171

ולפי זה מובן כיצד שמותיהן של כל נשי עשו שבפרשת תולדות מבטאים את התנהגותו ודרכו של עשו: השם יהודית, אשר "הוא כינה שמה יהודית... כדי להטעות את אביו", מבטא את צביעותו; השם בשמת, "על שם שהיתה מקטרת בשמים לעבודה זרה", רומז לרשעותו של עשו, אשר נשא אשה המקטירה בשמים לעבודה זרה; וגם השם "מחלת", "שנמחלו עוונותיה", מבטא את התנהגותו – כדי למצוא חן בעיני יצחק, הוא לקח אשה, אשר בנוסף להיותה מיוחסת, בת ישמעאל בן אברהם, גם לא היתה רשעית, ואף עשתה תשובה בעת נישואיה, ונמחלו עוונותיה, כדלעיל.

י. ע"פ המקור מובן הענין

לפי האמור לעיל מובן מדוע מציין רש"י את מקור הפירוש – "אגדת מדרש ספר שמואל":

המאמר "מוחלין להן עוונותיהן" מופיע גם בתלמוד הירושלמי²⁹, אך שם אין נלמדת מחילת העוונות של האחרים (חכם (גר) ונשיא) "מכאן". ולפי זה אפשר היה לומר, ש"הנושא אשה" אינו מושווה לגר שנתגייר, ולנושא אשה מוחלין גם ללא עשיית תשובה. אך במדרש ספר שמואל³⁰, לפי הגירסא שהיתה בידי רש"י, נלמדים כל השלשה "מכאן", ומכך מוכח, שמוחלין לעוונותיו של "הנושא אשה" דוקא כאשר הוא עושה תשובה, כדלעיל בסעיף ט'.