שיחה א

170שיחה א

תצוה

א. "ואתה הקרב אליך"

מן הפסוק "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך... לכהנו לי"¹, מצטט רש"י את המלים "ואתה הקרב אליך", ומפרש: "לאחר שתגמור מלאכת המשכן".

יש להבין:

א) מנין לומד רש"י, שהציווי למשה למנות את אהרן ובניו לכהנים איננו צריך להתבצע מיד, אלא "לאחר שתגמור מלאכת המשכן"?

והשאלה אף קשה יותר: את הציווי "ועשית בגדי קדש..." שבפסוק הבא, וכן את הציווי "ואתה תדבר אל כל חכמי לב...", המופיע בפסוק מאוחר יותר, צריך היה משה לקיים לפני כן, כי זהו חלק ממלאכת המשכן. כיצד ייתכן, אפוא, להסביר שהציווי "ואתה הקרב אליך" שונה מהציוויים האחרים – שקיומו יהיה מאוחר יותר, רק "לאחר שתגמור מלאכת המשכן"²?

ב) בפירושו "לאחר שתגמור..." מפרש רש"י רק מתי יקויים הציווי "הקרב". מדוע, אפוא, הוא מצטט לפני הפירוש גם את המלים "ואתה"³ ו"אליך", בנוסף למלה "הקרב"? מכך מובן, שההוכחה לפירושו של רש"י "לאחר שתגמור מלאכת המשכן" היא אכן ממלים אלו "ואתה הקרב אליך".

ב. הקרבת אהרן ובניו לכהונה – על ידי הבגדים והמילואים

יש המפרשים⁴, שרש"י מוכרח לבאר, שקיום הציווי "ואתה הקרב אליך" הוא "לאחר שתגמור...", כי הקרבת אהרן ובניו "לכהנו לי" נעשה על ידי בגדי הכהונה, כנאמר בהמשך הפסוקים⁵ "ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי", וכן גם על ידי החינוך בימי המילואים, כנאמר בהמשך הפרשה⁶ – "וזה הדבר אשר תעשה... לקדש אותם 170לכהן לי" – ודברים אלו היו רק לאחר סיום מלאכת המשכן⁷.

אך קשה לבאר כך. כי הסבר זה אינו מתרץ את השאלה: מדוע מצטט רש"י גם את המלה "אליך"⁸, ובנוסף לכך: לפי שיטתו של רש"י, הרי במלים "לכהנו לי" שבפסוקנו, ובמלים "לכהנו לי" שבעשיית בגדי כהונה (וכן במלים "לכהן לי" שבפרשת המילואים) הכוונה היא לשני ענינים שונים, כפי שיוסבר להלן.

ג. "לקדשו לכהנו לי" –

"להכניסו בכהונה..."

על המלים "לקדשו לכהנו לי" המופיעות בענין "ועשו את בגדי אהרן"⁵, מפרש רש"י: "לקדשו, להכניסו בכהונה על ידי הבגדים, שיהא כהן לי. ולשון כהונה שירות הוא. שנטריאה בלעז".

אומרים המפרשים⁹, שרש"י מבאר כאן שני ענינים: א) שהמלים "לקדשו" ו"לכהנו לי" אינן שני ענינים שונים, אלא "לכהנו לי" הוא ביאור של "לקדשו"¹⁰. ב) שמשמעות המלים "לכהנו לי" איננה להופכו לכהן – בשם התואר, כי "לשון כהונה שירות הוא", ואין מתאים לכך הביטוי "להופכו למשרת" – אלא, משמעות מלים אלו היא "להכניסו בכהונה", להכניסו לפעולה של הכהונה, לשירות.

