שיחה ב

הערות

עמוד 163

1. 1. פרשתנו לו, ג.
2. 2. כח, ט.
3. 3. לו, ב.
4. 4. כו, לד.
5. 5. מה שהוזקק רש"י לפרש אהליבמה היא יהודית" – יש לומר, כי בפשטות (אלולי פירש"י) אין שום קישור ביניהם, ואדרבה: באהליבמה כתיב שהיא בת ענה בת צבעון החוי, וביהודית – בת בארי החתי. אבל בנוגע לעדה ובשמת – מכיון שבשתיהן כתיב "בת אילון החתי", הרי מוכח לכאורה (גם בלי פרש"י) שעדה היא בשמת, כמו שפשוט שבשמת (בת ישמעאל) היא מחלת. ולהעיר גם מרשב"ם כאן (וראה גם ראב"ע תולדות כו, לד. כז, מו. פרשתנו לו, א) שבעדה ובשמת מפרש שהן בשמת ומחלת שבפ' תולדות, משא"כ בנוגע לאהליבמה ויהודית.
6. 6. אין לומר שמה שהוזקק רש"י לפרש "היא בשמת בת אילון" הוא לפי שאלולי פירושו הי' אפשר לומר שהיו שני אנשים שנקראו אילון, משא"כ בנוגע לבשמת ומחלת, מכיון שבשתיהן כתיב "בת ישמעאל (וגם) אחות נביות" מסתבר שבשמת היא מחלת – כי (א) לפי"ז הוצרך רש"י להעתיק גם "אחות נביות" או לרמזם עכ"פ ב"וגו'". (ב) הרי אפ"ל שלישמעאל היו שתי בנות, ואחיות גם לנביות ואינו מוכרח שבשמת היא מחלת.

עמוד 164

1. 7. וכמו שהקשה הרמב"ן כאן פסוק ג.
2. 8. ודלא כבראב"ע (תולדות כו, לד. כז, מו. פרשתנו לו, א), רד"ק ורשב"ם (פרשתנו לו, ב).
3. 3.
4. 4.
5. 1.
6. 9. פי"ז. וראה בסוף השיחה.
7. 2.

