358

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ו"חידוד" בלימוד התורה, כמסופר בגמרא במסכת שבת29.

ויש לומר, שרבי שמעון בן נתנאל היה בדומה לרבי שמעון בר יוחאי, כפי שהיה לאחר יציאתו מן המערה, כדלהלן. ולפיכך הוא לא הפסיק לצורך קריאת שמע.

ד. רבי שמעון סתם

ענין זה, שאצל רבי שמעון בן נתנאל היה הענין של "תורתו אומנתו" כאצל רבי שמעון בר יוחאי, ושזוהי הנקודה המקשרת בין שלוש ההוראות שבמשנתנו, רמוז בכך שאין מוזכר כאן שם אביו של בעל המאמר – רבי שמעון בן נתנאל בשמו המלא, כרגיל – אלא רבי שמעון סתם, ובדרך כלל רבי שמעון סתם הוא רבי שמעון בר יוחאי30.

אמנם, בפשטות אין המשנה צריכה להזכיר זאת בפירוש, כי משנה זו היא בהמשך למשניות הקודמות בפרק זה, ששם מוזכרים31 "חמשה תלמידים" של רבי יוחנן בן זכאי, וביניהם רבי שמעון בן נתנאל, ולאחר מכן32 נאמר "הם אמרו שלושה דברים" – כל אחד מהם אמר שלושה דברים, ומובן מאליו שכשכתוב "רבי שמעון אומר" הכוונה היא לרבי שמעון בן נתנאל33 –

אך, בכל זאת, כיון שכל דבר בתורה מדוייק ביותר, ובמיוחד כאשר ההוראות של רבי שמעון כתובות במשנה נפרדת, מספר משניות לאחר הזכרת שמו ושם אביו, ולכן הלומד משנה זו בלבד34 עלול לחשוב בטעות35 שבעל המאמר הוא רבי שמעון בר יוחאי, ומובן, שבפנימיות ההוראות של רבי שמעון בן נתנאל יש חשיבות גם לכך שהוא רבי שמעון (סתם), בדומה לרבי שמעון בר יוחאי, ולא רק לכך שהוא רבי שמעון בן נתנאל.

ה. שמעון – הבנה והשגה בתורה

ההסבר לכך הוא: הטעם הפנימי לכך שרבי שמעון סתם הוא רבי שמעון בר יוחאי הוא, שהשם "שמעון" הוא מלשון שמיעה36, שמשמעותה האמיתית היא הבנה והשגה. הענין של "תורתו אומנתו" – התאחדות היהודי על ידי התורה עד אשר היא "אומנתו" היחידה, אפשרי רק כאשר הוא מבין בתורה בשלימותה, ואז הוא מתאחד עמה, כלשון התניא37, ב"יחוד נפלא שאין

הערות

  1. 29. שם בסוף העמוד.
  2. 30. רש"י שבועות ב, ב ד"ה משמו. רמב"ם בהקדמתו לפיה"מ ד"ה הפרק הששי. ועוד.
  3. 31. משנה ח (ולגירסת אדה"ז – מ"ט).
  4. 32. משנה יו"ד.
  5. 33. וכמו שלא העתיק שמות האבות דשאר תלמידי ריב"ז – ממשנה ט' (ולגירסת אדה"ז – מ"י) ואילך.
  6. 34. ולהעיר מספר היוחסין (הובא בסה"ד ע' רשב"י אות ב') "אע"פ שר"ש סתם בפ"ב דאבות שאמר הוי זהיר בק"ש הוא ר"ש בן נתנאל דבר הלמד מענינו". וראה הנסמן לעיל הערה 10.
  7. 35. שהרי חלוקת המשניות היא חלוקה ע"פ תורה (ונוגע לדינא – ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 155 בהערה. וש"נ) – ועכצ"ל שלימוד משנה זו כמו"ש בפ"ע הוא ענין בפ"ע.
  8. 36. ויצא כט, לג. וראה לקוטי לוי"צ אגרות־קודש (ס"ע שלט) לגבי רשב"י.
  9. 37. פ"ה. ומבואר (המשך תער"ב פרק ערה. לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 84 ואילך, וש"נ) דעיקר ענין הפנימיות הוא בשמיעה. ואף שמבואר (אוה"ת ואתחנן ע' עד ואילך. ובקיצור בהמשך תער"ב שם), שהענין דתורתו אומנתו הוא בחי' ראי' שלמעלה משמיעה, "אעברה נא ואראה גו'" – אולי יש לומר: ה"שמיעה" (השכלה) היא בתורה, וה"ראי'" – באלקות (שבההשכלה). ולהעיר מהענין ד"רואין את הקולות".

מצוטט ב־2 עמודים

לקוטי שיחות 2
  1. כרך לד ‹ דברים ‹ שיחה ב ‹ 14 לקו"ש חי"ז ע' 358
  2. כרך ה ‹ מקץ ‹ שיחה ב ‹ 211 לקו"ש חי"ז ע' 358

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.