שיחה א

93שיחה א^*

א. עה"פ¹ "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" איתא במכילתא "כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבני ישראל אלו האנשים, דבר אחר כה תאמר לבית יעקב בלשון רכה אמור ראשי דברים לנשים ותגיד לבני ישראל ותדקדק עמהם"².

וצריך ביאור: מלשון המכילתא ("דבר אחר כו'"³) מוכח שיש כאן שני פירושים, ותמוה — מה הם שני הפירושים בכתוב? הרי אלה שני ענינים שונים, דבתחילה מפרש מי הם "בית יעקב" ו"בני ישראל" — "אלו הנשים. . אלו האנשים" — ואח"כ מפרש אופן הדיבור לבית יעקב — בלשון רכה, ואופן הדיבור לבני ישראל — תדקדק עמהם.

והנה במדרש רבה⁴ עה"פ איתא: כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים א"ל אמור להם ראשי דברים שהם יכולות לשמוע, ותגיד לבני ישראל אלו האנשים א"ל אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולין לשמוע.

ולפום ריהטא נראה שזהו כפירוש השני במכילתא (או הרכב של שני הפירושים).

ויש להבין כוונת המדרש, (א) שמשמיט הלשון "בלשון רכה", (ב) מוסיף "שהם יכולות לשמוע" (וכן אצל האנשים מוסיף "שהם יכולין לשמוע").

ולכאורה נראה דהמכילתא והמדרש פליגי מה אמר משה לנשים, דלהמדרש אמר להן רק "ראשי דברים", ואילו להמכילתא אמר (גם) דברים "רכים", וכמ"ש במפרשים⁵ דהיינו דברי פיוס, כלומר, הסברת מעלת המצות⁶ ושכר קיומן כו'⁷.

[ויש להוסיף, שמפרש"י עה"ת משמע ד"לשון רכה" כולל שני ענינים — הן דברי פיוס כו' והן "ראשי דברים", שגם הם נקראים "לשון רכה" כיון שקל להבינם.

וז"ל רש"י על הכתוב: "לבית יעקב אלו הנשים תאמר להן בלשון רכה, ותגיד לבני ישראל עונשין ודקדוקין פרש לזכרים, דברים הקשין כגידין" — היינו א) שלא פירט פירוש ד"לשון רכה", ב) ב"תגיד לבני ישראל" כתב "עונשין ודק 94דוקין", ומשמע קצת דמפרש ד"לשון רכה" לנשים כולל שני הענינים⁸: א) הפכם של עונשין, דהיינו שאמר שכרן של מצות; ב) הפכם של "דקדוקין" — רק אמירה ודיבור כלליים, כלל המצות⁹].

וצריך ביאור טעם פלוגתת המכילתא והמדרש אם אמר לנשים רק "ראשי דברים" או שאמר (גם) דברים "רכים" ע"ד שכר מצוות כו'.

גם יש לדייק, שבמדרש מתחיל "אלו הנשים" ואח"כ מפרט "אמור להם ראשי דברים כו'" (וכן ב"ותגיד לבני ישראל", מפרש תחילה "אלו האנשים" ואח"כ מפרט תוכן הדיבורים — "אמור להם דקדוקי דברים"), ואילו במכילתא (בפירוש השני) מתחיל בתוכן הדיבורים "בלשון רכה כו'" ומסיים שזהו "לנשים".

ב. ויש לומר נקודת הביאור בזה:

שני הפירושים במכילתא חלוקים בהטעם שעניני התורה¹⁰ נאמרו בשני אופנים — "תאמר" ו"תגיד": לפירוש הראשון — סיבת התחלקות זו היא מצד מקבלי התורה, "אלו הנשים. . אלו האנשים"; דהחילוק בתכונת נפשם של נשים ואנשים הביא שני אופנים (סוגים) במסירת דברי תורה; משא"כ לפירוש השני, החילוק באופן מסירת התורה יסודו בהחפצא של הדברי תורה, דכן נדרש מצד התורה, שתחילה צריכים למסור "ראשי דברים" של תורה, ורק אח"כ את ה"דקדוקים"; ואח"כ מוסיף הכתוב, ששני סוגים אלו בד"ת מתחלקים לשני סוגים בבנ"י, מקבלי התורה — "כה תאמר ("לשון רכה. . ראשי דברים") לבית יעקב" (לנשים), "ותגיד לבני ישראל ותדקדק עמהם".

ועפ"ז יש לומר, שהמדרש לא אתי (כפי שמשמע משטחיות הלשון) כפירוש השני במכילתא, אלא אדרבה, מפרש ומבאר הפירוש הראשון במכילתא, שטעם התחלקות זו, "אלו הנשים. . אלו האנשים", הוא לפי שתלוי במה שיכולין לשמוע, כלומר: מצד התורה עצמה אין הכרח שתהי' חלוקה זו, אלא שכיון שצריכים למסור התורה לבנ"י, אנשים ונשים, לכן חלק משה את מסירת התורה לכל סוג לפי מה שהוא יכול לשמוע.

