שיחה טו

311שיחה טו

ו) יש להעיר בכללות הדרוש, ע"ד המוסר, משיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר דחי אלול תש"ג עמוד ט"ו*.

זו. זה עתה נתקבל מכ' מיום א'. ות"ח ת"ח על הני מילי מעלייתא במש"נ קדושים תהיו. ובין חסידי חב"ד מסופר עד"ז בשם הרשב"ץ שעפטעל ז"ל (משפיע בישיבת תו"ת בליובאוויטש) שהי' אומר בהתועדות ומדייק ג"כ : יכול כמוני -- בניחותא -- שיש היכולת להיות כמוני. כי קדוש אני, קדושה למעלה (באה) מקהושתכם. בברכה

במאמרז"ל קא מיפלגי במתיבתא כו' ישנו דרוש גאוני בפי' התוהמ"צ ' להמלבי"ם (ר"פ חוקת). ובכ"ז הרי ההשוואה מבלטת ביותר ואס חסידות איז המעינות ושפע אור חדש שנתגלו ע"י.

מצורע

ב"ה כ"ו מנ"א השייית

. . . בענין המקוה: מש"כ שעשו עוד אוצר מן הצד כדי שתהיי ג"כ זריעה -- הנה ע"פ האופן דכ"ק אדנ"ע, שהיא מקוה ע"ג האוצר והוא רצה שיעלו מי התחתונה ע"ג רצפת העליונה (עפ"ד הרי"ל שי' לנדא) הנה ה"ז זריעה באופן היותר מועיל, שא"צ השקה כלל לכל הדיעות, כמובן. -- גם אם לא יעלו על הרצפה, יש לסדר שהשאובים יפלו ישר בנקב ההולך לאוצר התחתון, דהיינו זריעה, וא"כ האוצר שמן הצד מהו מוסיף? -- (אם לא לזהירות בעלמא אולי יתקלקל אוצר התחתון).

, . . נבהלתי לקרות הנדפס שם בנוגע לתקנת מקוה ע'ג מקוה דהאוצר תקון שהוא מקדוש ישראל ותפארתו הוא כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (אביו של ב"ק מו"ח אדמו"ר) זצוקללה"ה נבג'מ זי"ע, שמסר נפשו הק' על ענין המקואות כידוע לכל באי מדינתנו מלפנים. ושקו"ט עמו גדולי דורו דור דעה בהל' אלו במיוחד וכו" וכו

וכל היודע בטיב מקואות יבין כמה מעלות במקוה ע"ג האוצר. והחשש שכותב שימלא האוצר טיט וכו' כי אין שיעור מתי לבדוק האוצר -- הוא ג"כ באוצר מן הצד, ותמה תמה אקרא על שהדפיס וכתב מכתב כזה. ולא דיו בהנ"ל -- וחוזר ומדפיס כת"ר גם מה שכותב הכותב, להוציא צדיקים ממתיבתא דרקיע לאחרי שישבו שם שלש מאות שנה. האומנם אחראים לשמועות 312במענה על שאלתו אשר אחיו מבקש ממנו ללמוד עמו תורת החסידות. והספק בזה כיון שהמקוה רחוקה מהשכונה בה דר אחיו ואינו טובל רק בערב יוהכ"פ. ולכן שואל אם ללמוד עמו לימוד הנ"ל או לאו.

והנה מובן אשר מופרך הדבר לגמרי, מה שאינו טובל רק בערב יוהכ"פ, כי הרי זה נוגע לא רק ללימוד החסידות, אלא לטהרת הגוף והנשמח, בבלל, בחיזוק האמונה, (עיין ברמב"ם סוף הל' מקואות) השראת אלקות וכו', ובפרט כשהמדובר בנוגע לנוער ולאלו הנמצאים בארץ אשר עיני ה"א בה מראשית השנה עד אחרית שנה, ולכן עליו להשתדל להשפיע על אחיו שיטבול לעתים קרובות יותר עד כמה שאפשר, ועכ"פ -- הטבילה דטבילת עזרא, ובמקום טבילת תוספות טהרה (ולא הנ"ל) הרי -- ילמוד איזה משניות בסדר טהרות. ומה טוב במס' מקואות -- שבמקום אונס וכיו"ב מחליף זה את הענין דמקוה תוספת טהרה (ולא טבילה שמטומאה לטהרה).

