לזורעם בגנות ומיני תבואה וקטניות כל הצומח מהן אסור מדבריהם והמלקטן מכין אותו מכת מרדות.
ספיחים העולים בשדה בור ובשדה ניר ובשדה כרם ובשדה זרע מותרין באכילה ומפני מה לא גזרו עליהם לפי שאין אדם זורע מקומות אלו שדה בור אין אדם נפנה לשם ושדה ניר רוצה הוא בתיקונה ושדה כרם אינו אוסר כרמו ושדה זרע הספיחין מפסידין אותה וכן התבן של שביעית מותר בכ"מ ולא גזרו עליו.
ספיחין של שביעית שיצאו למוצאי שביעית אסורין באכילה ואין תולשין אותן ביד אלא חורש כדרכו ובהמה רועה כדרכה.
ועד מתי אסורין ספיחי שביעית במוצאי שביעית מר"ה ועד חנוכה ומחנוכה ואילך הן מותרין והזורע ספיחי שביעית אחר שביעית הגידולין מותרין.
בצלים שיצאו משביעית למוצאי שביעית אם עשו כיוצא בהן מותרין ואם לאו אסורין וכן שאר הפירות אין לוקחים אותם במוצאי שביעית אלא משיעשו כיוצא בהן מפירות מוצאי שביעית עשה הבכיר הותר האפיל ומותר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד.
מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית משירבה החדש.
באחד בתשרי ר"ה לשמיטין וליובלות פירות ששית שנכנסו לשביעית אם היו תבואה או קטניות או פירות האילן והגיעו לעונת המעשרות קודם ר"ה הרי אלו מותרין ואע"פ שאוסף אותם בשביעית הרי הן כפירות ששית לכל דבר ואם לא באו לעונת המעשרות אלא אחר ר"ה הרי הן כפירות שביעית.
התבואה והקטניות אסורין באכילה משום ספיחים ופירות האילן אוכלין אותן בקדושת שביעית.
האורז והדוחן והפרגים והשומשמין ופול המצרי שזרעו לזרע הולכין בהן אחר גמר פרי אם נגמר פרים קודם ר"ה הרי אלו מותרין בשביעית כפירות ששית ואם נגמרו אחר ר"ה אף על פי שהשרישו קודם ר"ה הרי אלו אסורים משום ספיחים.
הירק בשעת לקיטתו והאתרוג אפילו היה כפול קודם ר"ה ונעשה כככר בשביעית חייב במעשרות כפירות ששית ואפילו היה כככר בששית הואיל ונלקט בשביעית הרי הוא כפירות שביעית ומתעשר כפירות ששית להחמיר.
וכן פירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית בתבואה וקטניות ואילנות הולכין אחר עונת המעשרות והפרגין והשומשמין והאורז והדוחן ופול המצרי שזרעו לזרע אחר גמר הפרי והירק אחר לקיטתו.
פול המצרי שזרעו לזרע בששית ונגמר פריו קודם ראש השנה של שביעית בין ירק שלו בין זרע שלו מותר בשביעית ואם זרע לירק ונכנסה עליו שביעית בין ירקו בין זרעו אסור כספיחי שביעית וכן אם זרעו לזרע ולירק אסור.
עבר וזרעו בשביעית ויצא לשמינית אם זרעו לזרע בין זרעו בין ירקו אסור במוצאי שביעית כשאר הספיחים ואם זרעו לירק הואיל ונלקט בשמינית בין ירקו בין זרעו מותר זרעו לזרע ולירק זרעו אסור משום ספיחים וירקו מותר.
בנות שוח הואיל והן נגמרות לאחר שלש שנים אם באו לעונת המעשרות קודם ר"ה של שמינית הרי הן נאכלות בשנה שנייה מן השבוע בתורת שביעית.
הבצלים הסריסים ופול המצרי שמנע מהם מים ל' יום קודם ר"ה ושל בעל שמנע מהם ג' עונות לפני ר"ה הרי אלו מפירות ששית פחות מיכן הרי הם כספיחי שביעית.
הדלועין שקיימן לזרע אם הוקשו לפני ר"ה ונפסלו מלאכול אדם מותר לקיימן בשביעית שהן מפירות ששית ואם לאו אסורין כספיחי שביעית וכן הירקות כולן שהוקשו לפני ר"ה מותר לקיימן בשביעית ואם היו רכים אסור לקיימן משום ספיחים אין מחייבין אותו לשרש את הלוף אלא מניחו בארץ כמות שהוא אם צמח למוצאי שביעית מותר ואין מחייבין אותו לשרש את הקנדס אלא גוזז בעלין ואם צמח למוצאי שביעית מותר.
