שיחה ג

136שיחה ג

א. כתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה¹: בבית ראשון הי' כותל מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים עביו אמה וכיון שבנו הבית שני נסתפק להם אם עובי הכותל הי' ממדת הקדש או ממדת קדש הקדשים לפיכך עשו קדש הקדשים עביו עשרים אמה תמימות ועשו הקדש ארבעים אמה תמימות והניחו אמה יתירה בין הקדש ובין קדש הקדשים ולא בנו כותל בבית שני אלא עשו שני פרוכות אחת מצד קדש הקדשים ואחת מצד הקדש וביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהי' בראשון.

ובכס"מ כותב, שמקור דברי הרמב"ם "כיון שבנו הבית שני נסתפק להם כו'" — הוא בירושלמי כלאים² "אמה³ טרקסין מה מבפנים או מבחוץ כו' א"ר יוסי מן מה דכתיב⁴ וארבעים באמה כו' הדא אמרה מבפנים כו' והכתיב⁵ ויעש את בית קדה"ק כו' הדא אמרה מבחוץ".

והנה השקו"ט בגדרה של "אמה טרקסין" ישנה גם בש"ס בבלי (במס' יומא⁶): "אמה טרקסין לא הכריעו בו חכמים אי כלפנים אי כלחוץ, מתקיף לה רבינא מ"ט אילימא משום דכתיב⁷ והבית. . ששים אמה ארכו. . וכתיב⁴ וארבעים באמה הי' הבית הוא ההיכל לפני, וכתיב⁸ ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו ולא ידעינן אמה טרקסין אי מהני עשרים ואי מהני ארבעים, ודילמא לא מהני עשרין ולא מהני ארבעין וחללא קא חשיב כותלים לא קא חשיב, תדע דכל היכא דקא חשיב כותלים חשיב לי' לדידי' דתנן ההיכל מאה על מאה ברום מאה. . כותל ההיכל שש וארכו ארבעים אמה ואמה טרקסין וכ' אמה בית קדשי הקדשים. . אלא קדושתי' אי כלפנים אי כלחוץ"⁹.

אלא שלפי פשטות הסוגיא דהבבלי (להמסקנא) הי' ידוע להם מקומה של אמה טרקסין (שלא הי' מהני עשרים ולא מהני ארבעים אלא אמה בפ"ע), ורק היו בספק אם קדושתו כלפנים (קד"ק) או כלחוץ (היכל), וכיון שלא היו יכולים לעשות כותל בבית שני (כדלקמן) לכן "עבוד שתי פרוכות", שביניהן אויר אמה כנגד מקום אמה טרקסין. ולפ"ז לא הוסיפו במדת הבנין, אלא עשו שני פרוכות במקום הכותל, האמה טרקסין.

אבל הרמב"ם נקט (ע"פ הכס"מ) כדברי הירושלמי ש"נסתפק להם אם עובי הכותל הי' ממדת הקודש או ממדת קודש הקדשים, לפיכך עשו כו' אמה יתירה בין הקדש ובין קדה"ק"¹⁰.

137ולכאורה צ"ע¹⁰, כיון שבלאה"כ לא עשו כותל בבית שני, למה הוצרכו להניח אמה יתירה כנגד עובי הכותל, ולא די בעשיית פרוכת¹¹ בין ארבעים דקודש ועשרים דקדה"ק?

גם צ"ע, איך רשאין להוסיף על מדת הבנין, והרי הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל¹¹.

והשינוי בזה הוא בשני דברים: בבית ראשון הי' ההיכל וק"ק ביחד ס' אמה והאמה טרקסין היתה או בתחלת ק"ק באמה הא' או בסוף ההיכל באמה המ' שבו, ולא הי' הפסק כלל בין הקודש וקדה"ק, משא"כ בבית שני (א) הי' קדה"ק כ' אמות תמימות וקדש מ' אמות תמימות, וביניהן (הפסק) אמה יתירה. (ב) הי' שינוי במקום שטח קרקע ההיכל (או קדה"ק) מכפי שהי' בבית ראשון¹².

