יא
יא נוהגין לטבול בערב יום הכיפוריםלו.
ויש אומריםלז שטעם טבילה זו הוא משום קרי כדי שיהיו נקיים וטהורים ביום הכיפורים ולפי טעם זה אין ענין כלל לומר ווידוים במקוה וכן אין צריך לטבול אלא פעם אחתלח.
ומי שטבל בערב ראש השנה ולא ראה קרי אחר כך אעפ"כ צריך לטבול בערב יום הכיפורים דשמא ראה אחר כך מים חלוקים או עכוריםלט שהרואה אותן טמא משום בעל קרימ.
וטבילה זו שהיא משום קרי כשירה אפילו בארבעים סאה שאוביםמא כשהם בקרקע אבל לא בכלימב.
ומי שהוא מצטערמג בטבילה יכול לשפוך עליו תשעה קבין מיםמד ורשאי לשפוך עליו משנים או משלשה כליםמה זה אחר זה ובין כולם יהיה תשעה קבין ובלבד שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון וכן השלישי עד שלא פסק השנימו אבל מארבעה כלים אין מצטרפין לתשעה קביןמז ואפילו אם ממרקמח מכלי אחד יזהר להריק בלא הפסקה כללמט ואם נכנס חציו לתוך המקוה ועל חציו שפכו ט' קבין יצאנ.
ואשה ששמשה תוך שלשה ימים לטבילה זו צריכה לכבד ביתה בחמין קודם שתטבול כדי להפליט כל השכבת זרע שבמקורה שלא תפליט אחר הטבילה ותהא טמאה ביום הכיפורים עיין ביורה דעה סימן קצ"ונא ואם שמשה סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה שבאלו הזמנים היא רגילה להתעבר לא תכבד ביתה בחמין שמא תשחית זרע ההריוןנב לפיכך אינה צריכה לטבול כלל בערב יום הכיפוריםנג:
הערות
- לו. סדר רב עמרם גאון. הרי"ץ גיאת ח"א ע' נט. רא"ש פ"ח סי' כד. טור ולבוש ס"ג.
- לז. רא"ש שם. טור. מהרי"ל הל' ערב יו"כ (ע' שטז), בדעת מהר"ם מרוטנבורג, בתשב"ץ סי' קכב. לבוש ס"ג.
- לח. מהר"י ווייל סי' קצא. רמ"א ס"ד.
- לט. מ"א סוף סק"ח. וראה מ"א סי' פח סק"א. לקו"ש ח"ז ע' 315. שלחן המלך ח"א ע' קז-קח.
- מ. מקואות פ"ח מ"ב. רמב"ם הל' אבות הטומאה פ"ה ה"ו.
- מא. משנה מקואות פ"ח מ"א. מ"א סק"ט. ב"י סי' פח ד"ה והוי. לעיל שם סוף ס"א.
- מב. ברייתא ברכות כב, ב כת"ק, ולחד מאן דאמר שם – אף לרבי יהודה. ראב"ד הל' ברכות פ"ו ה"ה (לענין נט"י). ב"י שם. מ"א שם. לעיל שם (במוסגר). סי' קנט סכ"ג.
- מג. מהר"י ווייל שם. מ"א ס"ק ט.
- מד. מהר"ם מרוטנבורג בתשב"ץ שם. רמ"א שם. וראה לעיל שם.
- מה. משנה מקואות פ"ג מ"ד. מ"א סק"ט. וראה גם לעיל שם.
- מו. ב"י שם ד"ה ותשעה, ממשנה מקואות שם. מ"א שם.
- מז. מקואות שם. מ"א שם. וראה לעיל שם, ובנסמן בשוה"ג שם.
- מח. בקונטרס השלחן הגיה: מריק.
- מט. רבנו יונה ברכות (יג, ב) ד"ה כי. מ"א שם.
- נ. בעיא דרב פפא גיטין טז, א (לענין שני לטומאה). רמב"ם הל' אבות הטומאה פ"ט ה"ג (לקולא). ב"י שם ד"ה והוי (דבדרבנן נקטינן לקולא). מ"א שם.
- נא. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סי"א.
- נב. מהרי"ל שם. דרכי משה ס"ק ג. מ"א סק"ח.