ואין סתירה לזה מהא שגם במדרש נקט אותו הלשון שבמכילתא — "ראשי דברים", ומשמע שלשניהם (המכילתא 95(פי' הב') ומדרש) נאמרו אותם הדברים לנשים — כי לא הרי "ראשי דברים" שבמדרש כהרי "ראשי דברים" שבמכילתא.

ג. הסברת הענין:

בגדר "ראשי דברים" — שני אופנים¹¹:

א) "ראשי דברים" ע"ד מחז"ל¹² "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה", דרב הלומד עם תלמידו, צריך לצמצם את כל אריכות השקו"ט וריבוי הפרטים, בתוך "ראשי דברים", דברים קצרים, כדי שיוכל התלמיד לקבלם.

ב) "ראשי דברים" שהם, אדרבה, הכלל שממנו מסתעפים כל פרטי הענין. וע"ד לשון המשנה שהוא "דבר קצר וכולל ענינים רבים"¹³, שכל פרטי השקו"ט שבגמרא נרמזים בלשון המשנה.

וכן מצינו גם במתן תורה, שבתחילה ניתנו עשרת הדברות, שהם כללות כל התורה כולה, ד"כל תרי"ג מצות בכלל עשרת הדברות הן"¹⁴. ובזה גופא, רק שני דברות הראשונות, "אנכי ולא יהי' לך", מפי הגבורה שמענום¹⁵, כי הם "כללות כל התורה כולה" (ד"אנכי כולל כל רמ"ח מ"ע ולא יהי' לך כולל כל שס"ה מל"ת")¹⁶ — כי זהו סדר נתינת התורה, שהתחלתה היא באמירת ה"כללים", "ראשי דברים", שבהם נכללים כל הפרטים.

[ועפ"ז יש לבאר מה שארז"ל¹⁷ שבתחילה אמר הקב"ה כל עשרת הדברות בדיבור אחד, ורק אח"כ נאמרו כל הדברות בפ"ע, "שחזר ופירש על כל דיבור ודיבור בפני עצמו" — דלכאורה תמוה: כיון שחזר ופירש כל דיבור בפ"ע, מה טעם הוצרך לאומרם תחילה בדיבור אחד מה שאין האוזן יכולה לשמוע? — אלא שזהו סדר נתינת התורה מאת הקב"ה, דתחילה ישנו ה"כלל גדול" של כל התורה כולה, שכל התורה כולה היא רק "דבור אחד"¹⁸, ואח"כ בא הפירוט של התורה: תחילה לעשרת הדברות, כל דיבור בפני עצמו, ואח"כ לתרי"ג מצות, ובזה גופא — ריבוי פרטי המצוות, עד "ועלמות אין מספר"¹⁹].

וזהו החילוק בין "ראשי דברים" שבמכילתא ל"ראשי דברים" שבמדרש: בשניהם מדובר ב"כלל" שבתורה, אלא שבמדרש קאי בכללי התורה "שהם [הנשים] יכולות לשמוע", היינו דברים קצרים שהתלמיד יכול לקבל, דכיון שנשים דעתן קצרה לכן אומרים להן רק "ראשי דברים" ולא ריבוי הדקדוקים; ואילו "ראשי דברים" במכילתא היינו "ראשי דברים" בעצם, כללי התורה שמהם מסתעפים כל פרטי התורה [ולפי המכילתא כללי התורה שייכים לנשים דוקא, כדלקמן].

ד. עפ"ז נמצא שיש הבדל יסודי בין המכילתא והמדרש באופן שייכותם של נשים לדברי תורה:

96להמדרש ניתן לנשים רק "מה שהם יכולות לשמוע", היינו רק הדברים השייכים להן; משא"כ להמכילתא, שלא נזכר התנאי "שהם יכולות לשמוע", הרי אדרבה, ניתן לנשים העצם של תורה וכללי', "ראשי דברים" שמהם מסתעפים הדקדוקים שנאמרו לאנשים.

ויש לומר שיש בזה נפק"מ לענין מצות עשה שהזמ"ג שנשים פטורות מהן²⁰ (וכן ת"ת שנשים פטורות ממצות ת"ת²¹):

לפי המדרש — מלכתחילה לא ניתנו להן ענינים אלה, היינו שאינן מצוות עליהן כלל, כי לא ניתן להן אלא "מה שהם יכולות לשמוע";

משא"כ להמכילתא, כיון שניתן להם "ראשי דברים", דהיינו כללי כל התורה כולה, הרי שייכות הנה לכל התורה כולה, והפטור הוא רק בענין קיומן במעשה, אבל נתינת התורה ומצוותי', הרי כל התורה ומצוותי' (גם מ"ע שהזמ"ג)²² ניתנו גם לנשים²³, וזה שאינן חייבות בעשייתן אינו ממעט כלל בהנתינה והקבלה.