ואין לומר דלהרמב"ם אין בזה סתירה ל"הכל בכתב גו'"¹³, דלפ"ז אינו מובן, למה לא בנו כותל בבית שני ורק עשו ב' פרוכות. דבגמ'¹⁴ איתא הטעם שלא עבוד אמה טרקסין "כי קאי בתלתין קאי טפי לא קאי" (שכותל דעובי אמה אינו יכול לעמוד בגובה של יותר משלשים אמה), ופרש"י (בסוגיא דיומא¹⁵) "ולהוסיף על עובי' א"א דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל", ובמק"א¹⁶ פרש"י "ולהרחיבו לא יכלו לפי שמקצרים את ההיכל או את קדשי הקדשים"¹⁷, אבל את"ל דלפי הרמב"ם הא דמוסיפים בין הקדש וקדה"ק אינו שייך ל"הכל בכתב גו'", למה לא הוסיפו מדה ד"אמה יתירה" לבנות כותל ו"להוסיף על עובי'"?

ב. גם צריך להבין:

בתוס'¹⁸ הקשו מדוע הוצרכו לעשות שתי פרוכות, ולא עשו פרוכת אחת שעובי' אמה, ותירצו "דמשמע להו לרבנן פי' דקרא¹⁹ והבדילה הפרוכת לכם בין 138הקדש גו' שמצד חיצון של פרוכת יהא קדש ומתחילת עובי' ולפנים יהא הכל קדש קדשים ולהכי לא מצי למיעבד פרוכת אחת שעובי' אמה ולאוקומה במקום אמה טרקסין דילמא קדושתה כלחוץ ונמצא דמתחילת עובי' ולפנים אינו הכל קדש קדשים. . אבל השתא דעבוד שתי פרוכת ניחא, חדא אוקמוה בתחילת מקום אמה טרקסין והשניי' בסוף אמה טרקסין בקדש הקדשים בסוף חלל העשרים של קודש הקדשים לצד החוץ דבוקה למקום סוף אמה טרקסין דאי מקום אמה טרקסין כלפנים הרי מעובי פרוכת החיצונה ולפנים הוה קדשי הקדשים הכל ואי מקום אמה טרקסין כלחוץ מעובי הפרוכת השני' ולפנים הוי קדשי הקדשים".

אבל מדברי הרמב"ם "הניחו אמה יתירה בין הקדש כו' וביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהי' בראשון", מוכח דלא ס"ל כהתוס' שההבדלה צ"ל בפרוכת גופא, שהרי הרמב"ם מדייק דשני הפרוכות "אחת מצד קדש הקדשים ואחת מצד הקודש וביניהן אמה כו'"²⁰, משא"כ לדעת התוס' (שהפרוכת עצמה מבדלת) הרי פרוכת הא' היתה "בתחילת מקום אמה טרקסין" באופן שלא היתה אמה שלימה ביניהן.

ולפ"ז אינו מובן, מדוע להרמב"ם לא עשו פרוכת אחת עובי' אמה²¹?

ג. והנה בהמשך דבריו כותב הרמב"ם "אבל במקדש ראשון לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד שנאמר¹⁹ והבדילה הפרוכת לכם וגו'", ובכסף משנה שם "ומ"ש רבינו אבל במקדש ראשון לא הי' שם אלא פרוכת אחת וכו' נראה דלמשכן קרי מקדש ראשון דאילו בבית ראשון לא הי' פרוכת אלא כותל".

וכבר הקשו²², שמקרא מלא דבר הכתוב בדברי הימים²³ "ויעש את הפרוכת", הרי שגם בבית המקדש ראשון היתה פרוכת. וכן איתא להדיא בגמרא²⁴ דהוי "פרוכת דבבי", וכן כתב הרמב"ם עצמו בפירוש המשניות²⁵. ותירצו²⁶, דפשיטא שגם הכס"מ ס"ל שלהרמב"ם היתה בפתח האמה טרקסין פרוכת כמפורש בכתוב ובגמ', אלא שכאן קאי הרמב"ם בגדר דפרוכת מדין מחיצה, כמו הפרוכת בבית שני, שזה נלמד מהכתוב (גבי המשכן) "והבדילה הפרוכת לכם גו'", משא"כ בבית ראשון לא היתה הפרוכת מדין "והבדילה הפרוכת גו'" — כי ההבדלה בין קודש וקודש הקדשים היתה ע"י כותל בנוי ומחיצה גמורה — והפרוכת (על פתח האמה טרקסין) היתה רק משום צניעות, כדאיתא ברש"י²⁷, ולכן כתב הכס"מ שכוונת הרמב"ם במה שכתב (בהמשך לשתי הפרוכות שבבית שני) "אבל במקדש ראשון לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד שנאמר והבדילה הפרוכת לכם גו'", כוונתו למשכן.

