ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה מקץ שיחה ב

202

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה ב

מקץ

א. "אברך" – כתרגומו ובדברי אגדה

מן הפסוק "ויקראו לפניו אברך"¹ מצטט רש"י את המילה "אברך", ומפרש: "כתרגומו דין אבא למלכא" – שמשמעות המילה "אברך" היא כפי שמפורש בתרגום "אבא למלכא" – חבר ופטרון למלך². כי המילה "אברך" מורכבת משתי מלים: "אב" ו"רך", והרי "רך בלשון ארמי³ – מלך".

מתעוררת הרי השאלה: התרגום הוא בארמית, וכאן נאמר בתרגום עצמו, כפי שרש"י מצטט, "אבא למלכא", ולא "אבא לרכא". ומכך אנו רואים, שגם בארמית נקרא מלך בשם "מלכא", ולא "רכא"? לפיכך⁴ ממשיך רש"י ומוסיף "בהשותפין לא ריכא ולא בר ריכא" – שבפרק השותפין⁵ בגמרא, מכנה הגמרא, הכתובה בארמית, את המלך בשם "ריכא". וכאן מופיעה בתרגום ב המילה "למלכא", מפני שגם בארמית עצמה יש שני כינויים למלך⁶ – מלכא וריכא.

לאחר מכן ממשיך רש"י ואומר "ובדברי אגדה" – גם בדברי אגדה⁷ יש פירושים למושג אברך: פירוש אחד הוא, ש"דרש רבי יהודה" – "אברך זה יוסף, שהוא אב בחכמה ורך בשנים" – שמשמעות המושג "אברך", המורכב מהמילים אב ורך היא "אב" בחכמה ו"רך" – צעיר בשנים.

פירוש שני הוא: "אמר לו רבי יוסי⁸ בן דורמסקית" (לרבי יהודה): "עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים, אין אברך אלא לשון ברכיים⁹, שהכל היו

הערות

1. מקץ מא, מג.
2. וכדפירש"י עה"פ (ויגש מה, ח) וישמני לאב לפרעה. וראה גם פירש"י ד"ה אבא שבת נג, א.
3. ודלא כבלשון הקודש. ומ"ש (ש"ב ג, לט) ואנכי היום רך ומשוח מלך, מפרש רש"י שם – הדיוט. ועד"ז הוא בשאר מפרשי התנ"ך שם. וגם בש"ס (ב"ב ד, א) אינו פשוט ש"רך" שבש"ב שם פירושו מלך, שלכן הוצרך להוסיף "ואי בעית אימא כו'".
4. וכן בכל מקום שרש"י מציין ל"לשון ארמי" ולא התרגום, הוא מצד איזה טעם. וכדמוכח גם מפירש"י בפרשתנו מג, כ. עיי"ש.
5. ב"ב ד, א. נכנסין לפניו ויוצאין תחת ידו, כענין
6. ויומתק בפרט לפירש"י לפני זה שגם בלה"ק כמה שמות למלך, גם נשיא וקצין (יד, יז).
7. והוא בספרי ר"פ דברים. יל"ש שם רמז תשצב.
8. כן הוא בכת"י ובדפוסים מדויקים.
9. בספרי שלפנינו – "אין אברך אלא לברכיים". אבל ביל"ש שם (ויש מגיהים כן גם בספרי שם) הגירסא הוא "לשון ברכים", כבפרש"י. עוד שינוי מלשון רש"י ללשון הספרי: בספרי – למה אתה מעוות (ולא עד מתי). ואפשר, אשר (א) גירסת רש"י בספרי הוא "עד מתי". (אבל – דוחק. כי הלשון שם לפנ"ז הוא "למה". ולכן מסתבר, אשר) (ב) רש"י משנה מלשון הספרי (כמו שמצינו בהרבה מקומות, אשר רש"י בפירושו עה"ת משנה מלשון חז"ל, בכדי להטעים את הפירוש לפי פשטות הכתובים). וראה להלן הערה 38.

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1

מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ז לקו"ש ח"ה ע' 202

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.