שיחה ב

202שיחה ב

מקץ

א. "אברך" – כתרגומו ובדברי אגדה

מן הפסוק "ויקראו לפניו אברך"¹ מצטט רש"י את המילה "אברך", ומפרש: "כתרגומו דין אבא למלכא" – שמשמעות המילה "אברך" היא כפי שמפורש בתרגום "אבא למלכא" – חבר ופטרון למלך². כי המילה "אברך" מורכבת משתי מלים: "אב" ו"רך", והרי "רך בלשון ארמי³ – מלך".

מתעוררת הרי השאלה: התרגום הוא בארמית, וכאן נאמר בתרגום עצמו, כפי שרש"י מצטט, "אבא למלכא", ולא "אבא לרכא". ומכך אנו רואים, שגם בארמית נקרא מלך בשם "מלכא", ולא "רכא"? לפיכך⁴ ממשיך רש"י ומוסיף "בהשותפין לא ריכא ולא בר ריכא" – שבפרק השותפין⁵ בגמרא, מכנה הגמרא, הכתובה בארמית, את המלך בשם "ריכא". וכאן מופיעה בתרגום ב המילה "למלכא", מפני שגם בארמית עצמה יש שני כינויים למלך⁶ – מלכא וריכא.

לאחר מכן ממשיך רש"י ואומר "ובדברי אגדה" – גם בדברי אגדה⁷ יש פירושים למושג אברך: פירוש אחד הוא, ש"דרש רבי יהודה" – "אברך זה יוסף, שהוא אב בחכמה ורך בשנים" – שמשמעות המושג "אברך", המורכב מהמילים אב ורך היא "אב" בחכמה ו"רך" – צעיר בשנים.

פירוש שני הוא: "אמר לו רבי יוסי⁸ בן דורמסקית" (לרבי יהודה): "עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים, אין אברך אלא לשון ברכיים⁹, שהכל היו 203שנאמר ונתון אותו..." – לדבריו, המשמעות היחידה של המילה "אברך" היא מלשון ברכיים, ואילו הפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" הוא עיוות הכתובים, ולכן קראו לפני יוסף "אברך", כי הכל היה נתון תחתיו, כנאמר "ונתון אותו על כל ארץ מצרים", וממילא קראו לפניו: הוא גורם לכרוע ברך (או: אכרע ברך) לפניו¹⁰.

בדברי רש"י כאן אין מובן:

א) מדוע מקבל רש"י את הדעה שהפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" הוא עיוות הכתובים? לגבי רבי יוסי, אשר אמר "עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים", אפשר עדיין להסביר, שהוא סובר שאי אפשר לפרש לבד שמילה אחת בתורה מורכבת משתי מילים¹¹. אך רש"י¹² אינו יכול לומר כך, שהרי אם כך, גם הפירוש "דין אבא למלכא" הוא עיוות הכתובים, וכיון שרש"י אינו מעורר שאלה זו על הפירוש הקודם, הרי הוא מקבל שאכן יש אפשרות לבאר מילה אחת כמורכבת משתי מילים¹³. ומדוע אפוא הוא אומר על הפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" שזהו עיוות הכתובים?

ב) כאשר מסביר רש"י, בפירושו לגבי "אברך לשון ברכיים", ש"הכל היו נכנסין לפניו ויוצאין תחת ידו", הוא מוכיח זאת מהפסוק – "כענין שנאמר ונתון אותו..."¹⁴. ואין מובן: לפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" אין רש"י מביא הוכחה מן הפסוקים "אין נבון וחכם כמוך", "ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה"¹⁵. ומדוע דוקא לפירוש "שהכל היו נכנסין לפניו...", הוא אכן צריך להביא הוכחה?

שאלה זו אף קשה יותר: המילים "ונתון אותו על כל ארץ מצרים" מופיעות באותו פסוק שבו כתובה המילה "אברך", שאותה מפרש רש"י. ואם רש"י אינו צריך לצטט את הפסוקים "אין נבון וחכם כמוך", ו"ויוסף בן שלשים שנה...", כי הוא סובר שהתלמיד זוכר את אשר למד מספר פסוקים לפני כן, או יידע זאת מספר פסוקים מאוחר יותר, הרי על־ 204אחת־כמה־וכמה, צריך התלמיד לדעת את המילים "ונתון אותו...", המופיעות מיד בהמשך באותו פסוק. ומדוע אפוא צריך רש"י לצטטן?