אבל הא קשיא, למה הוצרך הרמב"ם לסיים כאן ש"במקדש ראשון (דהיינו המשכן) לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד"?

139וגם לפי המפרשים כוונת הרמב"ם כפשוטה, דקאי על מקדש ראשון, צ"ב, למה לא הביא הרמב"ם ע"ד פרוכת זו תיכף בתחילת ההלכה? לא מיבעי להפירוש שכוונת הרמב"ם בפרוכת זו המבדילה היא לכותל המפסיק, האמה טרקסין²⁸ — הי' לו להרמב"ם להתחיל ההלכה: "בבית ראשון הי' כותל מבדיל. . עביו אמה דכתיב והבדילה הפרוכת לכם גו'", שבבית המקדש הי' כותל בנין במקום פרוכת²⁹; אלא גם להפירוש שכוונת הרמב"ם היא כפשוטו, שהיתה פרוכת על האמה טרקסין, מצד הדין ד"והבדילה הפרוכת" (ולא רק מטעם צניעותא)³⁰, צ"ב למה לא כלל הרמב"ם שני הענינים יחד: "בבית ראשון הי' כותל מבדיל כו' עביו אמה, וכן פרוכת דכתיב והבדילה הפרוכת לכם גו'" (ואח"כ לבאר השינויים בבית שני, שהניחו אמה יתירה כנגד הכותל ועשו ב' פרוכות) — ולמה הזכיר אודות הפרוכת והפסוק "והבדילה גו'" רק לאחרי שביאר עשיית ב' הפרוכות בבית שני.

ד. והביאור בזה יובן בהקדם ביאור גדרה של אמה טרקסין לדעת הרמב"ם:

דהנה בענין הפרוכת הזה מצינו בקרא כמה לשונות: בציווי הראשון נאמר¹⁹ "והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים", אבל לאח"ז בציווי הקמת המשכן נאמר³¹ "ושמת שם את ארון העדות וסכות על הארון את הפרוכת", ובהעשי' נאמר³² "ויבא את הארון אל המשכן וישם את פרוכת המסך ויסך על ארון העדות", וכיו"ב³³.

והיינו שיש שני ענינים בהפרוכת: א) מחיצה מבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים, ב) מסך על הארון.

ועפ"ז יש לעיין בדין אמה טרקסין שבבית ראשון:

דבפשטות הרי כיון שמקום אמה זו הי' במקום פרוכת דמשכן ורק שזה הי' כותל בנוי, צ"ל שגם בו היו ב' ענינים אלה, מחיצה בין קודש ובין קודש הקדשים, וגם מסך על הארון, וזהו גם פירוש תיבת "טרקסין", כפי שהביא רש"י³⁴ מירושלמי³⁵ שפירושה "לשון פנים וחוץ", ובתוס'³⁶ "וי"מ מלשון טרוקו גלי שסגור הי' לפנים הימנו הלוחות שניתנו בסיני"³⁷, דלהפירוש שזהו "פנים וחוץ" י"ל בפשטות שהוא מטעם שזהו כותל המפסיק בין פנים וחוץ³⁸, קודש הקדשים 140וקודש, והפירוש שהובא בתוס' הוא (בעיקר) מטעם זה שהוא מסך על הארון [והחילוק הוא רק מהו העיקר, זה שהוא מחיצה המפסקת או זה שמגן על הארון, שלכן לדעת רש"י שבעיקר הוא דין מחיצה נק' טרקסין ע"ש פנים וחוץ³⁹, משא"כ לפי' ר"ת וי"מ שבתוס']⁴⁰.