- נג. דרכי משה שם.
משנה מקואות ח׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אלו בעלי קוריין שהם צריכין טבילה. ראה מים חלוקים או עכורים בתחלה טהור באמצע ובסוף טמא. מתחלה ועד סוף טהור. לבנים ונמשכים טמא. ר' יוסי אומר לבנים כעכורים:
משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות ה׳:ו׳ - הטקסט מספריא
המטיל מים וראה מים חלוקין או עכורים בתחילה טהור ראה אותם באמצע או בסוף ה"ז טמא היו המים שהטיל כולם מתחילה ועד סוף חלוקין או עכורים הרי זה טהור היו לבנים ונמשכין טמא והמטיל טיפים עבות מתוך האמה טהור:
משנה מקואות ח׳:א׳ - הטקסט מספריא
ארץ ישראל טהורה ומקואותיה טהורים. מקואות העמים שבחוצה לארץ כשרים לבעלי קריין. אפילו נתמלאו בקילון. שבארץ ישראל. שחוץ למפתח כשרים אף לנדות. מלפנים מן המפתח כשרים לבעלי קריין ופסולים לכל הטמאים. ר' אליעזר אומר הקרובים לעיר ולדרך טמאים מפני הכביסה והרחוקים טהורים:
משנה תורה, הלכות ברכות ו׳:ה׳ - הטקסט מספריא
כל הצריך נטילת ידים והטביל ידיו במי מקוה אינו צריך דבר אחר ואם הטבילן במים שאין בהם שיעור מקוה או במים שאובין שבקרקע לא עשה כלום שאין המים שאובין מטהרין את הידים אלא בנטילה.
משנה מקואות ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
מכלי אחד. משנים. ומשלשה. מצטרפין. ומארבעה אין מצטרפין. בעל קרי החולה שנפלו עליו תשעה קבין מים. וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין מכלי אחד. משנים. ומשלשה. מצטרפין. מארבעה אין מצטרפין. במה דברים אמורים בזמן שהתחיל השני עד שלא פסק הראשון. ובמה דברים אמורים בזמן שלא נתכוין לרבות. אבל נתכוין לרבות אפילו קרטוב בכל השנה מצטרפין לשלשה לוגין:
גיטין ט״ז א - הטקסט מספריא
הַנִּצּוֹק, וְהַקָּטַפְרֵס, וּמַשְׁקֶה טוֹפֵחַ – אֵינוֹ חִיבּוּר לֹא לְטוּמְאָה וְלֹא לְטׇהֳרָה!
לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא טוֹפֵחַ לְהַטְפִּיחַ. הָא נָמֵי תְּנֵינָא: טוֹפֵחַ לְהַטְפִּיחַ – חִיבּוּר!
דִּלְמָא לְעִנְיַן מִקְוָאוֹת, וְרַבִּי יְהוּדָה הִיא. דִּתְנַן: מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכוּוָּנוֹת, וְיָרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ (שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת – טְהוֹרִים),
בְּזֶה אַחַר זֶה – רִאשׁוֹן טָהוֹר, וְהַשֵּׁנִי טָמֵא.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיוּ רַגְלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם – אַף הַשֵּׁנִי טָהוֹר.
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, הֲרֵי אָמְרוּ: הַבָּא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין, וְטָהוֹר שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רוּבּוֹ שְׁלֹשָׁה לוּגִּין מַיִם שְׁאוּבִין – טָמֵא; בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: חֶצְיוֹ בְּבִיאָה וְחֶצְיוֹ בִּנְפִילָה, מַאי? תֵּיקוּ.
אָמַר רַב פָּפָּא, הֲרֵי אָמְרוּ: בַּעַל קֶרִי חוֹלֶה, שֶׁנָּתְנוּ עָלָיו תִּשְׁעָה קַבִּין מַיִם – טָהוֹר; בָּעֵי רַב פָּפָּא: חֶצְיוֹ בִּטְבִילָה וְחֶצְיוֹ בִּנְתִינָה, מַאי? תֵּיקוּ.