ג) בפשטות נראה, שרש"י רוצה להביא הוכחה מן הפסוק "ונתון אותו...", ואם כך, היה עליו לכתוב "שנאמר". מדוע כותב רש"י "כענין שנאמר"¹⁴?

ד) כפי שהוסבר פעמים רבות, מזכיר רש"י את שמו של בעל המאמר רק כשהדבר מוסיף להבנת תוכן הדברים. לכן יש להבין: מה מוסיפה להבנת הפירושים "אב בחכמה..." ו"לשון ברכיים..." הידיעה שפירושים אלו נאמרו על ידי רבי יהודה ועל ידי רבי יוסי?

ב. מהי המעלה ומהו

הקושי בכל פירוש?

בנוסף לשאלות אלו, מתעוררות קושיות רבות לגבי המעלה שבכל אחד מן הפירושים כשלעצמו:

א) כבר הוסבר פעמים רבות, שכאשר רש"י מביא שני פירושים, הרי זה משום שבכל אחד מן הפירושים ישנו קושי מסויים שאינו קיים בפירוש האחר. וכאשר רש"י מביא יותר משני פירושים, הרי זה משום שבכל שני פירושים יחדיו קיים אותו קושי, או קושי דומה, שאינו קיים בפירוש השלישי.

וזאת אף כאשר שני הפירושים הם פשוטו של מקרא. על־אחת־כמה־וכמה כאשר אחד מן הפירושים אינו פשוטו – כבדברי רש"י בעניננו, ששני הפירושים הנוספים הם, כדברי רש"י עצמו, "דברי אגדה" – ולכן הכרחי, שבפירוש שהוא פשוטו של מקרא

(שבעניננו הוא הפירוש "דין אבא למלכא". כי אמנם, מלשון רש"י "כתרגומו" נראה שאין זה הפירוש הפשוט ממש, בכל זאת מובן, שיחסית לדברי אגדה זהו פשוטו)

קיים קושי רב¹⁶, עד כדי כך שיש להזדקק ל"דברי אגדה" (או "מדרשו" וכדומה), שבהם אין קושי זה קיים.

יש להבין: מהו הקושי הגדול כל־כך בפירוש "דין אבא למלכא", עד שרש"י מוצא לנכון להביא פירושים מדברי אגדה?

– ואין לומר שבפירוש הראשון קשה לרש"י מדוע משתמשת התורה בלשון ארמית, שהרי אנו מוצאים זאת במספר מקומות, ואף בפרשתנו עצמה¹⁷.

ב) הפירושים שמביא רש"י מדברי אגדה – שניהם, לכאורה, פירושים די "חלקים" וברורים. ובשניהם ישנה המעלה, שאין מעורבת כאן שפה אחרת: המילה "רך", במשמעות של גיל צעיר, כבר מופיעה בפרשה קודמת – "הילדים רכים"¹⁸, ומובן שהמילה 205"אב" היא מילה בסיסית על טהרת לשון הקודש, שכבר מופיעה לפני כן פעמים רבות בתורה. וכן הפירוש "אברך לשון ברכיים" כבר נמצא לפני כן: על "ויברך הגמלים"¹⁹ מבאר רש"י "הרביצן" – גרם להם לכרוע ברך. אם כך, מדוע נחשבים שני פירושים אלו ל"דברי אגדה"?

ג) הכרחי אפוא לומר, שבשני פירושים אלו של "דברי אגדה", יש בכל אחד מהם קושי, שנחשב לקושי גם לפי "דברי אגדה" – אשר איננו קיים בפירוש השני. ולכן מביא רש"י את שני הפירושים, משום המעלה שבכל אחד מהם. אמנם, בשני הפירושים יש קושי, אך בכל זאת הפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" פשוט יותר, ולכן מביא אותו רש"י לפני כן, כפירוש הראשון והעיקרי שבדברי אגדה. יש להבין: מהו הקושי בשני הפירושים, ובמה גדול יותר הקושי על הפירוש "לשון ברכיים" מאשר הקושי על הפירוש "אב בחכמה..."?