ה. ויש לומר שלהרמב"ם שיטה אחרת בזה. ששני הענינים הנ"ל שבפרוכת (ואמה טרקסין), הם רק בתור פרט וטפל בחלק אחר של המשכן ומקדש — מחיצה המשמשת את קודש הקדשים, או מגינה על הארון; אבל הרמב"ם ס"ל שלא הרי אמה טרקסין שבמקדש כהרי פרוכת שבמשכן, שהפרוכת כשמה כן היא, שמשמשת רק כמחיצה המבדלת, או כמסך על הארון, אבל ה"אמה טרקסין" יש בה גם מקום בפני עצמו, שהיא חפצא בפ"ע, אלא שהיתה משמשת ג"כ לשני ענינים הנ"ל (הבדלה בין הקודש וקדשי הקדשים, וכן מסך על הארון), אבל זהו רק פעולתה ואינו מעצם גדרה.

וכן משמע מזה שנקרא מקום זה בכתוב בשם בפ"ע "דביר"⁴¹, וביותר מוכח כן מדברי הזהר⁴², שמבאר הכתוב במלכים⁴³ "ויהי ככלות שלמה לבנות את בית ה' ואת בית המלך", "דאיהו בית המקדש כגון עזרות ולשכות ובית האולם והדביר", הרי שהזהר מנה ה"דביר" כא' מחלקי בית המקדש, ואיך שנפרש הטעם שהזהר מנה ד' ענינים אלה דוקא, הרי בכל אופן מוכח מזה שה"דביר" אינו רק פרט וטפל בחלק אחר של המקדש, אלא הוא ענין בפ"ע (כמו העזרות ולשכות ובית האולם).

[ובפרט ע"פ המבואר בכתבי אאמו"ר על הזהר⁴⁴, שד' הענינים שנמנו בזהר שם הם "לנגד ד' אותיות דשם הוי'", א"כ 141ודאי שחל על הדביר שם וחשיבות לעצמו].

ובטעם הדבר יש לומר — ע"פ דברי הרמב"ם בריש הל' בית הבחירה "מ"ע לעשות בית לה' כו' ועשו לי מקדש⁴⁵, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והי' לפי שעה כו'", ונת' במ"א⁴⁶, שכוונת הרמב"ם בהדגשה זו (שהמשכן הי' רק "לפי שעה", ולכאורה מאי קמ"ל) — שבזה מגדיר החילוק בין המשכן שעשה משה ובית המקדש, שהמשכן הי' רק "לפי שעה" משא"כ בית המקדש הוא בית ובנין קבוע ("בית לדורי הדורות"⁴⁷), וזהו היסוד להחילוקים בין פרטי בנין המשכן ופרטי בנין בית המקדש. כלומר: כמה מהשינויים בין בנין המקדש והמשכן באים מהחילוק בין בנין עראי ("לפי שעה") לבנין קבוע.

ועד"ז בעניננו: במשכן שהי' רק בנין עראי, "לפי שעה" — הרי הדבר המבדיל בין הקודש וקודש הקדשים (ומגן על הארון) לא הי' חלק מגוף הבנין, אלא רק "פרוכת", ששם זה מורה שאינו דבר קבוע בגוף הבנין, אלא מחיצה בשביל פעולת ההבדלה (או הגנה על הארון); משא"כ בבית המקדש, שהי' בנין קבוע⁴⁸ "הי' כותל מבדיל כו' עביו אמה", ש"כותל" אינו דבר עראי, אלא חלק מעצם הבנין. ויש על מקום זה שם בפני עצמו — "דביר".

ובסגנון אחר:

קדה"ק חלוק בקדושתו מכל חלקי הבית, שהיא הקדושה הכי נעלית שבכל מקומות המקודשים⁴⁹; וקדושתו אינה רק עוד דרגא בקדושה, בדוגמא לשאר הקדושות שכ"א מהן מקודשת מדרגא שלמטה ממנה, אלא שקדושתו מובדלת מכל הקדושות⁵⁰ שלמטה ממנו. ולכן אין 142מספיק שההבדלה (הקבועה⁵¹ בבית המקדש) תהי' רק ע"י מחיצה דכותל (כשאר ההבדלות בין ב' מקומות), אלא צ"ל מקום בפ"ע⁵² שהוא כעין "ממוצע" בין קודש וקודש הקדשים, ומקום זה הוא המבדיל ביניהם⁵³.

