206

ללשון הקודש²⁰, או תספר כיצד אמרו זאת המצריים בשפתם שלהם.

קושי זה מחייב את רש"י להביא פירושים נוספים ל"אברך", למרות שאלה הם דברי אגדה. אך כיון שגם בפירושים אלו יש קושי, ואף גדול יותר, עד כדי כך שהם דברי אגדה, מקבל רש"י את הפירוש "דין אבא למלכא" כפירוש הראשון והעיקרי.

ד. "אב בחכמה ורך בשנים" – קושי לשוני וקושיתוכני

השאלות על הפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" הן משני סוגים: א) יש קושי במילה "אברך". ולכן סובר רבי יוסי שפירוש זה הוא עיוות הכתובים, וכפי שמוכח מדבריו בהמשך, לאחר אומרו "עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים" – "אין אברך אלא לשון ברכיים". ב) בתוכן הפסוק והפרשה, שעל כך אומר רש"י שפירוש זה הוא דברי אגדה. גם רבי יהודה מקבל פירוש זה כדרש, כנאמר "דרש רבי יהודה", שמכך מובן שרבי יהודה עצמו אמר זאת כדרש, מפני הקושי שבתוכן הענין שבפסוק זה²¹.

הקושי במילה "אברך" הוא: הביטוי "רך" מתאים לגבי צעיר ביותר, ילד, שאצלו העצמות רכות וכדומה. כגון הביטוי "הילדים רכים", המהווה הסבר לכך שאין הם מסוגלים ללכת מהר. אך כאן אין לומר שיוסף מכונה "רך" עקב גילו, בהיותו כבר בן שלושים, והרי "בן שלשים לכח"²². וכבר בגיל עשרים נכללים ביוצאי צבא²³. ובמיוחד לגבי בני יעקב, הרי כבר בגיל שלש עשרה נאמר עליהם "ויקחו איש חרבו..."²⁴.

לכן הכרחי לבאר, שהתואר רך בשנים לגבי יוסף הוא יחסית לחכמתו. התואר "רך" (בשנים) מופיע בהמשך וביחס לתואר "אב" בחכמה, ולכן מורכבים שני התארים במילה אחת: יחסית לחכמתו הוא היה צעיר ביותר²⁵, כילד "רך", שעצמותיו עדיין רכות²⁶.

אך מובן שפירוש זה רחוק מהפשט, כי כדי להביע את רוב חכמתו של יוסף, שבהיותו עדיין צעיר הוא היה חכם מופלג, אין הכרחי לכנותו בתואר "רך" בהיותו כבר בן שלושים, ולא "רך".

הקושי לגבי תוכן הפסוק והפרשה: בפסוקים אלו מסופר על מינויו של יוסף למשנה למלך – "ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף" – פעולה שהופכת אותו ל"שני לו לגדולה". "וילבש אותו בגדי שש, וישם רביד הזהב על צוארו, וירכב