כן מובן מעצמו שצריך הוא ללמוד עמו, ואפילו קודם שתשתנה הנהגתו הנ"ל לטוב, תורת החסידות שהיא נשמתא דאורייתא פנימיות התורה, אילנא דחיי, כיון שבדורות האחרונים לימוד זה הכרחי הוא לקיום התורה והמצוות כדבעי וכמבואר בקונטרס עץ החיים, כי לימוד זה ממשיך חיות בנפש האלקית, עד שעל ידה חי' ג"כ הנפש הבהמית והגוף בחיים האמיתיים ע"י הדביקות בעץ החיים . ..

ב"ה, ח' אייר תשי"ד, ברוקלין

.. . בענין שמירת הברית, תיקון הפגם, ח"ו, בזה וכו',

ואף אשר לא הורגל בתוככי אנ"ש להדפיס ספרים מיוחדים לביאור סיבת העון, וגם אפילו לא לייחד הדבור ע"ז ברבים ובפרסום, וי"ל הטעם ע'ז, ע"פ דברי כ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע, כי ההרהור והפחד מהחטא יוכל לפעול, בטבע, הקרי כמו הרהורי עבירה (שו"ת צ"צ שער המילואים סי' סב. עיי"ש),

הנה במדינה זו, אשר נעשה פרץ גדול בעוון זה בחוגים ידועים. וכבקעה הדבר בעיניהם, ולא עוד אלא שאחדים מהרופאים, רופאי אליל ומתירי איסורים, מצווים על הבאים אליהם לעשותו ולנהוג בו ברגילות, מלעיגים על הנמנעים מזה ומסבירים שלא לבד שהיתר נעשה הדבר, אלא שמצוה. ר"ל, הוא. ובעוה"ר אין פוצה פה ומוחה ומגלה קלון, וגם לא מבאר, עכ"פ כליון הגוף וכחותיו ואבדן החיים הבא עי"ז, גוסף על טומאת הנפש .וירידתה, אשר, 313כלשון רבנו הזקן נ"ע. בעל התניא והשו"ע. חמור עוון זה וגדול מעוון ביאות אסורות בבחי' הגדלות ורבוי הטומאה והקליפות שמוליד ומרבה במאד מאד (תניא ספ"ז, עיי"ש. ובלקו"ת פ' שלח בתחלתה בדיוק הל' מאד מאד).

הרי מקום לומר, אשר יש להדפיס ולפרסם ע"ד גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת כו' ובעיקר -- לחזק ולהגדיל גם עי"ז את שימת לב המלמדים, הר"מ והר"י שליט"א להמצב בזה, כי במדה ידועה וחשובה בהם הדבר תלוי לתקן המצב הפרוע, ומתאים למדה זו -- הקולר תלוי בצווארם, ומי שיש בידו למחות וכו'.

וחפץ ה' יצליח, לזכות את הרבים ולעוררם לעשות משפט (איהו רחמי) לעשוקים, הניצוצות דקדושה שנעשקים ע"י מעשה הרע דבנ"א (אדמו"ר האמצעי נ"ע בסידורו עה"פ עושה משפט לעשוקים. עיי"ש), עדי יקבץ הוי' נדחי עמו ישראל, ע"י מ"צ בב"א.