[ויש לומר שבעיקר הרי זה נוגע להגברא: בכדי ליכנס לקודש הקדשים, מקום הכי מקודש "שאין נכנס שם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה"⁵⁴ (גם ממקום הקודש, שכל הכהנים נכנסים שם כל השנה), מתאים וצ"ל הפסק ועכבה לפני הכניסה⁵⁵].

ו. ועפ"ז יש לומר, שהרמב"ם ס"ל, שגם בבית שני שלא עשו כותל, היו חייבים להניח אמה זו של מקום ה"דביר", שזהו אחד מגדרי "בית המקדש", שצ"ל מקום בפ"ע — רוחב אמה — בין קודש וקודש הקדשים. וענין זה מדוייק בלשון הרמב"ם בהלכה זו, שכתב "ולא בנו כותל בבית שני אלא עשו שתי פרוכות אחת מצד קדש הקדשים ואחת מצד הקדש וביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהי' בראשון" — דלכאורה אריכות לשון הרמב"ם "כנגד עובי הכותל שהי' בראשון" מיותרת — אלא שבזה בא ללמדנו, שגדר של בית המקדש מחייב להניח אמה זו.

וזהו גם הטעם שלא עשו פרוכת אחת שעובי' אמה אלא (כלשון הרמב"ם) "עשו שתי פרוכות אחת מצד קדש הקדשים ואחת מצד הקדש וביניהן אמה כנגד עובי הכותל" — כי מטרת עשיית הפרוכות לא היתה (רק) לשם עשיית מחיצה והבדלה בין הקודש וקודש הקדשים, אלא לשם עשיית מקום ה"דביר"⁵⁶. וזהו שעשו שתי פרוכות מב' הצדדים, שעי"ז 143נתייחד מקום אמה זו בפני עצמו [וע"ד פירוש רש"י⁵⁷ "ועבוד שתי פרוכת — לקלוט ביניהן אויר מקום המחיצה"]. משא"כ אם היתה רק פרוכת אחת (גם אם עובי' אמה), הרי נוסף ע"ז ש"פרוכת" הו"ע עראי כנ"ל, הרי ע"י פרוכת אחת שעובי' אמה לא נתייחד מקום זה כמקום נפרד בפ"ע (כנ"ל סעיף ה').

וזהו גם טעם החילוק בין שיטת הרמב"ם ושיטת התוס' במקום פרוכות אלו (כנ"ל ס"ב) — שלהתוס' היו הפרוכות "חדא אוקמוה בתחילת מקום אמה טרקסין והשניי' בסוף אמה טרקסין", שמשמע מזה שלא היתה ביניהן אמה שלימה, ואילו הרמב"ם מדייק "וביניהן אמה"⁵⁸ — כי לשיטת התוס' שענינן של פרוכות אלו הוא מצד הדין ד"והבדילה הפרוכת גו'", וההבדלה צ"ל בפרוכת גופא (כמ"ש התוס'), לכן הפרוכת החיצונה צ"ל דוקא במקום אמה זו, כדי "שמצד חיצון של פרוכת יהא קדש ומתחילת עובי' ולפנים יהא הכל קדש קדשים"; משא"כ לשיטת הרמב"ם, עיקר עשיית פרוכות אלו היתה לייחד מקומה של האמה טרקסין, וא"כ אדרבה, צ"ל "ביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהי' בראשון".

ובזה מתורץ ג"כ זה שלא עשו כותל רחב יותר בבית שני, אף שהניחו אמה יתירה (יותר ממקדש ראשון), כי גם הרמב"ם ס"ל שלא הותר להם להוסיף סתם ברוחב הבנין; אלא שבנוגע לאמה זו, כיון שהיו חייבים לעשות מקום קבוע של אמה בין קודש וקודש הקדשים, ולא היו יכולים לעשותו ממדת הקודש או ממדת קודש הקדשים (כבבית ראשון) כי "נסתפק להם אם עובי הכותל הי' ממדת הקדש או ממדת קדש הקדשים" [ואם יעשוהו בקודש או בקדה"ק, אפשר שהם מגרעים ממקום הקודש או ממקום קודש הקדשים] — היו מוכרחים מצד דינו ד"אמה טרקסין" להניח "אמה יתירה".