עמוד 165

1. 10. לכאורה הי' אפשר לתרץ עפ"י מש"כ רש"י בס"פ תולדות, ולמדנו שהי' יעקב באותו הפרק בן ס"ג שנים... ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר י"ד שנים. דמזה שהוזקק רש"י לפרש על "אחות נביות" "ולמדנו כו'" – מוכרח שמפרש שכוונת הפסוק במ"ש "אחות נביות" הוא ללמדנו שיעקב נטמן בבית עבר י"ד נשים. אבל בלאה"כ – מה נוגע לנו לדעת שהשיאה נביות (ושישמעאל מת קודם נשואי' – ראה גם רש"י ח"ש כה, יז). ועפי"ז הי' אפשר לבאר שמה שהוזקק רש"י בפרשתנו לפרש עוד פעם "אחות נביות" – ולהוסיף: "ונקראת על שמו" – הוא לפי שהוקשה לי' לרש"י: מכיון ש"אחות נביות" שבפרשתנו אינו מלמדנו, למה נאמר? ועל זה הוא מפרש "ונקראת על שמו", שמכיון שהוא השיאה "נקראת על שמו", גם כשאין בזה לימוד. אבל לפי ביאור זה – פירש"י שבפרשתנו שנכתב בקרא "אחות נביות" מפני "שנקראת על שמו" (גם כשאין בזה לימוד), סותר לפירושו שבפ' תולדות.
2. 11. פרש"י תולדות כו, לד. מב"ר רפס"ה,
3. 12. תולדות כו, לה.
4. 13. אף שההליכה למקום אחר הי' אז טורח – ובפרט למקום בני הפילגשים (שגם ישמעאל בכללם) שעליו נאמר: וישלחם מעל יצחק גו' (ח"ש כה, ו) – [כמובן ממה שאברהם הוצרך להשביע את אליעזר שלא יקח אשה לבנו מבנות הכנעני (שאין בזה טרחא, מכיון "אשר אנכי יושב בקרבו") ורק ילך אל ארצו ואל מלדתו]. ועפי"ז מובן בפשטות מ"ש בס"פ תולדות "וילך עשו אל ישמעאל" – דלכאורה מיותר* – בכדי להדגיש שהלך למקום רחוק (שעי"ז מתבטאה צביעותו עוד יותר, שרצה להראות אשר בכדי לעשות רצון אביו הולך הוא אפילו למרחקים).
5. 14. ועפי"ז מובן בפשטות* מ"ש "בן אברהם" – דלכאורה מיותר (ובפרט שבפסוק זה גופא, כשנזכר ישמעאל בפעם הראשונה, לא כתיב "בן אברהם") – כי עשו רצה להראות שנושא מיוחסת דוקא, נכדתו של אברהם (ובזה רצה להראות שמתנהג עוד יותר טוב מיעקב, שיעקב הלך לפדן ארם לקחת אשה ממשפחתו של אברהם, והוא הלך לישמעאל לישא את נכדתו של אברהם). ויש לומר, שזהו גם הטעם מה שהתיבות "בת ישמעאל בן אברהם" הם ב"קדמא ואזלא", שזה מורה שעשו האט אויסגעשריען שהוא נושא את נכדתו של אברהם. וראה כת"י רמזי התורה לר' יואל (הובא בתו"ש תולדות ע' תתשיז): בת ישמעאל בן אברהם מוכתר בתגין, כלומר מיוחסת לקח כו'.
6. . ואין לומר שזהו בכדי להשמיענו שישמעאל יעדה לעשו – כי בשביל זה לא הוצרך לכתוב וילך.
7. . ועד כדי כך, שרש"י לא הוזקק כלל לפרש זאת – אף שבפסוק זה גופא מפרש הוא היתור ד"אחות נביות".

עמוד 166

1. 15. רש"י ס"פ תולדות. וראה להלן הערה 27.
2. 16. עפ"י מ"ש בפנים יובן א) שינוי הסדר מפ' תולדות לפרשתנו. שבפ' תולדות נאמר "ויקח גו' יהודית גו' בשמת" ובפרשתנו – "עשו לקח גו' עדה (היא בשמת) גו' אהליבמה" (היא יהודית) – כי בפ' תולדות שמסופר שם מאורעותיו של עשו "ויקח גו'" נמנו בסדר שנשאן, מתחילה יהודית ואח"כ בשמת. משא"כ בפרשתנו שנשי עשו נזכרים רק בנוגע לתולדותיו, נמנו כפי הסדר שהולידו – והרי אהליבמה ילדה אחרי עדה ובשמת (בת ישמעאל), כדמוכח בפרשתנו. ומה שהכתוב מקדים כאן את אהליבמה לבשמת – אף שילדה אחרי' כנ"ל – י"ל, דמכיון שנשא את בשמת כ"ג שנה אחרי אהליבמה (ראה תולדות כו, לד. רש"י ס"פ תולדות), לכן אין להקדים (אפילו כשמונה אותן בנוגע לתולדותיהן) את בשמת לאהליבמה, משא"כ שתי נשיו הראשונות, מכיון שנשא אותן באותו הפרק (בהיותו בן ארבעים שנה), וההפרש הי' רק בזמן מועט, מקדים הכתוב בפרשתנו את עדה לאהליבמה מצד תולדותיהן. ב) דיוק לשון רש"י (לו, ב) "בת כו' והודיעך הכתוב* שכולן בני ממזרות היו" – דלכאורה, מכיון
3. . דלכאורה קשה הא כלפי שמיא (הכתוב) גליא אם היא בת ענה או בת צבעון. ורש"י מפרש הכתוב כפשוטו – וכלשונו (וכ"ה בתנחומא) "מבין שניהם" שמדבר בנוגע לאהליבמה (וממנה לומד על שאר נשי עשו – כלשון רש"י שכולן** כו') הוצרך לומר "ממזרות"*** (ולא "בני") – כי המסופר בפרשה זו בנוגע לאהליבמה הוא הקדמה ל"ואהליבמה ילדה", כבפנים. – שהיתה בפועל בת ענה וגם בת צבעון. וגם להלכה – ראה ירושלמי פ' החולץ (הובא בתוד"ה מאה – סוטה מב, ב) שאפשר שיהי' בן שני אנשים (ואפילו של מאה לפי' התוס' – ופירש"י שם שולל דוקא מאה. וי"ל שגם בזה לא פליג על התוס'. ואדרבה – מדמוסיף בש"ס – לפירש"י – שרק אחד אביו, משמע שאפ"ל שמאה יהיו אב שלו).
4. . ודלא כבתנחומא (ר"פ וישב) שמפרש שקאי על הבנים, ומובן ל' כולם בני זימה. ועפ"ז מובן גם השינוי דבתנחומא ובב"ר (דלקמן) קאי ומפרש הכתוב ואלה היו בני אהליבמה גו' ואהליבמה ילדה גו' – שאין מדובר בהם בשאר נשי עשו, משא"כ רש"י מפרש תיכף פעם הראשונה שנאמר בת ענה בת צבעון – והוא בצירוף שאר נשי עשו.
5. . ראה ב"ר (פפ"ב, יב): ממזרים.