ד) שאלה זו אף מתחזקת: על הפירוש "אב בחכמה..." מדגיש רש"י¹⁴ "דרש רבי יהודה". כלומר, הוא רחוק מן הפשט יותר מאשר הפירוש של רבי יוסי, על אף שגם הוא מדברי אגדה. בנוסף לכך מביא רש"י את דברי רבי יוסי על פירוש זה, שזהו עיוות הכתובים. ולמרות זאת קובע רש"י פירוש זה לפני הפירוש "אברך לשון ברכיים". ולכאורה, רש"י סותר את עצמו: מצד אחד הוא מדגיש שהפירוש "אב בחכמה..." הוא דרש בלבד, ועיוות הכתובים. ויחד עם זאת הוא מציב אותו כפירוש פשוט יותר מהפירוש "אברך לשון ברכיים"?

ג. "אברך" – ציטוט מדברי המצריים

ההסבר לכך הוא:

הפסוק "ויקראו לפניו אברך" אמור לגבי המצריים, שהם קראו לפני יוסף אברך. וכיון שהם דיברו בשפה המצרית, מובן, שהם לא השתמשו במושג אברך, שהוא בשפה הארמית (לפי הפירוש הראשון של רש"י) או בלשון הקודש (לפי הפירושים האחרים), אלא הם ביטאו מושג בלשונם, בלשון המצרית, שמשמעותו זהה למשמעות המילה אברך. והתורה מספרת סיפור זה בלשונה שלה.

לכן קשה לבאר שהתורה משתמשת כאן בלשון הארמית. אמנם, התורה משתמשת לפעמים בלשון הארמית, אך זאת רק כאשר התורה בעצמה אומרת משהו, או כאשר התורה מספרת על ארמי שקרא למשהו בלשונו, כגון "ויקרא לו לבן יגר שהדותא", אך אין מתקבל על הדעת שהתורה תתרגם את דברי המצריים מהלשון המצרית ללשון ארמית. במקרה כזה מתאים יותר שהתורה תתרגם את דברי המצריים 206ללשון הקודש²⁰, או תספר כיצד אמרו זאת המצריים בשפתם שלהם.

קושי זה מחייב את רש"י להביא פירושים נוספים ל"אברך", למרות שאלה הם דברי אגדה. אך כיון שגם בפירושים אלו יש קושי, ואף גדול יותר, עד כדי כך שהם דברי אגדה, מקבל רש"י את הפירוש "דין אבא למלכא" כפירוש הראשון והעיקרי.

ד. "אב בחכמה ורך בשנים" – קושי לשוני וקושיתוכני

השאלות על הפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" הן משני סוגים: א) יש קושי במילה "אברך". ולכן סובר רבי יוסי שפירוש זה הוא עיוות הכתובים, וכפי שמוכח מדבריו בהמשך, לאחר אומרו "עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים" – "אין אברך אלא לשון ברכיים". ב) בתוכן הפסוק והפרשה, שעל כך אומר רש"י שפירוש זה הוא דברי אגדה. גם רבי יהודה מקבל פירוש זה כדרש, כנאמר "דרש רבי יהודה", שמכך מובן שרבי יהודה עצמו אמר זאת כדרש, מפני הקושי שבתוכן הענין שבפסוק זה²¹.

הקושי במילה "אברך" הוא: הביטוי "רך" מתאים לגבי צעיר ביותר, ילד, שאצלו העצמות רכות וכדומה. כגון הביטוי "הילדים רכים", המהווה הסבר לכך שאין הם מסוגלים ללכת מהר. אך כאן אין לומר שיוסף מכונה "רך" עקב גילו, בהיותו כבר בן שלושים, והרי "בן שלשים לכח"²². וכבר בגיל עשרים נכללים ביוצאי צבא²³. ובמיוחד לגבי בני יעקב, הרי כבר בגיל שלש עשרה נאמר עליהם "ויקחו איש חרבו..."²⁴.

לכן הכרחי לבאר, שהתואר רך בשנים לגבי יוסף הוא יחסית לחכמתו. התואר "רך" (בשנים) מופיע בהמשך וביחס לתואר "אב" בחכמה, ולכן מורכבים שני התארים במילה אחת: יחסית לחכמתו הוא היה צעיר ביותר²⁵, כילד "רך", שעצמותיו עדיין רכות²⁶.

אך מובן שפירוש זה רחוק מהפשט, כי כדי להביע את רוב חכמתו של יוסף, שבהיותו עדיין צעיר הוא היה חכם מופלג, אין הכרחי לכנותו בתואר "רך" בהיותו כבר בן שלושים, ולא "רך".

