173

מכך: שמועד י"ט כסלו עצמו יימשך⁷ בכל ימות השנה⁸.

7) עוד ענין בהשייכות די"ט כסלו לכל ימי השנה – אשר הוא ה"ראש השנה" לחסידות (ראה הערה בתחלת השיחה), והרי היחס דראש השנה לכל ימי השנה הוא דוגמת יחס הראש שבגוף האדם לכל אבריו, אשר [לא רק שכולל את חיות כל האברים, אלא שגם לאחרי שנמשך החיות מהראש להאברים] הראש הוא המנהיג את כל האברים (ראה בארוכה לקו"ש ח"ד [המתורגם] ע' 125).

אמנם ממ"ש בשיחת חגה"פ הנסמן להלן, שרק חגה"פ – ועד"ז יט כסלו – נמשך תמיד, מובן שענין זה אינו בר"ה. כי היחס דר"ה לכל ימי השנה הוא רק (דוגמת יחס הראש שבאדם לאברי גופו) מה שכולל אותם ומנהיגם, אבל לא שהוא עצמו נמצא בהם. משא"כ חגה"פ וי"ט כסלו, הם עצמם נמצאים הם בכל ימי השנה.

וישנה מעלה בהענין שי"ט כסלו הוא ר"ה לחסידות, וכן עד"ז מה שחגה"פ הוא ר"ה לרגלים (ראה ר"ה ד, א) – בזה שפעולת הראש דכל אחד מהם בימי השנה היא [לא רק מצד חגה"פ וי"ט כסלו, כ"א] גם מצד ימי השנה, – מקבלים וכלי הם לפעולה זה.

בסגנון אחר: בחה"פ ויט"כ יש: 1) הארה ופעולה שלהם (כראש) בהאברים שלהם, שזהו "בטבעם

ב. י"ט כסלו דומה לפסח

מצוות דרבנן "יוצאות ונמשכות ממצוות התורה"⁹. מכך מובן, שמצוות התורה כוללות בודאי בתוכן ענינים הנשארים ונמשכים תמיד. ואכן אנו מוצאים, שחג הפסח נמשך בכל ימות השנה¹⁰. כפי שידועה¹¹ הסיבה לכך שאדמו"ר הזקן לא שיבץ בהגדה שבסידורו את הפיסקה "חסל סידור פסח", כי פסח אינו מסתיים, אלא ממשיך בכל הימים הבאים, שלא כמועדים האחרים, שרק הארה שלהם מאירה בשאר ימות השנה¹².

9) אגה"ק סכ"ט (קנ, א).

10) והחידוש שבחה"פ הוא, אשר עם היות שחגה"פ (וי"ט כסלו) הם ימים מסויימים בשנה – "מועד", עכ"ז נמשכים הם בתמידות. משא"כ שאר מצות הנמשכות, הרי גם מלכתחלה אין להם זמן קבוע [וכמו תליית ציצית וקביעת מזוזה, שלדעת אביי (שבת קלא, סע"א ואילך) מקיים את המצוה בכל רגע ורגע – הרי "אין קבוע להם זמן"]. וגם במ"ע שהזמן גרמא, שגם בהם ישנם מצות נמשכות – וכמו מצות נטילת ד' מינים, שלמ"ד (סוכה מו, ב) "לכולא יומא אתקצאי" מקיים הוא את המצוה בכל רגע ורגע – כי נטילתו הד' מינים ברגע א' של היום נמשכת היא על כל משך היום (ראה צפע"נ קונט' השלמה ע' 6. ובמכתבי תורה מכ' קנד), וכן החיוב דלבסומי בפוריא שנמשך על כל רגע של יום הפורים (ראה לקו"ש ח"ז ע' 1־20) – הרי בסוכות ופורים גופא (שבהם הם נמשכים) – אין להם זמן קבוע.

וגם מצות מילה שהיא פעולה נמשכת (כנ"ל הערה 8) – אף שמצותה היא ביום השמיני – הרי מה שנמשך בתמידות הוא כללות המצוה – שהוא מהול כו' (שזה – אין לו זמן קבוע) – ולא הענין ד"ביום השמיני ימול".

11) שיחת חגה"פ – בסה"ש תש"ג ע' 75. ונעתק