וע"פ כ"ז יש לבאר גם סיום דברי הרמב"ם "אבל במקדש ראשון [דהיינו המשכן, לפירוש הכסף משנה] לא היתה שם אלא פרכת אחת בלבד שנאמר והבדילה הפרכת לכם וגו'", שבזה כוונתו להדגיש שעשיית שתי הפרוכות בבית שני הוא (לא עשיית הבדלה בין קדש וקדה"ק, אלא) ייחוד מקום האמה טרקסין, שלכן הוצרכו לעשות בבית שני שתי פרוכות דוקא, דלא כ"במקדש ראשון — המשכן — (ש)לא היתה שם אלא פרכת אחת בלבד [כיון שגדר פרוכת המשכן הוא כמו] שנאמר והבדילה הפרכת לכם וגו'".

ז. ויש לבאר סיום לשון הרמב"ם הנ"ל גם לדברי המפרשים שכוונת הרמב"ם היא למקדש ראשון ממש (ולא למשכן), כי גם במקדש ראשון עשו פרוכת (נוסף על הכותל דאמה טרקסין) — דלכאורה, הו"ל להרמב"ם לכתוב זה בתחילת ההלכה (כנ"ל ס"ג),

ובהקדם, דבהך דינא שנתחדש בבית המקדש לגבי המשכן, שלא מספיק פרוכת לחוד אלא צ"ל כותל של אמה טרקסין (כנ"ל ס"ה) — יש לבאר בשני אופנים:

א) שלא נתחדש במקדש חיוב חדש, אלא שהחילוק בין גדר משכן וגדר מקדש (לפי שעה או קבוע לדורות) מחייב שבמקדש לא תהי' פרוכת (שמציאותה ותכונתה היא דבר עראי) אלא צ"ל מקום קבוע (כנ"ל סעיף ה).

ב) שזהו חיוב חדש, מצד "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל", שאינו שייך לעשיית הפרוכת ודין "והבדילה הפרוכת 144לכם גו'", וע"ד מ"ש בתוס'⁵⁹ "דבמקדש ראשון. . אמה טרקסין ע"פ הדבור עביד כדכתיב הכל בכתב" (ומטעם זה אין על האמה טרקסין הגדר ד"והבדילה הפרוכת גו'", שהפרוכת עצמה צריכה להבדיל בין הקודש וקדש הקדשים).

ולאופן הב' יש לומר, שזוהי כוונת הרמב"ם בהלכה זו, שבתחילת ההלכה כתב רק "בבית ראשון הי' כותל מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים" ולא הביא ע"ז הקרא ד"והבדילה הפרכת לכם גו'", ורק בסיום ההלכה, לאחרי האריכות ע"ד עשיית שתי הפרוכות בבית שני, מסיים "אבל במקדש ראשון לא היתה שם אלא פרכת אחת בלבד שנאמר והבדילה הפרכת לכם וגו'", שבזה מדגיש, שהחיוב דעשיית אמה טרקסין (וכן הנחת אמה יתירה כנגד עובי הכותל בבית שני) אינו מדין "והבדילה הפרכת לכם וגו'", שזהו חיוב בפ"ע, וזו היתה מטרת עשיית הפרוכת (שבפתח הכותל) במקדש ראשון (מצד החיוב ד"והבדילה גו'")⁶⁰.

ח. והנה הובאו לעיל (ס"ה) דברי הזהר, שמנה ד' חלקי המקדש — "עזרות ולשכות ובית האולם והדביר", ופירוש אאמו"ר, שהם כנגד ד' אותיות דשם הוי'. ויש לומר, שבהערה זו מחדש אאמו"ר ענין בהלכה בשיטת הזהר.

