שיחה א

הערות

עמוד 180

1. 1. פרשתנו לז, יא.
2. 2. ישוב הסתירה שישנה לכאורה לפירש"י זה מפירושו הראשון בפסוק שלפנ"ז (ד"ה הבוא נבוא) – נתבאר בארוכה בההתועדות.
3. 3. ישעי' כו, ב. בפירש"י לישעי' שם: "וכן ושמר ה' אלקיך לך" (עקב ז, יב). ומשמע שמפרש ש"ושמר" הוא לשון המתנה. אבל בפשטות, "ושמר" שם היא מלשון שמירה כפשוטו, כדפירש"י על הפסוק "ישמור לך הבטחתו"*. ובזה מובן מה שהוצרך רש"י כאן להביא ראי' מנביאים וכתובים, ולא הביא מ"ושמר ה' גו'". ועפ"ז מובן מה שאינו מביא הוכחה מ"שומר הברית והחסד" (מ"א ח, כג – שלפני ישעי') – אף שבפרש"י שם: ממתין כו' – כי "שומר" שם בפשטות הוא מלשון שמירה כפשוטו, כמו "ושמר גו' הברית ואת החסד" דפ' עקב. ועד"ז יש לומר גם הטעם מה שאינו מביא הוכחה מ"שומר את פיה" (ש"א א, יב); "שמרו את עת באנה" (ירמי' ח, ז – והרי גם פסוק זה הוא לפני איוב) – שלפי פרש"י שם הוא מלשון המתנה – כי אפשר לפרש שלשון שמירה שם הו"ע שמירה כפשוטו (ראה רד"ק ומצודות לשמואל שם. רד"ק לירמי' שם).
4. 4. איוב יד, טז.
5. . ומה שבישעי' שם מביא רש"י פסוק זה ששמירה היא לשון המתנה – כבר דובר כמה פעמים שדרך הפשט שבפירש"י לנ"ך אינו בפשטות כ"כ כבפירושו עה"ת. ועוד י"ל בזה ואכ"מ.

עמוד 181

1. 5. ראה לקמן סעיף ג'.
2. 6. רש"י ישעי' שם.
3. 7. ואין לומר דמכיון שכללות ההוכחה שלשון שמירה פירושו (לפעמים) המתנה הוא גם מהפסוק "שומר אמונים" (אלא שבנדו"ד מפני הפסק תיבת "את" קשה לפרש כן וזקוקים להוכחה מיוחדת), לכן מביא רש"י גם פסוק זה לפי שנאמר בספר ישעי' שלפני ספר איוב – כי דרכו של רש"י בכ"מ להביא רק הפסוקים שמוכרחים לפירושו.

עמוד 182

1. 8. כי מלשון הכתוב "ויקנאו בו אחיו ואביו שמר גו'" מוכח שרק אביו שמר את הדבר ולא אחיו, ומכיון שגם אחיו המתינו לזה (דאל"כ, לא היו מקנאים בו), עכצ"ל שפירוש "שמר" כאן הוא "ממתין ומצפה כו'", שזה הי' רק באביו.
2. *. ועפ"ז יובן גם מה שבפירושו על "שומר את פיה" (ש"א א, יב) מביא ב' הוכחות – מ"שמר את הדבר" ומ"לא תשמור על חטאתי" – כי בפירושו "מצפה מתי תפסיק" ב' קצוות: מצפה – בדומה ל"שמר את הדבר"; "מתי תפסיק" – בדומה ל"לא תשמור על חטאתי".
3. 9. כפרש"י לפני זה נח (ו, יד): הטריחו... (וטורח רב ביותר) ק"כ שנה... אולי ישובו.
4. 10. ועפ"ז יובן גם מה שרש"י בפירושו לאיוב שם, מוסיף [לאחרי שמביא הוכחה מ"ואביו שמר את הדבר"] הוכחה מלשון חז"ל* "לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית" – כי "שמר" שבפרשתנו (ועד"ז בפ' עקב לפי פרש"י בנ"ך – ראה לעיל הערה 3) פירושו "ממתין ומצפה", ולכן הוזקק רש"י להוכיח מ"לא יאמר כו' שמור לי כו'", שפירוש "שמור" שם הוא (רק) המתן. ועפ"ז מובן גם מה שלא הביא רש"י את זה בישעי' שם שלפני ס' איוב.
5. 11. אבל מטעם זה בלבד, לא רק שלא הי' רש"י מקדימו, אלא גם לא הי' מביא אותו כלל, כנ"ל הערה 7.
6. . בפרש"י איוב שם: ובלשון המשנה. וכבר צויין שם שאי"ז במשנה כ"א בגמרא סנה' סג, ב (הובא בפרש"י משפטים כג, יג).

