203

שנאמר ונתון אותו..." – לדבריו, המשמעות היחידה של המילה "אברך" היא מלשון ברכיים, ואילו הפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" הוא עיוות הכתובים, ולכן קראו לפני יוסף "אברך", כי הכל היה נתון תחתיו, כנאמר "ונתון אותו על כל ארץ מצרים", וממילא קראו לפניו: הוא גורם לכרוע ברך (או: אכרע ברך) לפניו¹⁰.

בדברי רש"י כאן אין מובן:

א) מדוע מקבל רש"י את הדעה שהפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" הוא עיוות הכתובים? לגבי רבי יוסי, אשר אמר "עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים", אפשר עדיין להסביר, שהוא סובר שאי אפשר לפרש לבד שמילה אחת בתורה מורכבת משתי מילים¹¹. אך רש"י¹² אינו יכול לומר כך, שהרי אם כך, גם הפירוש "דין אבא למלכא" הוא עיוות הכתובים, וכיון שרש"י אינו מעורר שאלה זו על הפירוש הקודם, הרי הוא מקבל שאכן יש אפשרות לבאר מילה אחת כמורכבת משתי מילים¹³. ומדוע אפוא הוא אומר על הפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" שזהו עיוות הכתובים?

ב) כאשר מסביר רש"י, בפירושו לגבי "אברך לשון ברכיים", ש"הכל היו נכנסין לפניו ויוצאין תחת ידו", הוא מוכיח זאת מהפסוק – "כענין שנאמר ונתון אותו..."¹⁴. ואין מובן: לפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" אין רש"י מביא הוכחה מן הפסוקים "אין נבון וחכם כמוך", "ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה"¹⁵. ומדוע דוקא לפירוש "שהכל היו נכנסין לפניו...", הוא אכן צריך להביא הוכחה?

שאלה זו אף קשה יותר: המילים "ונתון אותו על כל ארץ מצרים" מופיעות באותו פסוק שבו כתובה המילה "אברך", שאותה מפרש רש"י. ואם רש"י אינו צריך לצטט את הפסוקים "אין נבון וחכם כמוך", ו"ויוסף בן שלשים שנה...", כי הוא סובר שהתלמיד זוכר את אשר למד מספר פסוקים לפני כן, או יידע זאת מספר פסוקים מאוחר יותר, הרי על־