. . . להעיר מס' אור השנים (להרא"ל הלוי עפשטיין. גאון ומקובל, אב"ד קעניגשברג) שמנה הוצאת ז"ל במל"ת שנא' לא תנאף. -- ולע"ע לא מצאתי לו חבר:

. . . טעם שלא נכתב בתורה עון מז"ל. (ראה לעיל מס' אור השנים) - בתניא ספ"ז כתב הטעם, מפני שבעון זה אפשר להעלות החיות שירדה בקליפות עי"ז -- ע"י תשובה נכונה כו' משא"כ בשאר איסורין שבתורהי וע' פנים לתורה.

ב"ה, י"ט אלול תשט"ו

.. . נתקבל מכתבו בו מעורר על מה שכתבתי שלא מצאתי חבר לבעה"מ ספר אור השנים המונה הוצאת שז*ל במנין המצות, ותמה איך נעלם המפורש במס' נדה דף יג' בשם תנא דבי רבי ישמעאל.

הנה פשיטא שלא יכול להתעלם מאמר רז"ל זה, כיון שהוא יסודו של בעל המחבר ספר אור השנים, ומציין אליו על אתר, ואני לא כתבתי שלא מצאתי יסוד לדבריו, אלא שלא מצאתי לו חבר שימנה הוצאת שז"ל במנט המצות, לא הרמב"ם ולא רס"ג, ולא הרמב"ן וכו' -- אף דפשיטא שכולם ידעו מהסוגיא דנדה הנ"ל, ולא עוד אלא שלדעת כמה ראשונים הוא דרבנן וכו', וראה ג"כ בס' המצות להצמח צדק מצות פו"ר שמזכיר רק בעל המחבר סי אור השנים שימנה הנ"ל במנין המצות ...

בברכה, 314. . . עוד* מתיקוני קרי להיות נזהר במצות תפילין. - להעיר מדרז"ל מגילה (ט"ז, ב) ויקר אלו תפילין. ובהגהות הרח"ו לזח"ב קצז, ב: הטיפה נקרא יקר, ובמאורי אור מערכת ק' פמ"ו: הטיפה נמשכת כו" וכשהלכה לנוקי דנוגה נעשה במקום יק"ר קר"י. וראה מאמר אדמו"ר הצ"צ ד"יה ויפגע במקום (בס' אור התורה פ5' ויצא) ...

... הזהר פרשת נח צדיק נקרא מי שאינו חוטא בחטא זה. -- עד"ז הוא בכ"מ וספרים. ומעולם תמהתי ע"ז, כי דוקא בזהר שם לא משמע כןי כי פתח שם ועמך כלם צדיקים דכל ישראל נטרין ברית ופירש באור החמה שם שהוא כמשארז"ל (ביב קס"ה, א) דמיעוט מן המיעוט הם שהולכים אחרי העריות. אבל -- אטו כ"ע כיעקב אבינו בנוגע לחטא אודותו דן בספר זה.

ואף שיש לתרץ ולחלק בנוגע לקריאת שם צדיק בין היחיד והרבים, וכמוש"כ באוה"ח שם -- עכ"פ ראי' אין להביא מכאן ...

. . . לשכב בלילה בד' כנפות של ציצית. -- עיין בזה פסקי דינים לאדמו"ר הצ"צ לשו"ע או"ח סי"א.

כי הוא תיקון עינים. -- להעיר מל' הרמב"ם הל' דעות (פ"ד הי"ט): ש"ז היא כו' מאור העינים כו' כל השטוף כו' עיניו כהות.

הראי' מביא האדם לידי הרהור וע"י הרהור כו'. -- לכאורה (ראה תוד"ה ויין ברכות מא, ב) גדולה מזה מצינו במשנתנו, דאפילו ראה עד שלא הרהר (זבים פ"ב מ"ב). -- ומזה הוראה לגודל הזהירות בהגדרת חוש הראי, וראה קונטרס העבודה (לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע) פ"ב.

. . . לסמוך גאולה לתפלה כו' וזה הטוב בעיניך עשיתי (ע"פ ברכות י, ב). בחטא זה פוגם בעשר ספירות כו' יתקן העשר ספירות ...