ומבארים המפרשים, שרש"י מסביר את הפירוש של "לכהנו לי" רק בפסוק "ואלה הבגדים...", למרות שאותו ביטוי כבר מופיע לפני כן בפסוק "ואתה הקרב אליך", כי עיקר כוונתו של רש"י כאן אינה לפרש את המלים "לכהנו לי", אלא לציין שזהו ענין אחד עם "לקדשו" – "להכניסו בכהונה". ובאומרו "להכניסו בכהונה", שזהו הפירוש של "לכהנו לי", מוסיף רש"י ואומר "ולשון כהונה שירות הוא", שבכך הוא מראה, שבמלים "לכהנו לי" אין הכוונה לעשותו לכהן, אלא "להכניסו לכהונה", כדלעיל.

אך אין מובן:

א) מעצם העובדה שרש"י צריך להוסיף "ולשון כהונה שירות הוא", כדי להוכיח שהמשמעות של "לכהנו לי" היא "להכניסו בכהונה" מוכח, שרש"י 171רואה זאת כחידוש¹¹. ואם כך, הוא צריך היה לומר את הפירוש "להכניסו בכהונה" עם ההוכחה "ולשון כהונה שירות הוא" על המלים "לכהנו לי" המופיעות לפני כן – כדי שהתלמיד לא יטעה¹² בביאור מלים אלו בלומדו אותן בפעם הראשונה?

ב) אכן, "לשון כהונה שירות הוא". אך המלה "כהן" מופיעה בכל מקום כשם תואר של אדם¹³. ואם כך, מדוע אין להסביר¹⁴, שכוונת הביטוי "לכהנו" היא – לעשות אותו¹⁵ לכהן¹⁶?

מכך מובן, שאת המלים "לכהנו לי" כשלעצמן, אכן אפשר להסביר במשמעות של "להפוך אותו לכהן"¹⁷. ולכן אין רש"י מפרש את המלים "לכהנו לי" בפסוק "ואתה הקרב אליך", כי שם משמעות מלים אלו היא כפשוטן. אך בהמשך צריך רש"י לפרש בכל זאת, שהמשמעות של "לכהנו לי" היא "להכניסו בכהונה... שירות הוא...", מפני שמלים אלו מופיעות ביחד עם המלה "לקדשו", כפי שיוסבר להלן.

ד. על ידי הבגדים "לקדשו לכהנו לי"

לגבי המלים "לקדשו לכהנו לי" המופיעות בענין "ועשו את בגדי אהרן", קשה לרש"י:

אף בפסוק "ואתה הקרב אליך... לכהנו לי" כבר נצטווה משה למנות את אהרן ובניו לכהנים, ושם אין התורה מקשרת את "לכהנו לי" עם עשיית בגדי כהונה. כלומר, אף ללא הבגדים יכול משה לעשותם לכהנים, ועשה כך. מדוע, אפוא, נאמר "ועשו את בגדי אהרן... לכהנו לי", שכדי להפוך את אהרן לכהן יש צורך בבגדים?

בדוחק אפשר להשיב על כך, שגם בפסוקנו, כשנאמר "ואתה הקרב... לכהנו לי" הכוונה היא על ידי הבגדים. אלא, שבראשונה מציינת התורה את עצם הפיכת אהרן ובניו לכהנים, ולאחר מכן, כשהיא עוסקת בציווי על עשיית בגדי כהונה, היא מפרטת כיצד מתבצע ענין מינוי הכהנים – "לכהנו לי" על ידי הבגדים.

אך בנוסף לכך שהסבר זה דחוק 172ביותר, רש"י אינו רוצה לפרש בדרך זאת, כי אילו כוונת התורה בפסוק המאוחר יותר היא לפרש רק כיצד קויים הענין של "לכהנו לי", כאשר במלים "לכהנו לי" עצמן, הכוונה היא לאותו הענין המופיע לפני כן, הרי התורה היתה צריכה להתבטא בפסוקנו בדיוק באותו ביטוי המופיע לפני כן. אם כך, מדוע נאמר לגבי הציווי "ואתה הקרב" רק "לכהנו לי", ואילו בענין בגדי הכהונה נאמר "לקדשו לכהנו לי"?