עמוד 167

1. 17. ראה גם ראב"ע (כו, לד) רשב"ם (לו, ב) ורמב"ן (שם, ג) – בנוגע ליהודית.
2. 18. ואולי יש לומר הטעם מה שכינה אותו "בארי" דוקא: התעסקותו של יצחק באותו הזמן – מסופר בארוכה בפסוקים שלפנ"ז – הייתה בבארות – אלא שרבו עליהם פלשתים. וכשהי' באר שלא רבו עלי' אמר יצחק "ופרינו בארץ" ואשר סוכ"ס גם אבימלך כרת עמו ברית ו"ביום ההוא גו' הבאר אשר חפרו" הייתה של יצחק. ולכן כינה עשו בשם בארי (באר שלי). ועפי"ז יומתק המשך הכתוב "ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה גו' בת בארי גו'" להפסוקים שלפנ"ז: בתחילת הפרשה מסופר (א) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה (תולדות כה, כ); (ב) וישב יצחק ויחפור את הבארות גו' ויקרא אותה (הבאר) שבעה (ע"ש הברית. – והודאת אפילו של אבימלך שהבאר של יצחק) (שם כו, יח־לג) ובהמשך לזה – (א) ויהי עשו בן ארבעים שנה "עשו הי' נמשך לחזיר... פושט טלפיו... אמר אבא בן מ' שנה נשא אשה אף אני כן" (פרש"י כו, לד); (ב) כינה את שם חותנו בארי (אבא בבאר שבעה שלו – אף אני כן). ויש להוסיף: באר שלי (הדגשת ל' יחיד) – ה"ז היפך ענין דבת ענה (וגם) בת צבעון, וכמו שיהודית ה"ז כופרת (היפך) בע"א.

עמוד 168

1. 19. ראה תולדות כז, מו.
2. 20. ח"ש כד, ג.
3. 21. אלא שמ"מ, מכיון שעיקר הסיפור ד"ויקח את מחלת גו'" הוא בנוגע לצביעותו של עשו (כנ"ל סעיף ד') – ובזה אין חילוק אם לקחה מישמעאל או מנביות – הוזקק רש"י לפרש "ולמדנו כו" (ראה לעיל הערה 10). וראה להלן הערה 23.
4. 22. וכמו בעדה ובשמת, שהי' אפשר לכאורה לפרש שבשמת הוא שם העצם ונקראת עדה על שם שסרה מדרכי ה' (ראה רש"י בראשית ד, יט: עדה תרגום של סורה. וראה מדרש שכל טוב כאן, שמפרש ש"עדה" כאן פירושו כמו בבראשית) – ולכאורה פירוש זה מסתבר יותר מהפירוש "ונקראת בשמת ע"ש שהיתה מקטרת בשמים לע"ז", כי בשמת מורה רק על בשמים ולא על עיקר הענין – הקטרת הבשמים (ומכ"ש שאינו מורה על הקטרת בשמים לע"ז*); וכן בנוגע לבשמת ומחלת, הי' אפשר לפרש שבשמת הוא שם הכינוי (ולא הי' צריך לאגדה) כנ"ל סוף סעיף א'.

