139
וגם לפי המפרשים כוונת הרמב"ם כפשוטה, דקאי על מקדש ראשון, צ"ב, למה לא הביא הרמב"ם ע"ד פרוכת זו תיכף בתחילת ההלכה? לא מיבעי להפירוש שכוונת הרמב"ם בפרוכת זו המבדילה היא לכותל המפסיק, האמה טרקסין28 — הי' לו להרמב"ם להתחיל ההלכה: "בבית ראשון הי' כותל מבדיל. . עביו אמה דכתיב והבדילה הפרוכת לכם גו'", שבבית המקדש הי' כותל בנין במקום פרוכת29; אלא גם להפירוש שכוונת הרמב"ם היא כפשוטו, שהיתה פרוכת על האמה טרקסין, מצד הדין ד"והבדילה הפרוכת" (ולא רק מטעם צניעותא)30, צ"ב למה לא כלל הרמב"ם שני הענינים יחד: "בבית ראשון הי' כותל מבדיל כו' עביו אמה, וכן פרוכת דכתיב והבדילה הפרוכת לכם גו'" (ואח"כ לבאר השינויים בבית שני, שהניחו אמה יתירה כנגד הכותל ועשו ב' פרוכות) — ולמה הזכיר אודות הפרוכת והפסוק "והבדילה גו'" רק לאחרי שביאר עשיית ב' הפרוכות בבית שני.
ד. והביאור בזה יובן בהקדם ביאור גדרה של אמה טרקסין לדעת הרמב"ם:
דהנה בענין הפרוכת הזה מצינו בקרא כמה לשונות: בציווי הראשון נאמר19 "והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים", אבל לאח"ז בציווי הקמת המשכן נאמר31 "ושמת שם את ארון העדות וסכות על הארון את הפרוכת", ובהעשי' נאמר32 "ויבא את הארון אל המשכן וישם את פרוכת המסך ויסך על ארון העדות", וכיו"ב33.
והיינו שיש שני ענינים בהפרוכת: א) מחיצה מבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים, ב) מסך על הארון.
ועפ"ז יש לעיין בדין אמה טרקסין שבבית ראשון:
דבפשטות הרי כיון שמקום אמה זו הי' במקום פרוכת דמשכן ורק שזה הי' כותל בנוי, צ"ל שגם בו היו ב' ענינים אלה, מחיצה בין קודש ובין קודש הקדשים, וגם מסך על הארון, וזהו גם פירוש תיבת "טרקסין", כפי שהביא רש"י34 מירושלמי35 שפירושה "לשון פנים וחוץ", ובתוס'36 "וי"מ מלשון טרוקו גלי שסגור הי' לפנים הימנו הלוחות שניתנו בסיני"37, דלהפירוש שזהו "פנים וחוץ" י"ל בפשטות שהוא מטעם שזהו כותל המפסיק בין פנים וחוץ38, קודש הקדשים
הערות
- 28. ראה קרית ספר להמבי"ט לרמב"ם כאן.
- 29. כלשון הקרית ספר שם.
- 30. כדמשמע קצת מדבריו בפיה"מ מדות שם ועוד (וראה צל"ח יומא שם דמסיים: ונראה דבמקדש ראשון חד פרוכת הוה אלא שהי' עובי הפרוכת אמה כעובי חומת טרקסין). וראה בכ"ז בארוכה תורה שלמה מילואים לפ' תרומה סי"ח. וש"נ.
- 19. תרומה כו, לג.
- 31. פקודי מ, ג.
- 32. שם מ, כא.
- 33. ראה תצוה כז, כא. ל, ו. ונק' "פרוכת המסך" (ויקהל לה, יב. פקודי לט, לד. במדבר ד, ה), "פרוכת העדות" (אמור כד, ג) — ראה בארוכה תו"ש שם.
- 34. יומא נב, א ד"ה טרקסין. ועד"ז בר"ח שם נא, ב.
- 35. יומא פ"ה סה"א. כלאים ספ"ח.
- 36. יומא שם נא, ב ד"ה טרקסין.