ולהעיר מזח"ב (קכח, ב): והטוב בעיניך עשיתי דסמיך גאולה לתפלה כו' בההיא שעתא כו' אתער האי צדיק לאתחברא באתר דאצטרך כו' וכל שייפין כולהו אתחברן כו' בהאי צדיק דאיקרי טוב כו'.

- ועיין מאמר אדמו"ר הצ"צ ד'ה המלאך הגואל (בס' אור התורה**) ביאור הענין הסמיכות גאולה לתפלה, --

ומסיים שם בזהר באינון דעבדין גפשיהון דחייבייא ואלמלי הוו ידעי בינ כמה תועלתא וזכו (גרמי לצדיקייא) וזכאן בגינייהו כד זכו להון הוו אזלי אבתרייהו ורדפי לון כמאן דרדיף בתר חייןן

(ממכתב נר א' דחנוכה תשכ"א) ובו יר

.. . יעסוק בסודות התורה והיא תקון כו/ ומזה עוד טעם (נוסף, כיודא ועוד לקרא) למש"כ האריז"ל דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה (הקבלה). וכבר האריך הרח"ו בהקדמתו הנ"ל, וז"ל :

315הכל תלוי בעסק החכמה הזאת, ומניעתינו מלהתעסק בה היא גורמת איחור ועיכוב בנין ביהמ"ק כו' וכל הרעה הזאת היא מפני כו' שאין מתעסק בה כן' כי אין הנאה להקב"ה מכל מה שברא בעולמו רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה כו' כי בפשטי התורה כו' שלא נברא האדם אלא כדי שילמוד חכמת הקבלה כו'. ומביא ומפרש דברי זוה"ק ח"א כ"ו וכ"ז. שם קיח/ א. חב רמז, א. ועוד. עייי"ש שהאריך.

(ממכתב ח' אייר תשי"ד)

\ . . בהסתירה ממג"א סי' תר"ו סק"ח דטבילת עיוהכ"פ משום קרי היא גם ברואה מים חלוקים כו' -- למג'א רספ"ח דאין לטבילת עזרא ברואה מים חלוקים.

ייל דמבואר זה בל' רבינו הזקן (בעל התניא והשו"ע) בשלחנו הזהב (סתר"ו סי"א) וזיל: וי"א שטעם טבילה זו הוא משום קרי +כדי שיהיו נקיים וטהורים ביוהכ'פ", "משא"כ בטעם טבילת עזרא שהוא כדי שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים, שרק טעם זה -- שהוא טעם השוע -- העתיק אדה"ז בשולחנו (שם ר"ס פ"ח) ולא טעם הטור (קלות ראש). וקושית הפרישה מנ"ל טעם זה -- כ"ה ברמב"ים הל' תפלה פ"ד ה"ד, וכבר ציינוהו לירושלמי ברכות פ"ג ה"ד. ובמ"ב על השו"ע (שם) הוסיף גם טעם הטורי ולכאורה הוא היפך השו"ע, ששינה ממש"כ בב"י והשמיטו והביא טעם הרמב"ם. ובפרט דכנ"ל "י"ל שנפק"מ לדינא.

. . עיין לקוטי תורה (לאדמו"ר הזקן -- (בעל התניא והשו"ע)) פ' תבוא (מג, ב) דאף דבטלו כו' לד"ה התפלה מקובלת יותר עם הטבילה, וי"ל

קצת טעם לזה מ"ש תפלה מתורה כו', עיי"ש. (ממכתב ג' תמוז תשל"ב)

. לכתבו ששמע בשמי שאמרתי שבכלל יש לטבול בעש"ק ה' טבילות, וכותב כי מצא דעות של ב' ג' ד' י"ג י"ד, (ולא כולם מדברים בטבילת עש"ק) אבל לא ה' --