מכך מובן, שעל ידי הבגדים מתחדש ענין חדש ונעלה יותר מאשר על ידי "הקרב... לכהנו לי". לכן מפרש רש"י "לקדשו – להכניסו בכהונה על ידי הבגדים...", שעל ידי הבגדים¹⁸ מתחדש הענין של "לקדשו להכניסו בכהונה", כדלהלן.

ה. "לכהנו לי" ואחר כך "לקדשו לכהנו לי"

כאמור לעיל בסעיף ג', המלה "כהן" אינה נאמרת על שם הפעולה¹⁹, פעולת היותו משרת, אלא זהו שם התואר המתאר סוג מסויים של אנשים שיש להם מעלה מסויימת, שבגינה הם שייכים לכהונה, שירות – אדם זה הוא המשרת: לאחר שנמשחו אהרן ובניו לכהונה, נקראים הם ובניהם עד סוף כל הדורות בתואר "כהנים", ולפני כן נקראו הבכורים בשם "כהנים".

כשם שהכינוי "כהנים" לגבי זרעו של אהרן איננו על שם הפעולה, אלא שם תואר ומעלה, ולפיכך נקראים כל בני אהרן "כהנים", כולל אלו שלא נתחנכו²⁰ לעבודה²¹, ואף הפסולים 173לעבודה²² – כך היה השם "כהנים" לפני כן שם תואר ומעלה לגבי הבכורים²³.

זהו ההבדל בין הביטוי "לכהנו לי" המופיע בענין "ואתה הקרב אליך", לבין הביטוי "לקדשו לכהנו לי" המתחדש על ידי "בגדי אהרן": בראשונה נצטווה משה להבדיל את אהרן ובניו מכל שאר ישראל²⁴

22) ראה פרש"י ר"פ אמור, שרק חללים מתמעטין מ"הכהנים", אבל בעלי מומין, אף שבאם הי' נאמר רק "הכהנים" לא היו במשמע, מ"מ לאחר שנאמר גם "בני אהרן" אינם מתמעטין מ"הכהנים". וראה לקמן הערה הב' (בשוה"ג) להערה 28 (ואפילו בנוגע לחללים, כתב הרמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ו ה"י, שעבודתו כשרה לשעבר. ואכ"מ).

23) ומ"ש רש"י יתרו (יט, כב) "שהעבודה בהם", י"ל שזוהי רק הוכחה למה שהם כהנים בעצם, כנ"ל הערה 19.

גם י"ל, שכוונת רש"י שם היא לפרש החידוש שב"וגם הכהנים גו' יתקדשו" – דלכאורה: מהיכי תיתי לומר שהבכורות (הכהנים) יהיו מותרים לעלות – וע"ז מפרש: "שהעבודה בהם", דמכיון שהם עובדים את עבודת המקום^*, הי' מקום לחשוב שמותרים כו'. ועפ"ז יובן מה שרש"י מעתיק גם תיבת "וגם", וכן בפירושו – "ואף".

24) כלשון הכתוב "מתוך בני ישראל". וע"פ מ"ש בפנים, יומתק מה שבפסוק ג' (וכן לקמן כט,

*) ואף שלכאורה הכתוב עצמו מבאר זה "הנגשים אל ה'" – י"ל, שהוקשה לי' לרש"י: הרי גם מתיבת "הכהנים" עצמה מובן שהם משרתים ולעשותם לכהנים, ולאחר מכן הוא נצטווה "לקדשו לכהנו לי", שלאחר שכבר יהיו "כהנים"²⁵, הוא יקדש אותם (על ידי הבגדים¹⁸) ויכניסם לכהונה²⁶, ל"שירות" – כלומר, יכניסם לעבודת הכהונה. א) לא נאמר "מתוך בנ"י" – כי ההבדלה מבנ"י היתה כבר לפנ"ז.