עמוד 169

1. 23. וכמו שהוא בנוגע לשמות הנשים, כ"ה גם בנוגע להתואר שלהן (שמות אבותיהן וכיו"ב), שבפרשתנו נקראות הן בתוארן הרגיל, ובפ' תולדות – בהתואר המבטא את ענינו של עשו. ובזה מובן: א) בפרשתנו – בת ענה בת צבעון החוי, כי כן הוא האמת. וגם לפי שבזה מודיע הכתוב שכולן בני ממזרות היו (ראה לעיל הערה 16), ובפ' תולדות – בת בארי החתי – שהטעה את אביו (כנ"ל סעיף ו ובהערה 18). ב) בפרשתנו – "בת ישמעאל", ובפ' תולדות – "בת ישמעאל בן אברהם" (ראה לעיל הערה 14). ג) מה שהכתוב קוראה כאן "אחות נביות" – אף שאין בזה לימוד – כי מכיון שלאחרי שנביות השיאה היתה נקראת על שמו, לא הי' אפשר לכתוב רק "בת ישמעאל". משא"כ בפ' תולדות, שרק "מחלת בת ישמעאל בן אברהם" מבטא צביעותו של עשו – ולא "אחות נביות" – הוזקק רש"י לומר "ולמדנו כו'".
2. 24. בנוגע לנשי למך ונשיו הראשונות של עשו – אפשר לתרץ: מכיון שהכתוב הוצרך לכתוב השמות עדה וצלה [בכדי להשמיענו שאחת היתה לפו"ר כו'* כדפרש"י בראשית ד, יט] יהודית ובשמת [בכדי להשמיענו "שהיתה מקטרת כו'" וש"הוא כינה שמה כו'"], אין שייך להקשות למה אינן נקראות שם גם בשם מחלת. כן אין להקשות מה שלא נאמר מחלת באשת ישמעאל (וירא כא, כא) – כי גם באם הי' כתוב שם מחלת, לא היינו יודעים שנמחלו עוונותי' כי הי' אפשר לטעות שהוא שמה העצמי (ושאני מחלת שבפ' תולדות, דמכיון שבפרשתנו נקראת בשמת, יודעים אנו שהשם מחלת הוא מצד שנמחלו כו'). אבל אכתי יוקשה: (א) למה אין הכתוב קורא את למך, ישמעאל או עשו (בפסוק ויקח או ותקח) בשם "מחלון" והדומה? (ב) מדוע לא רמז הכתוב ענין זה גבי נשואי נחור ומלכה** (נח יא, כט), דמכיון שבפ' וירא (כב, כ) נאמר מלכה, הרי הי' מובן שנקראת בפ' נח מחלת מצד שנמחלו עוונותי'?
3. . משא"כ להפירוש עדה מלשון סורה – הרי בפשטות הפי' שסרה ממה שצ"ל, הסרה מדרך האמת.
4. . ואין לומר שבשביל זה הי' מספיק מה שנאמר בהפסוקים שלאח"ז עדה וצלה – כי שמות אלו צריכים להיות בפסוק "ויקח לו למך שתי נשים" אשר כוונת לקיחתו היתה אחת לפו"ר ואחת לתשמיש. ומכיון שגם השם מחלת צ"ל ב"ויקח" (שהרי מחילת העוונות הוא ע"י הנשואין), אין שייך להקשות שהכתוב יקרא אותן שם בב' שמות.