איני יודע היסוד לשמועה זו, כי אף שיש מקור לה' טבילות -- ובס' פרי הארץ (פ' לך, והועתק בס' הבעש"ט פ' יתרו סקכ"ה) הובא כן בשם הרה"ק ר' אברהם כו' בנו של הה"מ הגדול ממעזריטש --

ולהעיר מחמש טבילות דכה"ג ביוהכ"פ (ועיין לקוטי תורה לרבינו הזקן סיפ פנחס). ויתרה מזו -- מחמש טבילות זו למעלה מזו דשייך בכל אחד : לחולין, מעשר, תרומה, קודש, מי פרה (חגיגה פ"ב מ"ו. וראה פע"ח ש' הברכות פ"ה).

316אבל מי אני להכריע בין כל דעות האמורות.

כן להעיר אשר רבינו הזקן בשלחנו (אויח סי' תר"ו סעיף יאזיב) הביא הדעה דטבילה לקריו הוא פעם א', לתשובה -- ג"פ.

בשל"ה (הובא במחצית השקל שם) ב' דעות: י"ד, ל"ט. והאריך בזת בשל"ה שער האותיות אות ק' (ק*ד, ב') ובמס' יומא שלו עמוד התשובה.

ט"ז מנ"א השי"ת

. . . ב) במה שתמה משל"ה שער האותיות (ק. ע"ב) -- תמיהני עליו מה נתחדש לו בזה, ובשעת שיחתנו אמרתי לו לעיין מש"כ הרמבין (בראשית לא, לה, ויקרא יח, יט) שהם הם דברי השל"ה.

ג) מה שרצה להביא מזה חזוק לאסור נגיעה מפני הטומאה, ולא מפני שמא יבואו להרגל דבר -- אינו, כי מפני טעמים הנ"ל יותר חמור הדבור ומראה עיני הנדה (אף שהוא אינו רואה אותה) כמש"כ בפירוש: ולא אסרה זה תורה כלל, ולא עוד אלא שנהפוך הוא, דשקדו חכמים על תקנת בנות ישראל גם בזה, וכמרז"ל (שבת סד, ב) זקנים הראשונים כו' עד שבא ר"ע ולימד כר', ועיייש ברש"י, ובכתובות (סא, א) כל מלאכות כו'. והטעם שמותר לדבר וכו' -- הוא, בלשון הרמב"ם בשו"ת שלו (נדפס ברמב"ם דפוס שולזינגר סי קדושה סי' קסט) <לפי שענין הטומאה והטהרה זולת האסור והמותר אצל הרבנים".

ד) מה שלא אסרו רז"ל כהנ"ל מפני הטומאה והזוהמא, י"ל כמת טעמים: א) מש"כ בשליה שראו שלא יסבלו זה העם. ב) מפני עצבון הנשים כו'. ועיד מש"כ בשו"ע או"ח ספ"ח. ג) מפני הצניעות, שלא ירגישו בני הבית. ועדמש*כ הר"ח הובא גם בשל"ה שם. ד) הקראים אחזו בכמה חומרות הנ"ל ואמרו שהוא מדין תורה (עיין בשו"ת הרמב"ם שם). וכדי להבדל מהם גמנעו מלאסור הנ"ל מאיזה טעם שיהי' (מלבד יחידי סגולה שנהגו כך). וגדולה מזו מצינו בפרה אדומה (פרה פ"ג מ"ז).

ועל כגון דא י"ל, כיון דדשו בה רבים שומר פתאים הוי'. ונשמרים גם היודעים מהסכנה, וכפסק הצ"צ בשו"ת חאה"ע סו"ס יא.

317ב"ה, ח' אלול ה'תש"כ שנת המאתים להסתלקות הילולא של הבעל שם טוב ז"ל. ברוקלין, נ. י.