ובהקדם שבזהר שם מפרש לשון הכתוב "את בית ה' ואת בית המלך" — "בית ה' דאיהו בית המקדש כגון עזרות ולשכות ובית האולם והדביר. . בית המלך דא קדש הקדשים", ומפשטות דברי הזהר מוכח, לכאורה, שס"ל שקדושת הדביר אינה כקדושת קדש הקדשים, שהרי קדש הקדשים נתפרט בכתוב בפני עצמו, "בית המלך", שמזה מובן, שזהו ענין בפ"ע, וא"כ אי אפשר לומר שהדביר היא ממדת קדש הקדשים ומקדושתו.

[ואע"פ שבגמ'⁶¹ קאמר דאיסתפקו להו לרבנן בקדושתי' דדביר אי כלפנים (קדושת קדה"ק) אי כלחוץ (קדושת היכל) — הרי מצינו שלכמה פירושים⁶² ס"ל לר' יוסי שלא הי' בזה ספק, וא"כ יש מקום לומר שגם הזהר הכריע כצד א'].

ועפ"ז הי' אפשר לתרץ ג"כ זה שהזהר הזכיר רק בית האולם ולא הזכיר כלל ההיכל — כי לדעת הזהר קדושת הדביר היא כקדושת (חוץ, דהיינו) היכל⁶³, וא"כ גם ההיכל נכלל בחלוקה ד"דביר"⁶⁴.

וזהו שמחדש אאמו"ר, ש"ד' דברים. . לנגד ד' אותיות דשם הוי'", ומסדר הדברים מובן, שהדביר הוא נגד אות יו"ד דשם הוי' — שעפ"ז מובן, שקדושת דביר אינו כקדושת היכל אלא כקדושת קדה"ק⁶⁵.

דהנה בנוגע לד' אותיות שם הוי', ידוע, שאות יו"ד (שהיא לנגד בחי' חכמה⁶⁶) מובדלת לגמרי משאר אותיות דשם הוי'. וכמו החילוק בין חכמה ושאר הספירות, ובעבודה חכמה ענינה ביטול 145בתכלית, שלכן "אין סוף ב"ה מלובש בבחי' חכמה"⁶⁷, וכמ"ש בספר התניא⁶⁸ בשם מורו (הרב המגיד), "שא"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וזו היא מדריגת החכמה".

ועפ"ז מובן, שקדושת הדביר (שכנגד אות יו"ד) היא מובדלת לגבי קדושת כל שאר חלקי המקדש, ובמילא מובן, שאין לומר שקדושתו היא רק כקדושת היכל, כי אין קדושת ההיכל מובדלת לגמרי מקדושת האולם, אלא צ"ל שקדושת דביר היא כקדושת קדה"ק (המובדל לגמרי משאר חלקי המקדש)⁶⁹.

ואין בזה סתירה לזה שהזהר מפרש "בית המלך — דא קדש הקדשים", שקדה"ק נבדל גם מהדביר ועד שנתפרש בפ"ע — כי גם להדיעה שקדושת דביר היא כקדושת קדה"ק, יש חילוק (עיקרי) בין קדושת קדה"ק וקדושת הדביר.

ביאור הענין:

כשם שהדביר כפשוטו הוא בין קודש הקדשים והקודש, כך הוא ברוחניות הענינים, שענינו של הדביר מורה על קדושת קודש הקדשים כפי שהיא פועלת מחוץ לקודש הקדשים.

וזהו החילוק בין קדושת קדה"ק עצמו וקדושת הדביר, דקדושת קדה"ק היא למעלה מאותיות שם הוי', כי "אות" היא כלי המגביל את האור שבו, ואילו קדושת קדה"ק היא למעלה מגדר גבול [שלכן מצינו שבקדש הקדשים "מקום ארון אינו מן המדה"⁷⁰, וכמשנ"ת במ"א⁷¹ שזהו ענין של "נמנע הנמנעות"⁷², חיבור של למעלה ממקום ומקום]: משא"כ ה"דביר" מרמז על השפעת קדושת קדה"ק בעולם (במקום), אך כיון שזוהי קדושת קדה"ק, הרי זה נרמז באות יו"ד דוקא, בחי' החכמה, שענינה (כנ"ל) ביטול מוחלט, שלכן היא כלי לקדושת קדה"ק, "א"ס ב"ה" שלמעלה מן העולם.

(משיחת ש"פ שמות תשל"ג)