הקושי לגבי תוכן הפסוק והפרשה: בפסוקים אלו מסופר על מינויו של יוסף למשנה למלך – "ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף" – פעולה שהופכת אותו ל"שני לו לגדולה". "וילבש אותו בגדי שש, וישם רביד הזהב על צוארו, וירכב 207אותו במרכבת המשנה אשר לו". גם לאחר "ויקראו לפניו אברך" עוסקת התורה במהותו של יוסף בתפקיד המלוכה: "ונתון אותו על כל ארץ מצרים, ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו...". ומכך מובן, שגם הפסוק "ויקראו לפניו אברך", המופיע באמצע הענין קשור למלוכה, ובמיוחד כאשר "ויקראו" התרחש כאשר יוסף נסע במרכבת המשנה. ולפי זה מתעוררת השאלה על הפירוש "אברך – אב בחכמה וכו'": חכמה ומלוכה הם שני ענינים שונים. אמנם, יוסף הגיע לגדולתו עקב "אין נבון וחכם כמוך", אך זהו רק הגורם לגדולתו. ואם כך, מהו הקשר בין השבח "אברך – אב בחכמה..." לבין ענין המלוכה?

לפיכך מביא רש"י פירוש נוסף, ש"אברך" הוא מלשון ברכיים. לפי פירוש זה מתאים המושג אברך לתוכן הענין, כי ההסבר ש"הכל היו נכנסין לפניו ויוצאין תחת ידו", ובמיוחד ש"אברך לשון ברכיים", שכרעו לפניו ברך, מתאים לתיאור גדולתו של יוסף בהיותו משנה למלך.

ה. בין גדולת יוסף לגדולת פרעה

הקושי בפירוש "אברך לשון ברכיים" מובן מדברי רש"י עצמו, המסיים "כענין שנאמר ונתון אותו וגו'", ובכך מיישב רש"י את הקושי המתעורר על פירוש זה.

על הפסוק "רק הכסא אגדל ממך"²⁷ מפרש רש"י "שיהיו קורין לי מלך". שההבדל היחיד²⁸ בין פרעה לבין יוסף היה – כלשון הפסוק רק – שליוסף לא קראו בשם מלך²⁹. מתעוררת השאלה: מדוע קראו ליוסף "אברך" (מלשון ברכיים) – תואר שמשמעותו, ש"הכל היו נכנסין לפניו ויוצאין תחת ידו", או שכרעו ברך לפניו: לפני מלך משתחווים בפישוט ידים ורגלים, כפי שאכן נאמר מאוחר יותר³⁰ לגבי יוסף: "וישתחוו לו אפים ארצה", ולא רק כורעים ברך. ואם כך, מדוע שיבחו את יוסף רק בתואר "אברך", שלכל היותר מביע שכרעו ברך לפניו?

לפיכך אומר רש"י "כענין שנאמר ונתון אותו וגו'", כלומר, שגדולת יוסף היתה רק מפני "ונתון אותו", שפרעה מינה אותו, ולא מצד עצמו³¹. ולכן לא 208היתה גדולתו כגדולת המלך, אלא הוא היה אברך בלבד.

אין הדבר סותר את הנאמר מאוחר יותר "וישתחוו לו אפים ארצה" – כי שם מדובר על השבטים, שבאו מארץ כנען שנים רבות לאחר "ויקראו... ונתון...", שבראותם את הנהגת יוסף על כל מצרים, הם העריכו את גדולתו "כמוך כפרעה" – "חשוב אתה בעיני כמלך"³², ולכן "וישתחוו לו אפים ארצה".

אך גם לאחר הבהרת רש"י "כענין שנאמר ונתון אותו וגו'", עדיין נותר הקושי שהוזכר לעיל: מלשון הפסוק "רק הכסא אגדל ממך", נראה בבירור, שההבדל היחיד בין פרעה לבין יוסף הוא בכך שלא קראו לו מלך.

לפיכך זקוק רש"י לפירושים הקודמים, שאברך הוא "אבא למלכא" – ששיבחו אותו בשבח גדול ביותר, כי אכן לא קראו לו "מלך", כדלעיל, ושבחו הגדול ביותר היה "אבא למלכא", או ש"אברך" הוא "אב בחכמה ורך בשנים", שזהו שבח על חכמתו³³.