נעם לי לקבל הודעת כת"ר אשר ביום שני פרשת כי תבוא אל הארץ הבע"ל יסיימו לימוד הש'ס. ובודאי כמנהג ישראל אשר תורה היא, מיד יתחילו לימודו עוה"פ מחדש, כי נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן,

ובפרט כשלומדים ברבים, שהרי גם ענין הלימוד ברבים מחבר את כל המשתתפים, מראשיכם שבטיכם ועד לחוטב עציך ושואב מימיך, ועד שיהיו לאחדים כאחד, וכדברי רבנו הזקן בפרשת אתם נצבים היום כולכם, פרשה השייכת להימים דקודם ראש השנה,

וע'י אחדות זו מתעלים חוטב עציך ושואב מימיך וגם ראשיכם שבטיכם גו', וכמובן בדרוש האמור.

ויש לשלב ולחבר את האמור -- גם בסיום הש"ס והתחלתו.

וז'ל תלמודנו בסופו: א"ל רב שמעי' לר' אבא אימא ביממא תהוי זבה בליליא תהוי נדה, א"ל עלך אמר קרא על נדתה סמוך לנדתה, סמוך לנדתה אימת הוי בליליא וקא קרי לה זבה.

-- כי תנא דבי אליהו וכו' שלאחרי זה -- אית ספרים דלא גרסינן לי'. וגם הגורסים, הנה: בא הוא בשביל לסיים בדברי שבח ותנחומין. וכתוספת שם.

והענין בעבודת השם, מתאים לפתגם מורנו הבעש"ט ז'ל שכל דבר וענין שהאדם רואה או שומע, הוראה ישנה בזה בעבודתו את קונו, עאכו"כ בתורתנו תורת חיים, שכשמה כן היא -- הוראה בחיים :

החילוק דטומאת נדה וזבה הוא, דהראשונה הוא בטבע העולם, אף כי רק לאחר החטא -- משא'"כ זיבה, שהיא חולי בגוף ואינו טבעי.

ועדיז גם בעבודת השם, ישנו ענין הטומאה (אשר מקורו הוא זה

בשביל לסיים כו': ובמילא כשמתחילין תיכף מחדש, הנה מקומו כאן רק משום שמשנה (ומרז'"ל) לא זזה ממקומה. ולהעיר משעוי סדר המשניות בפיה דאבות שבסידורו של אדה"ז והשל"ה -- ע"פ הערת שער הכולל שם. וצ"ע.

בטבע , . לאחר החטא: עירובין ק', ב.

318הנקרא טמא). הבא בטבע, אף כי רק לאחרי החטא, ועד כדי כך שאפילו הארבעה הידועים גכ מתו בעטיו של נחש, חטא הקדמוני,

ובדרגות הקרובות יותר אלינו מובן -- מהלימוד זכות של הרב המגיד ממעזריטש על מה שמתלמידי הבעש"ט הרהרו, על מה שמתעסק עם אנשים פשוטים בקירובים נעלים ונשגבים ועשה -- הה"מ -- כמה תיקונים לתקן דבר זה ההרהור ולא נחה דעתו, עד שבאחד הלילות בהלכו בהיכלות דגן עדן עבר דרך היכל אחד אשר תשב"ר שם ולמדו חומש ומשה רבנו הסבירם הכתוב ויפול אברהם על פניו ויצחק, שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואם תאמרו איך אפשר הדבר אשר אברהם יהי' מסתפק במאמר השם, תדעו אשר זהו מצד הגוף ואשר גם גוף קדוש בשר הוא.

וישנו -- המגרה יצה"ר עליו, חולי זה יצה"ר, טומאת זיבה,

ואמר רב שמעי' (הבנה והשגה, בחי' בינה) לר' אבא (אשר מורא האב על הבן, אבא -- בחי' החכמה, למעלה מההבנה וההשגה) אימא ביממא (כששמש ומגן ה' אלקים מאיר, ובכל זה רואה ויוצא ונפרד דם. חיות וחמימות בעניני חוץ) תהוי זבה (כי הרי זה מגרה יצה"ר, עד שנעשה כחמרא דבתקופת תמוז קרירא ליי) בליליא (בזמן החושך דאנכי הסתר אסתיר פני) תהוי נדה.

