183
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ה. תכלית הגלות – הגאולה
מהענינים של "יינה של תורה" בפירוש רש"י זה:
כבר הוסבר פעמים רבות12, שלמרות ש"גלינו מארצנו" דוקא "מפני חטאינו", בכל זאת התכלית הפנימית של הגלות היא, שבאמצעותה יגיעו לדרגה נעלית יותר מאשר לפני הגלות – למצב שבו יהיו ישראל בגאולה העתידה, שאז תהיה התעלות אף יותר מכפי שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים13.
לפי זה יוצא, שלמרות שבפועל באה הגאולה לאחר הגלות, עד שאפילו התחלת הגאולה – כאשר "נולד מושיען של ישראל" – היתה רגע לאחר החורבן14, בכל זאת, כיון שתכלית הגלות היא להגיע לגאולה (על־אף שבפועל נגרמה הגלות "מפני חטאינו") יוצא, שבכוונה הגאולה היא לפני הגלות.
לכך רומז רש"י כאשר בפירושו על "שמר את הדבר", הוא מצטט תחילה את הפסוק "שומר אמונים", ורק לאחר מכן "לא תשמור על חטאתי":
התגשמות חלום יוסף, שעליה מדובר בפסוקנו, היתה כדי להוביל ל"כי15 גר יהיה זרעך בארץ לא להם"16 – גלות מצרים היא שורש17 כל הגלויות.
ועל כך אומר רש"י, שלמרות שהגלויות, אשר נשתלשלו מגלות מצרים, באו כ"פרעון" על "חטאינו" – הענין של "לא תשמור על חטאתי"18 – בכל זאת19 הגורם הראשון והעיקרי
הערות
- 12. ראה לעיל ע' 62 ואילך. לקמן ע' 195.
- 13. ראה פרש"י לך (טו, יט): ירושה לעתיד. רמב"ם בסופו – סוף הל' מלכים. בהנסמן בהערה הקודמת.
- 14. איכ"ר פ"א, נא. ויש לתווך זה עם מרז"ל (מגילה יג, ב) דהקב"ה מקדים רפואה למכה.
- 15. לך טו, יג.
- 16. כמובן בפשטות. וראה גם רש"י פרשתנו לז, יד.
- 17. ראה לקו"ש ח"ט ע' 178 הערה 28. – ועפ"ז יובן פרש"י לך (טו, יב) גליות (ל' רבים. וראה ג"כ בפרש"י שם טו, יז. טו, יט). ויומתק מש"כ שם (טו, יד) לרבות ד' מלכיות.
- 18. ואף שגלות מצרים עצמו לא הי' בגלל חטא (ע"ד הפשט*. וראה שמו"ר פ"ה, כב: העם הזה מה עשו) – בכל זה, מביא רש"י כאן הפסוק "לא תשמור על חטאתי" (כענין שני עכ"פ), לפי שגלות מצרים הוא שרש לכל הגליות הבאים "מפני חטאינו". ויומתק ביותר ע"פ פרש"י שמות ב, יד: שהם ראויים לכך. ולהעיר גם ממחז"ל (ב"ר פמ"ד, כא) שבחר אברהם אבינו שעבוד גליות כנגד גיהנם (ש"שעבוד" שם כולל גם שעבוד מצרים), והרי גיהנם הוא פרעון על חטא.
- 19. ויש לומר שזהו גם הטעם (בפנימיות הענינים) מה שבענין פרעון על חטא מפסיק הכתוב (בתיבת על) – כי מכיון שאינו רוצה בהפרעון, ה"ה בריחוק מזה. ועד"ז הוא גם ב"שמר את הדבר" כיון שהביא ל"כי גר יהי' זרעך"* – שמכיון שהרצון בהגלות הוא רק בשביל הגאולה שתבוא על ידו – הרי הגלות עצמו הוא (כמו) היפך הרצון**, ולכן הוא בריחוק ממנו. ובדוגמת "וישלחהו מעמק חברון – מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון כו'" (לז, יד פירש"י שם) – אף ש"וישלחהו גו'" קאי על יעקב.
- . בזהר ח"א פא, ב: כיון דנחת אברהם למצרים בלא רשו אשתעבידו בנוי במצרים ארבע מאה שנין. אבל בפרש"י לך יב, י: הקב"ה... משיאו לצאת ממנה. וראה לעיל ע' 64.