אֶחָד אוֹמֵר ״בְּפָנַי נִכְתַּב״ וְאֶחָד אוֹמֵר כּוּ׳: אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁנֵיהֶם, אֲבָל גֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁנֵיהֶם –
A stream of water, and water descending an incline [katafres], and liquid that rendered an item moist do not connect, neither for ritual impurity nor for purity. These liquids do not connect for impurity, e.g., if impure water is in one place and becomes attached to another source of water pouring from above it, the water above is not considered attached to the impure water and is not rendered impure. They also do not connect for purity, e.g., if two collections of water are attached via the pouring of a stream, they do not join together to form the amount of water necessary to form a valid ritual bath, through which people and items can become ritually pure. If so, liquid that rendered a hand moist should not serve to attach the two halves of one’s hand when they are washed.
The Gemara answers: No, this dilemma is necessary in a case where there is liquid that rendered an item moist enough to render another item moist. In other words, the half of the hand that was washed is not merely slightly moist, it is moist enough to render something else moist. The Gemara asks: We already learned this as well: With regard to liquid that rendered an item moist enough to render another item moist, it connects with other liquid. What, then, is Ilfa’s dilemma?
The Gemara suggests: Perhaps the halakha that liquid rendered an item moist enough to render another item moist joins with other liquid is stated only with regard to the issue of ritual baths, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As we learned in a mishna (Mikvaot 7:6): In the case of a ritual bath that contains precisely forty se’a of water, and two people descended and immersed in it, if both of them immersed at the same time they are ritually pure.
If they immersed sequentially, then the first person is ritually pure, as he immersed in a ritual bath that contains the requisite amount of water, but the second person is impure, because some of the water must certainly have clung to the first individual as he left the ritual bath. Consequently, after the first person’s immersion the ritual bath contained slightly less than the requisite forty se’a of water.
Rabbi Yehuda says: If the first person’s feet were still touching the water in the ritual bath when the second person immersed, then the second person is also ritually pure. According to the opinion of Rabbi Yehuda, the water left on the body of the person who has immersed connects with the water in the ritual bath to constitute the requisite amount of water. Clearly, in Rabbi Yehuda’s opinion, liquid that rendered an item moist enough to render another item moist joins together with other liquid. However, this halakha was stated only with regard to a ritual bath. It remains unclear whether liquid that rendered an item moist enough to render another item moist joins with the water used to wash the second half of one’s hand. Perhaps this is the dilemma raised by Ilfa.
The Gemara cites another question with regard to this issue. Rabbi Yirmeya says: They said in a mishna (Zavim 5:12): In the case of one whose head and most of his body enter into drawn water after he immersed himself in a ritual bath to purify himself, and a ritually pure person concerning whom three log of drawn water fell on his head and most of his body, both of these people are ritually impure. With regard to this mishna, Rabbi Yirmeya raises a dilemma: If half of a person became purified by entering into drawn water and half of him became purified by having water fall on him, what is the halakha? Do these acts join together to render him ritually impure or not? No answer is found, and therefore the Gemara says that the dilemma shall stand unresolved.
Similarly, Rav Pappa says: They said in a mishna (Mikvaot 3:4): In the case of a sick person who experienced a seminal emission, who had nine kav of drawn water poured over him, this is sufficient to render him ritually pure. He need not immerse himself in a ritual bath. Rav Pappa raises a dilemma: If half of him is purified by immersion and half of him through this act of pouring, what is the halakha? No answer is found for this dilemma either, and the Gemara says that it shall stand unresolved.
§ The mishna taught that if one says: It was written in my presence, and one says: It was signed in my presence, the bill of divorce is invalid. Rav Shmuel bar Yehuda says that Rabbi Yoḥanan says: They taught that the document is invalid only if the bill of divorce was not produced by both of them in court. In other words, this halakha applies only if they were not both agents for bringing this bill of divorce. Rather, one of them alone fulfilled this role and he did not say: It was written in my presence and it was signed in my presence, in accordance with the rabbinic decree. However, if the bill of divorce was produced by both of them,
משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות ט׳:ג׳ - הטקסט מספריא
הבא מראשו ורובו החצי במים שאובין ונפלו על החצי האחר מים שאובין הואיל וחציו בנפילה וחציו בביאה טהור:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 2 עמודים.