172
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
י"ט
ר"ה
א. י"ט כסלו "יוקבע למועד תמידי בישראל"
ידועים1 דברי אדמו"ר הזקן על י"ט כסלו, ש"זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל".
במבט ראשון נראה, שבמלים "יוקבע למועד תמידי" התכוון אדמו"ר הזקן לקבוע, שיום י"ט כסלו ייקבע כמועד בכל שנה ושנה.
אך קשה לומר כך, כי גם ללא המלה "תמידי" ניתן היה להבין מהמלים "יוקבע למועד" בלבד, שהכוונה היא למועד המתקיים בכל שנה ושנה,
שהרי לגבי מועד המתקיים רק בזמן מסויים ומתבטל לאחר מכן אין מתאים להתבטא במלה יוקבע, כידוע2 שדבר קבוע אינו בטל.
כפי שרואים גם מדברי הגמרא3 לגבי חנוכה: "לשנה אחרת קבעום
כסלו לחסידות
ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" – שעל ידי ש"קבעום" נשארו ימי החנוכה לימים וטובים בכל שנה ושנה, עד שאפילו לעתיד לבוא, כאשר "כל המועדים בטלים", חנוכה ופורים לא יתבטלו4.
הכרחי לומר, שבהדגשה "מועד תמידי" כוונתו לומר, שהמועד של י"ט כסלו יימשך תמיד בכל ימות השנה,
והמשמעות של "יוקבע למועד תמידי" היא, שהשפעת י"ט כסלו כמועד תמידי, בכל ימות השנה, תהיה באופן של קביעות, כלומר, שבכל השנים, בכל שנה בפני עצמה, יימשך י"ט כסלו וישפיע בכל ימות השנה.
ואין הכוונה רק לכך שי"ט כסלו ישפיע על כל ימות השנה, שכיון ש"בו... יתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב"1, בודאי יהיו לכך תוצאות שיתבטאו בהנהגה בפועל במשך כל ימות השנה,
שהרי זה קיים בכל יום טוב: מהאור הנמשך ביום טוב שואבים ישראל אור לכל השנה5, וכך גם בקיום כל מצוה, הזיכוך שהיא גורמת למקיימה נשאר ומשפיע גם לאחר עשייתה6 –
אלא הביטוי "תמידי" מבטא יותר
הערות
- 1. לקו"ד ח"א ע' 38.
- 2. ראה תוס' זבחים עג, ב (ד"ה אלא) דמצד חשיבותו לא בטל, ושזהו הטעם דהדין (זבחים שם. ועוד) דכל קבוע כמחצה על מחצה. וראה עט סופר (להרא"ז סופר) על סוגיות הש"ס כלל קבוע. וש"נ.
- 3. שבת כא, ב.
- 4. מדרז"ל הובא באגרת הטיול דרוש אות מ. ס' החיים ח"ג רפ"ז (ועפ"ז יש להוסיף ביאור במדרז"ל הובא ברמב"ן ר"פ בהעלותך).
- 5. ראה לקו"ת ברכה צח, ב. עיי"ש.
- 6. ועד ש"מצוה גוררת מצוה" (אבות פ"ד מ"ב). ותולדתם" (ובלבד שלא יתחדש מונע ומעכב). 2) ענינם בפ"ע – לא בתור ראש – אלא שמהות ענין זה נמשך תמיד. ועפ"ז הרי צ"ל עבודה לעשות ימים שאינם חה"פ ויט"כ כלי ומקבל (ולא להארה שלהם כ"א) לענינם הם.
- . אגה"ק של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לחג הגאולה די"ט כסלו תרס"ב, פאקסימיליא מהמכתב – בקונט' ומעין ע' 17. נדפס גם ב"היום יום" בתחלתו. אג"ק שלו ח"א ע' רנט. ובכ"מ. אגרת קודש זו אשר בה הוכרז על יט כסלו בתור ר"ה לחסידות עשתה בשעתה רושם עז בכל תפוצות ישראל, וגדולי הדור ההוא כמו הגר"ח מבריסק והגרח"ע מווילנא התייחסו לזה בהדרת הכבוד וכו' (ראה קונט' ומעין שם ע' 25).
זבחים ע״ג ב - הטקסט מספריא
וְכׇל קָבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָּמֵי! אֶלָּא נִיכְבְּשִׁינְהוּ (דְּנָיְידִי) [דְּנִינַיְידָּן], וְנֵימָא: כֹּל דְּפָרֵישׁ – מֵרוּבָּא פָּרֵישׁ!
אָמַר רָבָא: הַשְׁתָּא דַּאֲמוּר רַבָּנַן לָא נִיקְרַב, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יָבֹאוּ עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים בְּבַת אַחַת וְיַקְרִבוּ.
אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, מְגִיסָא אֲסִירָא?!
מִשּׁוּם שֶׁמָּא יָבֹאוּ עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים בְּבַת אַחַת וְיִקְחוּ. בַּעֲשָׂרָה כֹּהֲנִים בְּבַת אַחַת מִי אֶפְשָׁר?! אֶלָּא אָמַר רָבָא: מִשּׁוּם קָבוּעַ.
אָמַר רָבָא: הַשְׁתָּא דְּאָמְרִי רַבָּנַן לָא נַקְרֵיב, אִי (נַקְרֵיב) [מַקְרֵיב] – לָא מְרַצֵּי. אֵיתִיבֵיהּ רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה לְרָבָא: חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּעוֹלָה, וְעוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּחַטָּאת, אֲפִילּוּ אַחַת בְּרִיבּוֹא – יָמוּתוּ כּוּלָּן.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּכֹהֵן נִמְלָךְ; אֲבָל בְּכֹהֵן שֶׁאֵין נִמְלָךְ, עֲשָׂאָן לְמַעְלָה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
לְמַטָּה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. אַחַת לְמַטָּה וְאַחַת לְמַעְלָה – (שְׁנֵיהֶן) [שְׁתֵּיהֶן] פְּסוּלוֹת, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: חַטָּאת קְרֵיבָה לְמַעְלָה וְעוֹלָה קְרֵיבָה לְמַטָּה.