ו. ההסבר לסדר שבין פירושי רש"י

ההבדל בין השאלה על הפירוש הראשון לבין השאלות על שני הפירושים האחרים הוא: על הפירוש "דין אבא למלכא" יש קושי רק בענין צדדי, מדוע מתרגמת התורה מהשפה המצרית לשפה הארמית, אך אין קושי בתוכן הפסוק עצמו – "ויקראו לפניו אברך". לעומת זאת, לפי שני הפירושים האחרים יש קושי בתוכן הפסוק: לפי הפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" – מדוע שיבחו אותו על חכמתו ולא על מלכותו, ולפי הפירוש "לשון ברכיים" – מדוע שיבחו אותו בשבח קטן מדי.

לפיכך אומר רש"י על שני הפירושים האחרים, שהם "בדברי 209אגדה". ואילו על הפירוש הראשון אין רש"י אומר "דרשו רבותינו" – למרות שהפירוש הוא לפי דברי הגמרא⁵ – כי למרות שהפירוש אינו לגמרי "חלק", בכל זאת הוא פשוטו של מקרא.

בשני פירושים אלו עצמם, שהם דברי אגדה, אינו דומה הקושי על הפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" לקושי על הפירוש "לשון ברכיים": לפי הפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" קשה (בהשוואה לפירוש "לשון ברכיים") רק לשון הפסוק³⁴, מדוע קוראים ליוסף בתואר "רך" בהיותו כבר בן שלושים שנה. לעומת זאת, לפי הפירוש "לשון ברכיים" קשה להבין את משמעות הפסוק כולו: מדוע שיבחו אותו בתואר "אברך", בהיותו הרבה יותר מכך. והקושי אף גדול יותר: לגבי גדולתו של יוסף, הרי "אברך – לשון ברכיים" אינה מעלה כלל, וממילא, זהו גנאי עבורו³⁵. לכן מקדים רש"י את הפירוש "אב בחכמה..." לפני הפירוש "לשון ברכיים".

ז. שמות בעלי המחלוקת מביעים את מעלת הפירושים

למעלה שיש בכל אחד משני הפירושים שבדברי אגדה רומז רש"י עצמו בציינו את שמותיהם של בעלי המאמר – רבי יהודה ורבי יוסי.

כאשר רש"י מביא מחלוקת בין שני תנאים, או בין שני אמוראים, והוא מציין את שמותיהם של בעלי המחלוקת (ולא כפי שהוא כותב ברוב המקומות "יש אומרים... ויש אומרים..." וכדומה), הוא רומז בכך לטעם של בעלי המחלוקת³⁶. שכל תנא אומר פירוש אחר בהתאם לשיטתו: לפי שיטתו של תנא זה מתאים יותר הפירוש שלו, ולפי שיטתו של התנא האחר מתאים יותר הפירוש האחר.

ולכן מציין רש"י את שמותיהם של התנאים ושל האמוראים, למרות שאין הוא מתכוון לפרש את טעמיהם של התנאים והאמוראים, שהרי מטרתו לפרש רק את פשוטם של הפסוקים, כי על ידי כך הוא רומז למעלה שבכל אחד מן הפירושים. שהעדיפות שבכל פירוש היא בהתאם לשיטתו של התנא שאמר פירוש זה.

וכך גם בפירוש רש"י זה, שבציינו בפירושים אלו את שמותיהם של האומרים אותם, הוא מבהיר, 210שהעדיפות בפירוש "אב בחכמה..." היא בהתאם לשיטתו של רבי יהודה, ואילו העדיפות בפירוש ,לשון ברכיים" היא בהתאם לשיטתו של רבי יוסי.

ח. רבי יהודה – כלל הענין;

רבי יוסי – המילה כפרט

בספרי, שמשם מצטט רש"י את המחלוקת שבין רבי יהודה לבין רבי יוסי, יש מחלוקות נוספות בין שני תנאים אלו. גם במחלוקות האחרות טוען רבי יוסי כלפי רבי יהודה: "למה אתה מעוות עלינו את הכתובים". מכך מובן, שבכל שלוש המחלוקות הללו נוקטים רבי יהודה ורבי יוסי בדיעה המתאימה כל אחד לשיטתו העקבית:

רבי יהודה אינו מתעכב כל כך על המילה המסויימת. הוא מתייחס יותר בעיקר לענין בכללותו: אם הפירוש מתאים לכללות הענין, הוא מסביר את הפסוק לפי פירוש זה, למרות שאין הוא מתאים כל כך למילה מסויימת. (לדוגמא: על "ודי זהב" מפרש רבי יהודה, בספרי שם, שהכוונה היא לחטא העגל, ועל "חדרך" – שהכוונה היא למשיח, כי כך מתאים למשמעות הפסוק בכללותו, למרות שמבחינת המילים עצמן היה מתאים יותר לומר שאלה הם שמות מקומות). ורבי יוסי טוען "למה אתה מעוות עלינו את הכתובים" – פירושים כאלו הם עיוות הכתובים, כי מבחינת המילים עצמן נראה ש"מקומות הם".