עמוד 183

1. 12. ראה לעיל ע' 62 ואילך. לקמן ע' 195.
2. 13. ראה פרש"י לך (טו, יט): ירושה לעתיד. רמב"ם בסופו – סוף הל' מלכים. בהנסמן בהערה הקודמת.
3. 14. איכ"ר פ"א, נא. ויש לתווך זה עם מרז"ל (מגילה יג, ב) דהקב"ה מקדים רפואה למכה.
4. 15. לך טו, יג.
5. 16. כמובן בפשטות. וראה גם רש"י פרשתנו לז, יד.
6. 17. ראה לקו"ש ח"ט ע' 178 הערה 28. – ועפ"ז יובן פרש"י לך (טו, יב) גליות (ל' רבים. וראה ג"כ בפרש"י שם טו, יז. טו, יט). ויומתק מש"כ שם (טו, יד) לרבות ד' מלכיות.
7. 18. ואף שגלות מצרים עצמו לא הי' בגלל חטא (ע"ד הפשט*. וראה שמו"ר פ"ה, כב: העם הזה מה עשו) – בכל זה, מביא רש"י כאן הפסוק "לא תשמור על חטאתי" (כענין שני עכ"פ), לפי שגלות מצרים הוא שרש לכל הגליות הבאים "מפני חטאינו". ויומתק ביותר ע"פ פרש"י שמות ב, יד: שהם ראויים לכך. ולהעיר גם ממחז"ל (ב"ר פמ"ד, כא) שבחר אברהם אבינו שעבוד גליות כנגד גיהנם (ש"שעבוד" שם כולל גם שעבוד מצרים), והרי גיהנם הוא פרעון על חטא.
8. 19. ויש לומר שזהו גם הטעם (בפנימיות הענינים) מה שבענין פרעון על חטא מפסיק הכתוב (בתיבת על) – כי מכיון שאינו רוצה בהפרעון, ה"ה בריחוק מזה. ועד"ז הוא גם ב"שמר את הדבר" כיון שהביא ל"כי גר יהי' זרעך"* – שמכיון שהרצון בהגלות הוא רק בשביל הגאולה שתבוא על ידו – הרי הגלות עצמו הוא (כמו) היפך הרצון**, ולכן הוא בריחוק ממנו. ובדוגמת "וישלחהו מעמק חברון – מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון כו'" (לז, יד פירש"י שם) – אף ש"וישלחהו גו'" קאי על יעקב.
9. . בזהר ח"א פא, ב: כיון דנחת אברהם למצרים בלא רשו אשתעבידו בנוי במצרים ארבע מאה שנין. אבל בפרש"י לך יב, י: הקב"ה... משיאו לצאת ממנה. וראה לעיל ע' 64.
10. . ואף שבפשטות, מה שיעקב שמר את הדבר הוא שהי' ממתין ומצפה למלכותו של יוסף – הרי הכוונה בכ"ז (בפנימיות הענינים) הי' – גלות מצרים (והגאולה), וכמארז"ל: ראוי הי' יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו (שבת פט, ב) – אלא שענין זה לא נתלבש בידיעתו של יעקב.

עמוד 184

1. 20. לך טו, טז.
2. 21. ירמי' לא, ז.
3. 22. שופטים יט, ח.
4. 23. לך טו, יח ואילך.
5. . ראה עד"ז בד"ה ע"כ יאמרו המושלים תרצ"א (סה"מ קונט' ח"א) פ"ב: "דהן אמת דהצמצום הראשון הוא בשביל הגילוי .. גוף ועצם הצמצום הוא היפך הרצון, דרצון העליון הוא שיהי' גילוי אור". עיי"ש באריכות. (משיחת ש"פ וישב תשכ"ז)