25) ע"פ מ"ש בפנים, יומתק לשון רש"י (כט, לה) "לא נתמלאו ידיהם להיות כהנים ועבודתם פסולה" – דלכאורה: זה שעבודתם פסולה, תוצאה ומסובב הוא מזה שאינם כהנים, ומכיון שכבר כתב "לא נתמלאו כו' כהנים" הרי במילא שמעינן שעבודתם פסולה, ול"ל לרש"י להוסיף זאת בפירוש – אלא בזה מבאר שכוונתו ב"לא נתמלאו כו' להיות כהנים" הוא לענין השירות, מה שעבודתם פסולה. ומ"ש "להיות כהנים" – ראה הערה הבאה.

26) וי"ל, שגם ענין הכהונה "לשון שירות" [שנעשתה ע"י הבגדים (וע"י החינוך למילואים)], היא [לא רק ענין של פעולה (בדוגמת מעלת "הנגשים אל ה' להקריב קרבנות" על "הבכורות שהעבודה בהם" – ראה לעיל הערה 23 בשוה"ג) אלא שעי"ז ניתוספה ג"כ מעלה בהאדם] דרגא בהאדם – "לקדשו"; גם כהונה זו היא (לאחרי שנכנס לכהונה) שם התואר לזרעו של אהרן לאחר החינוך בימי המילואים (ע"ד המבואר לעיל הערה 19 בנוגע לכהונה בכלל), וקודם שנתחנכו אינם נקראים "כהנים" בנוגע לענין זה. וראה לקמן הערה הב' (בשוה"ג) להערה 28.

ועפ"ז יומתק לשון "לכהנו" (בוא"ו) – שמשמעותו הוא (כנ"ל הערה 17) שהאדם יהי' כהן, אף שלשון כהונה (כאן) ענינה שירות – כי גם זה נעשה דרגא וענין באדם. וכלשון רש"י "שיהא כהן לי". וכן לקמן כט, לה "להיות כהנים".

ולהכניסו בכהונה (ולא לעשותו כהן) – כי החידוש בלקדשו לכהנו לי הו"ע השירות, אלא שעי"ז בא במילא גם שם תואר לאדם (משא"כ לכהנו לי שבפסוק הקודם, שכל ענינה הוא תואר בהאדם – ראה לעיל הערה 19).

174ו. התקרבות לדרגת משה – במשכן

לפי האמור לעיל, שהמשמעות של "לכהנו לי" בפסוק "ואתה הקרב אליך" היא לעשות את אהרן ואת בניו לכהנים, בשונה מהמשמעות של "לקדשו לכהנו לי" לגבי הבגדים, וכן של "לקדש אותם לכהן לי" לגבי המילואים, שהיא – הכנסתם לעבודת הכהונה, מובן, שמצד "הקרב... לכהנו לי" בלבד, ניתן היה להסיק, שמשה נצטווה למנותם מיד לכהנים. והכרחו של רש"י להסביר "לאחר שתגמור מלאכת המשכן" נובע מהמלים "ואתה הקרב אליך", כמוסבר לעיל בסעיף א'.

ההסבר לכך הוא:

בציווי למשה, למנות את אהרן ואת בניו לכהנים, נאמר: "ואתה הקרב אליך"²⁷, שדוקא משה צריך לקרבם אליו, מפני שמשה כבר היה אז כהן²⁸. לכן אמר לו הקדוש־ברוך־הוא "ואתה הקרב אליך את אהרן ואת בניו... לכהנו לי", שהוא יקרב את אהרן ואת בניו אליו, שגם הם יהיו כהנים²⁹.

אך עדיין אין מובן:

א) אף אילו לא נאמר "ואתה הקרב אליך", אלא רק "לכהנו לי", היה ציווי זה מובן, לכאורה. מדוע מדגישה התורה "ואתה הקרב אליך"?

ב) השאלה אף קשה יותר: מעלתו המיוחדת של משה אינה דוקא בנושא הכהונה, אלא בדברים אחרים, שאליהם אין הכהנים קשורים, לכאורה. כמוזכר לפני כן בפרשת יתרו³⁰, שרק משה היה יכול לעלות להר, ואילו "הכהנים...

175יתקדשו...". מדוע, אפוא, נאמר "ואתה הקרב אליך" לגבי "לכהנו לי", שמכך מובן שבאמצעות היותם לכהנים הם יתקרבו לדרגת משה?