- . ואף שבפשטות, מה שיעקב שמר את הדבר הוא שהי' ממתין ומצפה למלכותו של יוסף – הרי הכוונה בכ"ז (בפנימיות הענינים) הי' – גלות מצרים (והגאולה), וכמארז"ל: ראוי הי' יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו (שבת פט, ב) – אלא שענין זה לא נתלבש בידיעתו של יעקב.
רש"י על בראשית ל״ז:י״ד - הטקסט מספריא
מעמק חברון. וַהֲלֹא חֶבְרוֹן בָּהָר, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן (במדבר י"ג), אֶלָּא מֵעֵצָה עֲמֻקָּה שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְאַבְרָהָם בֵּין הַבְּתָרִים כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ (בראשית ט״ו:י״ג):
ויבא שכמה. מָקוֹם מוּכָן לְפֻרְעָנוּת, שָׁם קִלְקְלוּ הַשְּׁבָטִים, שָׁם עִנּוּ אֶת דִּינָה, שָׁם נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה (מלכים א י"ב):
מעמק חברון FROM THE VALE OF HEBRON — But was not Hebron situated on a hill, as it is said (Numbers 13:22) “And they went up into the South and they came unto Hebron” why then does it state that Jacob sent him from the עמק, (the vale, the deep part) of Hebron? But the meaning is that Jacob sent him in consequence of the necessity of bringing into operation the profound (עמוקה) thought of the righteous man who was buried in Hebron (Midrash Tanchuma, Vayera 22) — in order that there might be fulfilled that which was spoken to Abraham when the Covenant was made ‘between the parts” (cf. 15:13), “thy seed shall be a stranger etc.”
ויבא שכמה AND HE CAME TO SHECHEM — A spot foredestined to be the scene of misfortunes: there the sons of Jacob sinned (by selling Joseph), there Dinah was maltreated, there the kingdom of the House of David was divided, as it said (1 Kings 12:1) “And Rehoboam went to Shechem etc.” (Sanhedrin 102a).
שמות רבה ה׳:כ״ב - הטקסט מספריא
וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר לָמָּה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּא משֶׁה וְהֵשִׁיב דְּבָרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ: לָמָּה הֲרֵעֹתָה וגו', מַהוּ ה' לָמָה הֲרֵעֹתָה, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בָּשָׂר וָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ לָמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כֵן, הוּא כּוֹעֵס עָלָיו, וּמשֶׁה אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נָטַלְתִּי סֵפֶר בְּרֵאשִׁית וְקָרָאתִי בוֹ וְרָאִיתִי מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל הֵיאַךְ נִדּוֹנוּ, מִדַּת הַדִּין הָיְתָה, וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַפְלָגָה וְשֶׁל סְדוֹמִיִּים הֵיאַךְ נִדּוֹנוּ, וּמִדַּת הַדִּין הָיְתָה. הָעָם הַזֶּה מֶה עָשׂוּ שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ מִכָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁעָבְרוּ, וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ (בראשית טו, ח): בַּמֶּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, וְאָמַרְתָּ לוֹ (בראשית טו, יג): יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ, אִם כֵּן הֲרֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל מִבָּנָיו, וְהֵן צְרִיכִין לְהִשְׁתַּעְבֵּד כְּמוֹ הֵם, וַאֲפִלּוּ כֵן הָיָה לוֹ לְהִשְׁתַּעְבֵּד דּוֹרוֹ שֶׁל יִצְחָק, אוֹ דּוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, לֹא לָעָם הַזֶּה שֶׁהוּא בְּדוֹרִי. וְאִם תֹּאמַר מָה אִכְפַּת לִי, אִם כֵּן לָמָה זֶה שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע וגו', אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בֶּן חָמָא אָמַר לְפָנָיו שִׁמְךָ הַגָּדוֹל גִּבּוֹר וְנוֹרָא הוּא וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִתְיָרְאִין מִמֶּנּוּ, וּפַרְעֹה הָרָשָׁע שָׁמַע שִׁמְעֲךָ וְהֵזִיד. מַהוּ וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ וַדַּאי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאַתָּה עָתִיד לְהַצִּילָם, אֶלָּא מָה אִכְפַּת לָךְ בְּאוֹתָן הַנְּתוּנִים תַּחַת הַבִּנְיָן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְשָׁה מִדַּת הַדִּין לִפְגֹעַ בְּמשֶׁה, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל הוּא אוֹמֵר, לֹא פָּגְעָה בוֹ מִדַּת הַדִּין.