לוף של ערב שביעית וכן בצלים של ערב שביעית הקיצונים ופואה שנגמרו לפני שביעית מותר לעקרן בשביעית בקרדומות של מתכת ואין בזה משום עבודת הארץ.
הבצלים שירדו עליהם גשמים בשביעית וצמחו כל זמן שהעלין שלהן ירוקין הרי אלו מותרין ואם השחירו הרי הן כנטועין בארץ ואותן העלין אסורין משום ספיחין ובין כך ובין כך הבצלים עצמן בהיתרן עומדין.
בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו העלו גידוליו את עיקרו והותר הכל הואיל ושביעית אסורה ע"י קרקע כך נטילתה על ידי קרקע.
הפירות שיוציא האילן בשביעית לא יאספם כדרך שאוסף בכל שנה שנאמר ואת ענבי נזירך לא תבצור ואם בצר לעבודת האילן או שבצר כדרך הבוצרים לוקה.
וכיצד עושה תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל מייבשן בחרבה ולא ידרוך ענבים בגת אכל דורך הוא בעריבה ולא יעשה זיתים בבית הבד אבל כותש הוא ומכניס לתוך בד קטן ביותר וטוחן בבית הבד ובקוטב ומכניס לבד קטנה וכן בשאר הדברים כל שיכול לשנות משנה.
מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה וכל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית ביטל מצות עשה וכן אם אסף כל פירותיו לתוך ביתו אלא יפקיר הכל ויד הכל שוין בכל מקום שנאמר ואכלו אביוני עמך ויש לו להביא לתוך ביתו מעט כדרך שמביאין מן ההפקר חמש כדי שמן חמשה עשר כדי יין ואם הביא יתר מזה מותר.
אין שביעית נוהגת אלא בארץ ישראל בלבד שנאמר כי תבואו אל הארץ וגו' ונוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית.
כל שהחזיקו בו עולי בבל עד כזיב אסור בעבודה וכל הספיחין שצומחין בו אסורין באכילה וכל שלא החזיקו בו אלא עולי מצרים בלבד שהוא מכזיב ועד הנהר ועד אמנה אע"פ שהוא אסור בעבודה בשביעית הספיחין שצומחין בו מותרים באכילה ומהנהר ומאמנה והלאה מותר בעבודה בשביעית.
סוריא אף על פי שאין שביעית נוהגת בה מן התורה גזרו עליה שתהיה אסורה בעבודה בשביעית כארץ ישראל כדי שלא יניחו ארץ ישראל וילכו וישתקעו שם אבל עמון ומואב ומצרים ושנער אע"פ שהם חייבות במעשרות מדבריהם אין שביעית נוהגת בהן.
עבר הירדן שביעית נוהגת בה מדבריהם וספיחי סוריא ועבר הירדן מותרין באכילה לא יהיו ארצות אלו חמורין מארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים.
עכו"ם שקנה קרקע בארץ ישראל וזרעה בשביעית פירותיה מותרין שלא גזרו על הספיחין אלא מפני עוברי עבירה והעכו"ם אינן מצווין על השביעית כדי שנגזור עליהם.
עיירות ארץ ישראל הסמוכות לספר מושיבים עליהם נאמן כדי שלא יפוצו עכו"ם ויבוזו פירות שביעית.
מצוטט ב־11 עמודים
אגרות קודש 5
- כרך כו ‹ ט'תתצט לקו"ש ח"ז ע' 360
- כרך יח ‹ ו'תתמב לקו"ש ח"ז ע' 359
- כרך כד ‹ ט'קלז לקו"ש ח"ז ע' 356
- כרך כד ‹ ט'קנה לקו"ש ח"ז ע' 358
- כרך כד ‹ ט'קנח לקו"ש ח"ז ע' 359
לקוטי שיחות 2
- כרך יב ‹ בהר ‹ שיחה א ‹ 113 לקו"ש ח"ז ע' 356
- כרך כד ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ו ‹ 316 לקו"ש ח"ז ע' 355
תורת מנחם 1
- מד - שנת תשכ"ה - חלק רביעי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, כ"א אלול, ה'תשכ"ה לקו"ש ח"ז ע' 355
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 3
- חושן משפט ‹ הלכות הלואה ‹ דיני הלואה ובו מ' סעיפים: ‹ לד לקו"ש ח"ז ע' 355
- חושן משפט ‹ הלכות הלואה ‹ דיני הלואה ובו מ' סעיפים: ‹ לה לקו"ש ח"ז ע' 356
- חושן משפט ‹ הלכות הלואה ‹ דיני הלואה ובו מ' סעיפים: ‹ לו לקו"ש ח"ז ע' 355