אֶלָּא הָא כְּמַאן דְּאָמַר בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין, הָא כְּמַאן דְּאָמַר בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִידְחִין.
הֲרֵי שְׁחוּטִין – דִּלְכוּלֵּי עָלְמָא נִידְחִין;
and there is a principle that anything fixed is considered as though it was half and half, i.e., equally balanced, and it remains a case of uncertainty. The Gemara clarifies its suggestion: Rather, let us push the intermingled animals so that they all move from their places, which negates the fixed status of the prohibited item. And accordingly, let us say with regard to each animal: Any item that separates from a group is assumed to have separated from the majority.
Rava says: Now that the Sages have said that we do not sacrifice any of them, this is evidently a rabbinic decree, lest ten priests come simultaneously and sacrifice all the animals in the mixture together, not one at a time. Therefore, the fact that there could be a method to permit the animals is immaterial.
One of the Sages said to Rava: If that is so, do you hold that the large basin [megisa] on which the sacrificial portions of the animal are placed is prohibited? In other words, is it possible that these animals, which were slaughtered when they were initially declared permitted after being separated from their places, could later become prohibited again when their sacrificial portions are ready to be burned on the altar?
Rava responded that he did not mean there is a concern that ten priests would sacrifice their sacrificial portions simultaneously. Rather, the decree is due to the concern lest when the animals move, ten priests will come simultaneously and take them from the mixture. As all or most of the animals were separated simultaneously in this case, it is assumed that the prohibited animal is among those that were separated. The Gemara asks: Is it possible for ten priests to take these scattered animals simultaneously? Rather, Rava says that one may not allow the animals to be sacrificed by moving them due to a decree that if this is allowed, one may, in another circumstance, allow them to be sacrificed even when they are taken from a fixed location.
§ Rava said: Now that the Sages say in the mishna that we do not sacrifice any of the animals, if we did sacrifice one of them, the offering does not effect acceptance for the owner. Rav Huna bar Yehuda raised an objection to Rava from a mishna (Kinnim 22b): With regard to a bird sin offering that was intermingled with a bird burnt offering, or a bird burnt offering that was intermingled with a bird sin offering, even if the ratio is one in ten thousand, they all must die, as there is no remedy for these birds. It is not known which is which, and their sacrificial rites are performed differently.
The mishna continues: In what case is this statement said? In the case of a priest who consulted the court to ask how he should proceed. But in the case of a priest who did not consult the court, but sacrificed them of his own accord, if there was an equal number of bird sin offerings and burnt offerings, and he performed all their sacrificial rites above the red line that circumscribes the altar at its midpoint, as required for a burnt offering, half of the birds are fit, as in any event the burnt offerings were sacrificed properly, and half are unfit.
Likewise, if he performed all of their sacrificial rites below the red line, half are fit, as in any event the sin offerings were sacrificed properly, and half are unfit. If he performed the sacrificial rites of one of the birds below the red line and one of the birds above the red line, they are both unfit, as I say that the sin offering was sacrificed above the red line and the burnt offering was sacrificed below. This mishna proves that an offering that is prohibited to be sacrificed as part of a mixture is fit after the fact, which contradicts the statement of Rava.
Rather, Rava would claim that this matter depends on a dispute between tanna’im. This statement of Rava is in accordance with the opinion of the one who says that living creatures that become disqualified are permanently rejected from being sacrificed on the altar, and this animal was rejected when it was part of the mixture. That ruling of the mishna in Kinnim is in accordance with the opinion of the one who says that living creatures are not permanently rejected from the altar. Therefore, if the animal was sacrificed it is fit.
The Gemara raises a difficulty: But there is the case of slaughtered offerings that are rejected from the altar, concerning which everyone agrees that these are rejected. Even those who say that living creatures generally are not rejected agree that, in this case, they should be rejected.
משנה אבות ד׳:ב׳ - הטקסט מספריא
בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה. ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה. ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה. מצוה. ושכר עבירה עבירה:
מצוטט ב־5 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כה ‹ וישב-י"ט כסלו ‹ שיחה א ‹ 193 לקו"ש ח"ה ע' 172
תורת מנחם 4
- ב - שנת תשי"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת י"ט כסלו ה'תשי"א לקו"ש ח"ה ע' 172
- יח - שנת תשי"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז. לקו"ש ח"ה ע' 172
- כא - שנת תשח"י - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשח"י. לקו"ש ח"ה ע' 172
- מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וישב, כ"ף כסלו, ה'תשכ"ז לקו"ש ח"ה ע' 172
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לח קרח שיחה א מאותו ספר זבחים עג, א
- לקוטי שיחות כרך יח במדבר-ב' סיון שיחה א מאותו ספר זבחים עג, א
- לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה ב מאותו ספר זבחים עג, ב
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז ה'תשי"ב זבחים עג, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשח"י זבחים עג, ב
- תורת מנחם ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ערב חנוכה, ה'תשי"ט זבחים עג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח א זבחים עג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח זבחים עג, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ח זבחים עג, ב
- תורת מנחם ש"פ עקב, י"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ט זבחים עג, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"ב זבחים עג, ב