אמר לי' (ר' אבא, שלמעלה מהשגה והבנה, ביכלתו לתרץ הקושיא -- אף שאמת נכונה הקושיא מצד השכל, תורה שבע"פ דעיקר ענינה ההבנה, אבל) עליך (למעלה ממך, למעלה מהבנה והשגה) אמר קרא (תורה שבכתב, שעיקרה האותיות והפסוקים ולא ההבנה, שלכן גם ע"ה מברך ברכת התורה) על נדתה סמוך לנדתה (כל יציאת דם ?חוץ, איזה שתהי', אפשרית רק מפני הסמיכות (וכתוצאה מהחטא הראשון, שפעל בטבע והטיל בה זוהמא) דנדתה), סמוך לנדתה אימת הוי בליליא (הסמיכות והתוצאה מנדתה -- לילה, הסתר האור דשמש הו") וקא קרי לה (תושב"כ מקרא, שקורא להקב"ה) זבה (שאין זה מוכרח כי אם חולי, כי הקב"ה עוזרו, וביחוד ע"י בחי' החכמה שבנפש, ענין המסנ"פ שישנו בכאו"א, שגם בלילה לא יכבה נרו, נר ה' נשמת אדם, וה' יגי' חשכו).

319ונעוץ סופן בתחלתן, אשר בחשך הלילה, ניתן הציווי (שזהו גם נתינת כח, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו) לקרות את שמע בערבין -- להמליבו למעלה ולמטה ולד' רוחות. והכח ע"ז -- מאימתי, וכפי* רבנו הזקן בשם המלאך : מאימתי -- מאימה ויראה, יראת הרוממות, יראה עילאה (בחי' החכמה) ועד למטה מטה -- יראת העונש יראה תתאה. מראשיכם שבטיכם ועד לחוטב עציך ושואב מימיך.

ויהי רצון אשר למרות ליל הגלות חשך כפול ומכופל, יקיים כאו"א את קריאת (והמשכת) שמע גו' אחד (עיין זהר חלק ב' קטו' ב דקריאת שמע לית לה פדיון על ידי אחר. והאריכו בזה באחרונים\ עדי יהפך חשוכא

לנהורא ולילה כיום יאיר. בכבוד ובברכת כוח"ט לכאו"א מהמשתתפים בלימוד האמור שליט"א

. . במכתביו הקודמים העיר על מש"כ בזח"ג, קמ"ה, ב, דכל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה. ומקשה דהרי רק בכה"ג ביוה"כ הדין כןי ואולי גם בזהר הכוונה רק להנ"ל, אף שאין הלשון משמע כן, וכמו שמביא ראי מקרא דכה"ג.

הנה אף אם בדקמ"ה, ב אפשר הי' לדחוק דמדבר בכה"ג כיון שמסתייע בקרא דכה"ג, אבל אאפ"ל כן בזת"ג ה, ב דמדבר בנדב ואביהו, וגם לא ביוה"כ, ועייג"כ זח'א רלט. א.

ונלפענ'יד לתרץ ע"פ מה שמצינו בכ"מ לשון אסור ואינו אלא מדת חסידות. וראה שד"ח כללי הפוסקים כלל ט"ז סקי"ב שהביא דוגמאות מפירוש תודי"יה אסור תענית יא, א (אסור לשמש בשני רעבון), גמוק"י ספ"ז דסנהדרין (לעשות שותפות עם העכו"ם) מגיד משנה הל' שכנים פ'ב הט"ז (לעמוד בשדה רעהו) סמייג עשין פ"ז (לאכול קודם שיאכיל לבהמתו) ועוד.

וגם בזהר כאן הכוונה למדת חסידות, ועייג*"כ מג"א לאו"ח סקכ"ת סקס"ד.