- 37. ובב"ב שם ד"ה הנ"ל הוא בשם ר"ת: כלומר שהי' מפסיק וסוגר את הלוחות שנתנו בסיני שהיו מונחות בארון שהי' בבית קדשי הקדשים. וראה עזרת כהנים למדות שם (בני יוסף ד"ה טרקסין אות א' וב').
- 38. בערוך ערך טרקסין: לשון יון פנים וחוץ כלומר מספקא להו אי כלפנים אי כלחוץ. ועד"ז הוא בתוס' ב"ב שם לפי' זה. אבל רש"י לא כתבו. ומזה שרש"י כ' בפירושו שם נא, ב ד"ה אמה טרקסין "כך נקראת כותל מחיצה שהפסיק במקדש ראשון" משמע דכך שמה מצד ההבדלה (והרי הא דמספקא להו לא הי' בבית ראשון אלא בבית שני), ו(לדעת רש"י) נק' אמה טרקסין בבית ראשון.
יומא נ״ב א - הטקסט מספריא
לְמֵיעַל לְהֶדְיָא. וְרַבִּי יוֹסֵי אָמַר לָךְ: חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הִצְרִיכָן הַכָּתוּב לְשָׁלִיחַ.
וְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי, נֵיעוּל בֵּין מְנוֹרָה לְכוֹתֶל! מַשְׁחֲרִי מָאנֵיהּ.
אָמַר רַבִּי נָתָן: אַמָּה טְרַקְסִין, לֹא הִכְרִיעוּ בּוֹ חֲכָמִים אִי כְּלִפְנִים אִי כְּלַחוּץ.
מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה׳ שִׁשִּׁים אַמָּה אׇרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רׇחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ״, וּכְתִיב: ״וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבָּיִת הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי״, וּכְתִיב: ״וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אוֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רוֹחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ״, וְלָא יָדְעִינַן אַמָּה טְרַקְסִין אִי מֵהָנֵי עֶשְׂרִים, וְאִי מֵהָנֵי אַרְבָּעִים.
וְדִילְמָא לָא מֵהָנֵי עֶשְׂרִין וְלָא מֵהָנֵי אַרְבְּעִין, וַחֲלָלָא קָא חָשֵׁיב, כְּותָלִים לָא קָא חָשֵׁיב. תִּדַּע, דְּכֹל הֵיכָא דְּקָא חָשֵׁיב כְּותָלִים — חָשֵׁיב לֵיהּ לְדִידֵיהּ,
דִּתְנַן: הַהֵיכָל מֵאָה עַל מֵאָה בְּרוּם מֵאָה. כּוֹתֶל אוּלָם חָמֵשׁ, וְהָאוּלָם אַחַת עֶשְׂרֵה, כּוֹתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְאׇרְכּוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה, וְאַמָּה טְרַקְסִין, וְעֶשְׂרִים אַמָּה בֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, כּוֹתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְהַתָּא שֵׁשׁ, וְכוֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ.
אֶלָּא קְדוּשְּׁתֵיהּ אִי כְּלִפְנִים אִי כְּלַחוּץ.
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בָּעֵי יוֹסֵף אִישׁ הוּצָל: ״וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה׳״. אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֵיכִי קָאָמַר קְרָא:
״וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם״, אוֹ דִילְמָא הָכִי קָאָמַר: ״וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה״?
וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ? וְהַתַּנְיָא, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: חָמֵשׁ מִקְרָאוֹת בַּתּוֹרָה אֵין לָהֶן הֶכְרֵעַ:
to enter directly, as it is more appropriate for the High Priest to approach the Holy of Holies somewhat circuitously. And in response to this Rabbi Yosei could have said to you: The Jewish people are beloved by God, as the Torah did not require them to make use of an agent, e.g., an angel, to intercede on their behalf. Instead, God hears the nation’s prayers directly. Consequently, the High Priest, who represents the people on Yom Kippur, need not approach in a roundabout fashion.
The Gemara asks: But if an indirect approach is a mark of respect, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, too, let the High Priest enter indirectly between the candelabrum and the wall. The Gemara answers: If the High Priest walks by that route, he might blacken his clothes through the soot left on the wall by the candelabrum.
Rabbi Natan said: With regard to the one-cubit partition, the Sages did not determine its status, whether it was part of the inside of the Holy of Holies or part of the outside area of the Sanctuary.