לפיכך מפרש רש"י "לאחר שתגמור מלאכת המשכן":

אילו היו אהרן ובניו נעשים לכהנים לפני סיום מלאכת המשכן, ואף אם היו מקריבים קרבנות, כפי שעשו הבכורים, למרות שלא היו להם בגדי כהונה, אכן אי אפשר היה לומר על כך "ואתה הקרב אליך", כי גם "הכהנים הנגשים אל ה' – להקריב קרבנות"³¹ היו "מחיצה לעצמם", ואסור היה להם לגשת אפילו למקום שניגש אהרן³², ולא רק למקומו של משה. אך "לאחר שתגמור מלאכת המשכן", כאשר הכהנים העובדים נכנסים למשכן, למקום שבו היה משה נכנס לשמוע את דברי השם³³, הרי אף שכדי להיות ראויים לעבוד במשכן בפועל היה צורך בבגדי כהונה, כדלעיל בסעיף ה', אך כיוון שגם המהות והמעלה³⁴ של "לכהנו לי" שלפני כן היא לעבוד במשכן – אלא שחסר ביצוע העבודה בפועל, בדומה לכהנים עתה, לפני שנתחנכו לעבודה – נאמר על כך "ואתה הקרב אליך".

ז. "כהן ששימש..." – דוקא לאחר היותו כהן

לפי האמור לעיל, שאף הענין של "לכהנו לי", עצם הכהונה, הוא רק "לאחר שתגמור מלאכת המשכן", מתורצת שאלה לגבי ההלכה:

ההלכה קובעת, שכהן שעבד עבודה זרה אסור לו לעבוד במקדש³⁵. ומתעוררת השאלה: והרי אהרן בנה מזבח לעגל³⁶, ושיטת רש"י³⁷ היא, שבניית מזבח לקדוש־ברוך־הוא צריכה להיות באופן ש"תחילת עשייתו לשמי", ולפי זה יוצא, שבניית מזבח הוא כבר חלק מ"שימש"³⁸. אמנם, כוונת אהרן ב"ויבן מזבח" היתה כדי "לדחותם"³⁹, אך למעשה הוא בנה את המזבח "לפניו", לעגל, וכיצד היה מותר לו אחר כך לעבוד במשכן⁴⁰?

אך לפי האמור לעיל, שאהרן ובניו 176נעשו לכהנים רק לאחר סיום מלאכת המשכן, מובן הדבר בפשטות: ההלכה לגבי כהן ששימש לעבודה זרה היא רק כאשר היה כבר כהן בזמן ששימש, וכיון שבזמן בניית ה"מזבח לפניו" עדיין לא היה אהרן כהן, לא חל עליו הכלל של "כהן ששימש...".

ח. קירוב הכהנים כדי לעבוד עבור כל העם

מהענינים של "יינה של תורה" שבפירוש רש"י זה:

כשם שמשה רבינו, למרות היותו מנהיגם של כל ישראל בדורו, ובכל הדורות הבאים⁴¹, נצטווה בכל זאת "ואתה הקרב אליך את אהרן... מתוך בני ישראל לכהנו לי" – "מתוך בני ישראל" עצמם הוא קירב אליו, לפי ציווי ה', את אהרן ואת בניו, שיבצעו, לאחר שיתחנכו בכהונה, את עבודת המשכן עבור כל⁴² ישראל,

כך גם לגבי "אתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא"⁴³, נשיאי ישראל⁴⁴ שבכל דור, עד לכ"ק מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו, שלמרות שהנשיא משפיע לכל ישראל⁴⁵, כלשון רש"י⁴⁶ "הנשיא הוא הכל", ואשר משום כך הם נקראים "ראשי אלפי ישראל", בדומה לראש, המחיה את כל האיברים, אפילו את הצפרנים⁴⁷,

בכל זאת קיימת אצלם הנהגה של "ואתה הקרב אליך... מתוך בני ישראל", שלהולכים "בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו..."⁴⁸ התמסר הרבי במיוחד⁴⁹, הוא קירב אותם ורומם אותם עד "אליך", ונתן להם את כוחותיו שלו, וכללם ב"חיל ה'"⁵⁰, כדי שיפיצו את תורתו לכל ישראל, בדומה לכהנים, אשר על ידי "הקרב אליך", הם קבלו מכוחו של משה לעבוד במשכן עבור כל ישראל.

