174

י"ט כסלו הוא המועד של התגלות החסידות, כידוע¹³, שאז התחיל העיקר של "יפוצו מעינותיך¹⁴ חוצה"¹⁵, וכיון ש"חסידות היא אותו ענין ממש כיציאת מצרים"¹⁶, לכן דומה המועד של י"ט כסלו לחג הפסח, ואף הוא נמשך תמיד.

ג. יציאת מצרים "יסוד גדול..." – נמשכת תמיד

כל הענינים של פנימיות התורה נמצאים (לפחות ברמז), גם בנגלה שבתורה. גם ענין זה, שיציאת מצרים, (שהוא התוכן העיקרי של חג הפסח – זמן חרותינו, וגם של י"ט כסלו), נמשך באופן תמידי, מופיע בתורת הנגלה במפורש:

על זכירת יציאת מצרים נאמר בתורת הנגלה¹⁷, שהיא "יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו". מכך מובן, שבנוסף לכך ש"בא לנו מצוות רבות על זה, מצוות עשה ומצוות לא תעשה", ובנוסף לכך ש"אנו אומרים לעולם בברכותינו ובתפילתנו זכר ליציאת מצרים"¹⁷, הרי יותר מכך: בכל מצוה שיהודי עושה, ואף בצרכיו האישיים הנעשים "לשם שמים" או באופן של "בכל דרכיך דעהו"¹⁸, קיימים ביטוי והשפעה של יציאת מצרים, בהיותה ה"יסוד" לכל פרטי ה"בנין" של התורה ומצוותיה, ושל האמונה.

וכיון שתמיד, בכל רגע ורגע, צריך היהודי לעבוד את הקדוש־ברוך־הוא, על ידי לימוד התורה וקיום המצוות או על ידי קיום ציווי התורה "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו"¹⁸, יוצא, שגם יציאת מצרים, בהיותה יסוד לעבודת ה', צריכה להימשך באופן תמידי.

ד. הגאולה ממצרים נמשכת גם עתה

בנוסף לכך שיציאת מצרים כוללת את ה"יסוד" וה"עמוד" התמידי של קיום התורה והמצוות, הרי היא עצמה ענין תמידי, וגם ענין זה מופיע במפורש בתורת הנגלה:

על הגאולה של יציאת מצרים נאמר¹⁹ "אשר גאלנו וגאל את אבותינו", שהיותנו במצב של חירות עתה, בכל השנים שלאחר יציאת מצרים, אינה תוצאה הכרחית מכך ש"גאל את אבותינו" בשנת ב' אלפים תמ"ח, אלא מכך ש"גאלנו", שהקדוש־