Ravina strongly objects to this opinion: What is the reason for this uncertainty? If we say it is because it is written: “And the House that King Solomon built for the Lord was sixty cubits in length, and its width was twenty cubits, and its height was thirty cubits” (I Kings 6:2), and it is written: “And the House, that is, the Sanctuary, was forty cubits long” (I Kings 6:17), and it is written: “And before the partition twenty cubits in length, and twenty cubits in width, and twenty cubits in height” (I Kings 6:20), and therefore we do not know whether the one-cubit partition was part of these twenty cubits of the Holy of Holies or part of these forty cubits of the Sanctuary, then this problem can be resolved.
Ravina explains the resolution of the problem: But perhaps it was not part of these twenty cubits nor part of these forty cubits, as in establishing the measurements the verse counts the space but does not count the walls themselves, i.e., the cubit of the wall is not included in either measurement. Know that it is so, as anywhere that the verse counts the area of the walls in addition to the spaces they contain, it also counts the one-cubit partition.
Ravina cites a proof for the previous claim. As we learned in a mishna: The Sanctuary was one hundred cubits by one hundred cubits, with a height of one hundred cubits. From east to west, the hundred cubits were divided as follows: The wall of the Entrance Hall was five cubits; and the Entrance Hall itself was eleven cubits; the wall of the Sanctuary was six cubits; the length of the Sanctuary itself was forty cubits; and there was the one-cubit partition; the Hall of the Holy of Holies was another twenty cubits; the outer wall of the Sanctuary was six cubits; and the chamber behind it was six cubits; and the wall of the chamber was five cubits. This mishna proves that when the walls are counted in addition to the spaces, the one-cubit partition is included in the calculation.
Rather, the uncertainty does not concern the location of the one-cubit partition, which was certainly positioned between the Sanctuary and the Holy of Holies. Instead, the issue is its sanctity, whether it was considered like the inside of the Holy of Holies or like the outside area of the Sanctuary. Since there was no such wall in the Second Temple, the Sages were uncertain with regard to the status of the extra cubit.
§ And this is what Rabbi Yoḥanan said: Yosef of Hutzal raised a dilemma with regard to the verse: “And he prepared a partition in the midst of the House within to set there the Ark of the Covenant of the Lord” (I Kings 6:19). This was his dilemma that was raised before the Sages: With regard to what case is the verse speaking?
The Gemara explains the dilemma. Should it be read: And Solomon prepared a partition in the midst of the House within to set there, meaning that he placed the partition within the Temple and behind it he prepared a space to place the Ark, and the partition itself did not possess the sanctity of the Holy of Holies? Or perhaps this is what the verse states: A partition in the midst of the House within, i.e., the verse ends there, while the rest of the text forms a new verse. According to this interpretation, the place of the partition itself was part of the Holy of Holies, and that was where Solomon prepared a place for the Ark.
The Gemara is surprised at this explanation: And was Yosef of Hutzal really uncertain how to punctuate this verse? But wasn’t it taught in a baraita that Isi ben Yehuda says: There are five verses in the Torah whose meaning cannot be decided, i.e., it is unclear from the text how the verses should be read.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל תולדות שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך לו תרומה שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב
- לקוטי שיחות כרך לו תרומה שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב
- לקוטי שיחות כרך לו תרומה שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב
- לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה מאותו ספר יומא נא, א
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טז מאותו ספר יומא נא, א
- לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז מאותו ספר יומא נא, א
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ב מאותו ספר יומא נא, א
- לקוטי שיחות כרך כב בהר שיחה א מאותו ספר יומא נא, ב
- לקוטי שיחות כרך כג קרח שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב
- לקוטי שיחות כרך כד אלול שיחה א מאותו ספר יומא נא, א
- לקוטי שיחות כרך כו תרומה שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב ואילך
- תורת מנחם שיחת י"ג תמוז, ה'תשי"א יומא נא, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תשי"ג יומא נא, א
- תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות יומא נא, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ג מוצאי ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון - בחדרו - ה'תשל"ח יומא נא, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ח יומא נא, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ט יומא נא, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ט יומא נא, ריש ע"ב