358

ו"חידוד" בלימוד התורה, כמסופר בגמרא במסכת שבת²⁹.

ויש לומר, שרבי שמעון בן נתנאל היה בדומה לרבי שמעון בר יוחאי, כפי שהיה לאחר יציאתו מן המערה, כדלהלן. ולפיכך הוא לא הפסיק לצורך קריאת שמע.

ד. רבי שמעון סתם

ענין זה, שאצל רבי שמעון בן נתנאל היה הענין של "תורתו אומנתו" כאצל רבי שמעון בר יוחאי, ושזוהי הנקודה המקשרת בין שלוש ההוראות שבמשנתנו, רמוז בכך שאין מוזכר כאן שם אביו של בעל המאמר – רבי שמעון בן נתנאל בשמו המלא, כרגיל – אלא רבי שמעון סתם, ובדרך כלל רבי שמעון סתם הוא רבי שמעון בר יוחאי³⁰.

אמנם, בפשטות אין המשנה צריכה להזכיר זאת בפירוש, כי משנה זו היא בהמשך למשניות הקודמות בפרק זה, ששם מוזכרים³¹ "חמשה תלמידים" של רבי יוחנן בן זכאי, וביניהם רבי שמעון בן נתנאל, ולאחר מכן³² נאמר "הם אמרו שלושה דברים" – כל אחד מהם אמר שלושה דברים, ומובן מאליו שכשכתוב "רבי שמעון אומר" הכוונה היא לרבי שמעון בן נתנאל³³ –

אך, בכל זאת, כיון שכל דבר בתורה מדוייק ביותר, ובמיוחד כאשר ההוראות של רבי שמעון כתובות במשנה נפרדת, מספר משניות לאחר הזכרת שמו ושם אביו, ולכן הלומד משנה זו בלבד³⁴ עלול לחשוב בטעות³⁵ שבעל המאמר הוא רבי שמעון בר יוחאי, ומובן, שבפנימיות ההוראות של רבי שמעון בן נתנאל יש חשיבות גם לכך שהוא רבי שמעון (סתם), בדומה לרבי שמעון בר יוחאי, ולא רק לכך שהוא רבי שמעון בן נתנאל.

ה. שמעון – הבנה והשגה בתורה

ההסבר לכך הוא: הטעם הפנימי לכך שרבי שמעון סתם הוא רבי שמעון בר יוחאי הוא, שהשם "שמעון" הוא מלשון שמיעה³⁶, שמשמעותה האמיתית היא הבנה והשגה. הענין של "תורתו אומנתו" – התאחדות היהודי על ידי התורה עד אשר היא "אומנתו" היחידה, אפשרי רק כאשר הוא מבין בתורה בשלימותה, ואז הוא מתאחד עמה, כלשון התניא³⁷, ב"יחוד נפלא שאין