עמוד 170

1. 25. ראה שו"ע אדה"ז סי' סא ובנ"כ שם.
2. 26. ומה שכותב רש"י "ג' מוחלים כו' והעולה לגדולה כו'" (אף שלכאורה נוגע כאן רק גר שנתגייר והנושא אשה) – כי כולם ענינם אחד, והעולה לגדולה הוא הטעם דכולם – מה שעלה ממציאותו לגדולה הימנה.
3. 27. ברש"י ס"פ תולדות: "הוסיף רשעה על רשעתו". ומדכתב "על רשעתו" ולא על "רשעותיו", מוכח שהניקוד בתיבת רשעה הוא: רי"ש בחיריק (רשעתו על עשיו – ולא בשבא, אשתו רשעה). וגם בעל החצע"ג שכתב שם "ר"ל מרשעת על מרשעיות שהיו לו כבר", אפשר שכוונתו הוא (לא שהניקוד בתיבת רשעה שברש"י הוא בשבא, כ"א) שרשעתו של עשו שהוסיף על רשעתו שלפנ"ז הוא: שנשא מרשעת על מרשעיות שהיו לו כבר. ולדבריו, כוונת רש"י במ"ש "הוסיף כו' שלא גירש את הראשונות" – הוא לפרש התיבות "על נשיו" שבכתוב, אשר הרשעה ד"ויקח את מחלת" היתה הוספה על רשעתו הקודמת, כי גם את הראשונות לא גירש. אבל צע"ג איך אפשר לפרש כן – כי א) רש"י מדבר רק בנוגע לעשו אשר הוא הוסיף רשעה, ולא בנוגע למחלת. ב) באם רשעתו של עשו היתה בזה שנשא מרשעת, הי' רש"י כותב כן בפירוש: "הוסיף מרשעת", או "הוסיף רשעה על רשעותיו" (וכל' הפסוק גבי נשיו הקודמות: ותהיין מורת רוח גו'). ג) מהיכי תיתי לומר שגירש את הראשונות, שבשביל זה צריך הכתוב לחדש שלקח אותה על נשיו. ד) מכיון שעשו לקחה מצד שראה כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו, מסתבר שלקח אשה כשרה שאינה רעה בעיני אביו (וכמ"ש בגו"א כאן ד"ה אחות). ולכן מוכרח לומר כדלהלן בפנים, שמה שנשא את מחלת הי' רק צביעות בכדי להראות שנושא אשה כשרה. כי באם באמת רצה לעשות נח"ר לאביו, הי' מגרש את הראשונות שהיו מורת רוח ליצחק ולרבקה. ולכן מוסיף הכתוב על נשיו – כי בזה שלא גירש את הראשונות מודגש "שהוסיף רשעה כו'". וראה לקו"ש חל"ה ע' 113 ואילך.
4. 28. וי"ל בב' אופנים: א) מכיון שנאמר ענין זה גבי נשואי עשו ובת ישמעאל – וכאן הוצרך לזה אפילו באם הי' נאמר בנישואין הקודמים – בכדי שנדע שעשו נשא אשה כשרה, כבפנים – ע"כ בנשואין הקודמים לא נכתב, כי כבר נלמדים מ"מחלת" דכאן. ב) בכל הנשואין שלפנ"ז, לא הי' ענין מחילת עוונות. כי (א) לא הוצרכו למחילה (לפי שלא היו להם עוונות או שלא היו בני עונשין בעת נשואיהן), או (ב) שלא עשו תשובה. (משיחת ש"פ וישלח תשכ"ז)
5. . אבל אין להקשות ממה שלא נאמר ענין זה גבי נשואי אברם ושרי – כי לא הי' להם עוונות (רש"י ח"ש כג, א. כה, ז).

עמוד 171

1. 29. בכורים פ"ג ה"ג.
2. 30. ומה שכותב "באגדת מדרש ספר שמואל" – כי גם האגדות שבש"ס (בבלי וירושלמי) נקראות "מדרש" (ראה ברכות כב, א. לקו"ת ויקרא ה, ד).
3. 31. וראה לקו"ש ח"ל ע' 162 ואילך.