(דומה הדבר למחלוקות שבין רבי יהודה לבין רבי נחמיה, שרבי יהודה מתייחס בכל מקום לכלל הענין, ואילו רבי נחמיה – לפרט. כפי שכבר הוסברו בדרך זו מספר דוגמאות).

וכך גם לגבי הפירוש "אברך". שרבי יהודה מסביר שזהו "אב בחכמה...", כדי שהפירוש יתאים יותר לתוכן הענין (אמנם, גם תוכן הענין אינו כה ברור לפי פירוש זה, ומשום כך מקבל רבי יהודה את הפירוש כ"דרש", כדלעיל בסעיף ה' – אך בכל זאת הוא טוב יותר מאשר הפירוש "לשון ברכיים"³⁷), ואילו רבי יוסי מסביר שזהו "לשון ברכיים", כדי שהפירוש יתאים יותר למשמעות המילה³⁸.

ט. כריעה או השתחוואה

פירוש רש"י כולל גם את "יינה של תורה"³⁹, ובמיוחד "דברי אגדה" שמביא רש"י, שבאגדה גנוזים רוב סודות התורה⁴⁰. בשני פירושים אלו שמביא רש"י מדברי אגדה (אשר לפי שיטת רבי יהודה, המתייחס לענין 211בכללותו, יוצא שהשתחוו ליוסף בפישוט ידים ורגלים, כי "רק הכסא אגדל ממך", כדלעיל. ולפי שיטת רבי יוסי, המתייחס בעיקר למילה המסויימת יוצא, שרק כרעו ברך לפניו) נרמז ענין של פנימיות התורה.

ההבדל בין כריעה לבין השתחוואה הוא, שהשתחוואה היא ביטול במציאות, ואילו כריעה היא ביטול היש⁴¹. ועל כך היא המחלוקת, איזו דרגה של ביטול "המשיך" והשפיע יוסף למצרים. מצד דרגת יוסף, שהיה נשמה דאצילות, למעלה מהשבטים⁴², הוא יכול היה להביא לידי ביטול במציאות. אך השאלה היא, אם המשכה זו של יוסף צדיק עליון יכולה היתה להתקבל על ידי אנשי מצרים, שהיתה ערות הארץ, שאף הם יגיעו לידי ביטול במציאות. ואכן, גם לפי שיטת רבי יוסי, שרק כרעו לפני יוסף, מובן, כמפורש בפסוק, שהשבטים אכן השתחוו לפניו אפים ארצה, והמחלוקת היא רק לגבי מצרים.

לכן מתייחס רבי יהודה, המביט יותר על הכלל – בחינת המשפיע – לענין כפי שהוא נמשך מצד יוסף. ואילו רבי יוסי, המתייחס יותר לפרטים – כיצד מצטמצמת ההמשכה ונחלקת לפרטים עד שהיא יכולה להתקבל אצל המקבל – מדבר על הענין, כפי שהתקבל על ידי המצריים, בדרגה של ביטול היש בלבד⁴³.

י. מדרגת חכמה – ביטול במציאות; מדרגת נה"י – ביטול היש

ענין נוסף: לפי הדיעה שהשתחוו לפניו, המשמעות של המילה "אברך" היא: אב בחכמה ורק בשנים. וההדגשה היא – אב בחכמה, כי הענין של "רך בשנים" בא רק להדגיש את גדולת חכמתו, כדלעיל בסעיף ה'. ולפי הדיעה שרק כרעו לפניו, פירוש המילה "אברך" הוא: לשון ברכיים.

212וגם בכך נרמז ענין של פנימיות התורה: מצד בחינת החכמה – "אבא", שבה ניכר ש"הוא לבדו הוא ואין זולתו"⁴⁴, מגיעים לידי ביטול במציאות. ואילו מצד דרגת "ברכיים", בחינת נה"י (=נצח, הוד, יסוד) – מגיעים לידי ביטול היש⁴⁵.