וכיון שהכל בהשגחה פרטית, ובמיוחד לגבי בני ישראל, וההשגחה 177הפרטית הועידה יהודים אלו להיות תלמידי הרבי וכדומה, שאליהם עליו להתמסר במיוחד, לפי התורה⁵¹, יוצא, שהענין של "ואתה הקרב אליך" הוא על פי ציווי ה', בדומה ל"ואתה הקרב" אצל משה רבינו.

ט. התפקיד מוטל עלינו!

אך יש הטוענים, שהם עדיין עוסקים בעבודה של "בגדי כהונה" ו"חינוך למילואים", ובמיוחד שהרי "ידע אינש בנפשיה", וייתכן שהוא נכשל בכמה דברים, ולא התנהג כראוי לתלמיד של נשיא ישראל – וכיצד ייתכן שיהא לו קשר וקירוב למשה שבדורו בהיותו ר"ל "מחולל מן הכהונה"?

על כך אומר רש"י, שאפילו כהן שבפועל אינו יכול לבצע עתה את העבודה, אם משום שחסר לו עדיין חינוך לכהונה, או משום היותו "בעל מום" או "חלל", בכל אופן הוא כהן, ומשה מעניק לו כוחות, כי אף לגביו נאמר "ואתה הקרב אליך". הוא איננו יכול להפסיק להיות "כהן". הדבר אינו תלוי בבחירתו. בחירתו היא רק לגבי מילוי תפקידו, או ח"ו להיפך. אך התפקיד מוטל עליו!

ולכן בידו הזכות והאחריות לתקן את "מומיו", להסיר את ה"חילול", ללבוש את "בגדי הכהונה" וכו', ולבצע את העבודה – בעבור כל ישראל, על ידי הפצת אור התורה והמצוות עם המאור שבתורה, והפיכת כל ישראל ל"כהנים".

י. המקדש כבר קיים

אך היצר הרע הוא "פיקח"⁵², הוא מתלבש אפוא באצטלה של "ענוה" וטוען: הרי אתה בעצמך אומר, שיש לך עוד עבודה רבה לגבי עצמך – הן ב"סור מרע", ריפוי המומים והסרת החילול, והן ב"ועשה טוב", לבישת בגדי הכהונה והתחנכות לכהונה – ואם "סמוך לפלטין שלך לא כבשת"⁵³, כיצד תוכל להשפיע על יהודי אחר? כיצד תוכל אתה, בהכירך את מצבך, לשפר אותו?!

על כך אומר רש"י "לאחר שתגמור מלאכת המשכן": משה רבינו כבר השלים את מלאכת המשכן עבור כל ישראל, והביא לידי "ושכנתי בתוכם", "בתוך כל אחד ואחד מישראל"⁵⁴. אין דורשים ממך ליצור אצל היהודי האחר דבר חדש, אלא לגלות את ה"משכן" שכבר מוכן בתוכו, ואף את גילוי המשכן, אין עליך לעשות בכוחותיך שלך, אלא בכוחו של משה, כדלעיל בסעיף ח'.

לפיכך ברור, שאילו רק תתגבר על פיתויי היצר העושה את תפקידו שלו, 178בודאי תצליח בעבודתך, עד לגילוי המשכן דאקרי מקדש⁵⁵, אשר אצל כל יהודי.

וזה יחיש ויקרב את גילוי המקדש הכללי כפשוטו, את בית המקדש השלישי, שגם מקדש זה כבר מוכן, וצריך רק לרדת ולהתגלות למטה⁵⁶, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.