167

עשו¹⁷. וכך מצד שני: שמותיהן של עדה ואהליבמה אינם מוזכרים בפרשת תולדות, מפני שמהנישואים שלהן לעשו, אין ללמוד משהו לגבי הנהגתו, שהרי אין אנו מוצאים במקום כלשהו שהוא נשאן בגיל ארבעים, ולא שהן היו "מורת רוח...".

וכדי למנוע טעות זו, צריך רש"י לפרש כאן "היא בשמת" ו"היא יהודית".

אך לגבי "בשמת בת ישמעאל" אין רש"י צריך לבאר ש"היא מחלת", כי הדבר מובן מאליו:

ישמעאל לא היה בארץ כנען – מקומו של עשו, ומודגש בפסוק: "וילך עשו אל ישמעאל", כדלעיל. מסתבר, שבאותה תקופה, כאשר "וילך עשו" בראותו ש"רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו" – הרי הוא עשה אז את כל מה שחפץ לעשות שם. ואם "בשמת אינה מחלת", ושתיהן היו לנשות עשו – הרי זה כל מה שנעשה כאשר "וילך עשו...".

ואם כך קשה: כיון שכאשר הלך עשו לישמעאל הוא נשא לנשים שתים מבנותיו (מחלת ובשמת), וצביעותו, בהביעו, כביכול, את השתדלותו להשביע את רצון אביו מתבטאת בנישואיו לבשמת לא פחות מאשר בנישואיו למחלת – מדוע מסופר בפרשת תולדות רק "ויקח את מחלת", ואין מסופר אודות לקיחתו גם את בשמת?

מכך מובן בפשטות, עד כדי כך שרש"י אף אינו צריך לציין זאת, שבשמת היא מחלת.

ו. שינוי שם האב הכרחי לצורך התרמית

הסיבה לכך שרש"י מבאר רק את הטעם לשינוי השם מ"אהליבמה" ל"יהודית" ולא את שינוי שם אביה, שנקרא בפרשתנו בשם "ענה, צבעון, החוי", ואילו בפרשת תולדות – "בארי, החתי", היא, ששינוי זה כבר מובן על ידי הסברו של רש"י ש"הוא כינה שמה יהודית... כדי להטעות את אביו":

כפי שאת השם "יהודית", המופיע בפרשת תולדות, בדה עשו בעצמו "כדי להטעות את אביו" – כך מובן בפשטות, שעשו היה מוכרח להמציא שם אחר לאביה, שהרי הוא לא יכול היה להטעות את אביו ולספר שהוא נשא לאשה את יהודית (הכופרת בעבודה זרה – שהיא) בת ענה בת צבעון (ממזרת)!

אך לגבי שינוי שם האב אין חשיבות לאיזה שם, אלא העיקר לא "בת ענה בת צבעון".

ובמיוחד, כפי שכבר הוסבר כמה פעמים, יש לפי פירוש רש"י משמעות לשמות, רק כאשר יש לכך הוכחה (כגון לגבי "אהליבמה") – ולכן כינה שם אביה "בארי"¹⁸. וכדי שהשקר