רש"י על שמות ב׳:י״ד - הטקסט מספריא
מי שמך לאיש. וְהִנֵה עוֹדְךָ נַעַר:
הלהרגני אתה אמר. מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים שֶׁהֲרָגוֹ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ (שמות רבה א'):
ויירא משה. כִּפְשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: דָּאַג לוֹ עַל שֶׁרָאָה בְיִשְׂרָאֵל רְשָׁעִים דֵּלָטוֹרִין, אָמַר, מֵעַתָּה שֶׁמָּא אֵינָם רְאוּיִין לְהִגָּאֵל (שמות רבה א'):
אכן נודע הדבר. כְּמַשְׁמָעוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ, נוֹדַע לִי הַדָּבָר שֶׁהָיִיתִי תָּמֵהַּ עָלָיו, מֶה חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל מִכָּל שִׁבְעִים אֻמּוֹת לִהְיוֹת נִרְדִּים בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, אֲבָל רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵם רְאוּיִים לְכָךְ (שמות רבה א'):
מי שמך לאיש WHO MADE THEE A PERSONAGE (lit., a man), and you are yet only a boy (Midrash Tanchuma, Shemot 10).
הלהרגני אתה אמר lit. WILT THOU SPEAK IN ORDER TO SLAY ME — From this we may learn that he had killed him by the mere utterance of the “Shem Hamephorash” (Midrash Tanchuma, Shemot 10; Exodus Rabbah 1:30).
ויירא משה AND MOSES FEARED — Explain it in its literal sense: he was afraid of Pharaoh. A Midrashic explanation is: he felt distressed because he saw that there were wicked men among the Israelites — common informers. He said: Since this is so (מעתה), perhaps they are not worthy to be delivered from bondage (Midrash Tanchuma, Shemot 10).
אכן נדע הדבר SURELY THE THING IS KNOWN — Explain it in its literal sense: the fact that I have killed the Egyptian is known. A Midrashic explanation is: now there is known to me that matter about which I have been puzzled — how has Israel sinned more than all the seventy nations, that they should be oppressed by this crushing servitude? But now I see that they deserve this (Exodus Rabbah 1:30).
בראשית רבה מ״ד:כ״א - הטקסט מספריא
וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה (בראשית טו, יז), אֲמִיטְתָא הֲוָת. (בראשית טו, יז): וְהִנֵּה תַּנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד, שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַרְבָּעָה דְּבָרִים הֶרְאָה לוֹ, גֵּיהִנֹּם, וּמַלְכֻיּוֹת, וּמַתַּן תּוֹרָה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אָמַר לוֹ, כָּל זְמַן שֶׁבָּנֶיךָ עֲסוּקִים בִּשְׁתַּיִם, הֵם נִצּוֹלִים מִשְׁתַּיִם. פֵּרְשׁוּ מִשְׁתַּיִם, הֵם נִדּוֹנִין בִּשְׁתַּיִם. אָמַר לוֹ בַּמֶּה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיֵּרָדוּ בָנֶיךָ, בַּגֵּיהִנֹּם אוֹ בַּמַּלְכֻיּוֹת, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר אַבְרָהָם בֵּרַר לוֹ אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אִידֵי וְרַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמְרוּ אַבְרָהָם בֵּרַר גֵּיהִנֹּם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרַר לוֹ אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לב, ל): אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם, זֶה אַבְרָהָם. (דברים לב, ל): וַה' הִסְגִּירָם, מְלַמֵּד שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִדְבָרָיו. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר כָּךְ הָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם יוֹשֵׁב וְתָמֵהַּ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, אָמַר בַּמָּה אֶבְרֹר, בְּגֵיהִנֹּם אוֹ בְמַלְכֻיּוֹת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם קְטַע הָדֵין מוֹנִיטָא מִן כַּדּוּ, (בראשית טו, יח): בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר, מַהוּ לֵאמֹר, בָּאנוּ לְמַחֲלֹקֶת רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אִידֵי וְרַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר, אַבְרָהָם בֵּרַר לוֹ אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סו, יב): הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר אַף קְרִיעַת יַם סוּף הֶרְאָה לוֹ, דִּכְתִיב: אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים קלו, יג): לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.