ויומתק עוד יותר ע"פ מ"ש האריז"ל²⁴ ש"בעשות הזכר את המצוה אין מהצורך שגם הנשים תעשנה לבדה כי כבר נכללת עמו בעת שעושה אותה המצוה. . אבל מל"ת כו'", ומסיים "וז"ס מה שארז"ל²⁵ אשתו כגופו דמיא", וכדאי' גם בזהר²⁶ שהאיש והאשה כל אחד לעצמו הוא "פלג גופא"²⁷ [וענין זה הוא לא רק 97בנשים נשואות אלא גם בבנות ישראל שלא נישאו עדיין²⁷, כי כיון שאיש ואשה יחד הם נשמה אחת²⁸, וכ"א בפ"ע הוא "פלג גופא", הרי גם לפני חיבור שני החצאים יחד, מהני המעשה של האיש ל"חציו השני", להאשה].

ה. עפ"ז יש לבאר הטעם שרק במכילתא מקדים "בלשון רכה", משא"כ במדרש: "לשון רכה" היינו דברי פיוס, כנ"ל. וי"ל שהכוונה לזה גופא שנאמר להם שהן שייכות ל"ראשי דברים", דהיינו עצם וכללי התורה [ועפ"ז מ"ש במכילתא "בלשון רכה אמור ראשי דברים", היינו שאמירת "ראשי דברים" זהו ה"לשון רכה", ודלא כנ"ל ס"א]. ולכן, להמכילתא שבסדר זה ניכרת מעלת הנשים על האנשים, שרק להם אומרים "ראשי דברים", כללי התורה, לכן מודגש במכילתא שאמר לנשים "בלשון רכה", המעלה בנשים על האנשים; משא"כ להמדרש הוא להיפך: "כה תאמר לבית יעקב" מורה על הצמצום והירידה של דברי תורה לנשים, שאין מגלים להן ד"ת כאנשים כי אין יכולות לשמוע כ"כ, ולכן השמיט במדרש ביטוי זה.

ועפ"ז מובן גם המשך לשון המדרש, שלאחרי פירוש זה ממשיך "ד"א למה לנשים תחילה שהן מזדרזות במצות", דלכאורה אינו מובן: בפירוש הא' לא נזכר כלל ע"ד הקדמת נשים לאנשים, ומהי כוונת המדרש "ד"א למה לנשים תחילה"? וע"פ הנ"ל י"ל שכוונת המדרש היא, שהקושי בפירוש הא' במדרש הוא, דכיון שאין אומרים לנשים אלא מה שיכולות לשמוע (שזהו פחות מאנשים), א"כ "למה לנשים תחילה"²⁹? ולכן מפרש המדרש שיש ענין שמצד זה הנשים קודמות — "שהן מזדרזות במצות".

אמנם לפירוש השני במכילתא אתי שפיר בפשטות טעם הקדמת נשים לאנשים, כי זהו סדר נתינת דברי תורה, שבתחילה באים כללי התורה ("ראשי דברים"), ואח"כ הפרטים (כמו בעשה"ד כנ"ל).

ו. אמנם זה צריך ביאור — למה להמכילתא נאמרו "ראשי דברים", "כללי התורה", לנשים דוקא, ולא לאנשים?

ויש לומר, שזהו בהתאם למעלה כללית שמצינו בנשים לגבי האנשים בענין עבודת ה' בכלל. דהנה אנו רואים שאצל נשים יש יותר בגילוי אמונה בה' ויראת ה'³⁰, שאף שהטעם לזה בגלוי הוא לפי "שאין שכלם חזק כל כך (שלכן) קרובים (יותר) לקבל באמונה (פשוטה) ועושות בלי חקירה"³¹, הרי שורש הענין הוא לפי שמאירה אצלם האמונה כפי שהוא מצד הקב"ה.

ואולי י"ל שמטעם זה חילוק בענין היחס, שעצם וכללות ישראל תלוי דוקא בהאם, שהנולד לאם ישראלית הוי ישראל (גם כשהאב אינו יהודי), ורק הפרטים והחילוקים בבני ישראל גופא, כהן לוי ישראל, תלויים ב(משפחת) האב.

וכיון שהתומ"צ ניתנו לישראל דוקא, לכן, להאם שבה תלוי קדושת ישראל, היתה נתינה מיוחדת של כלל התורה, "ראשי דברים", שהם שייכים לאמונה 98בה' ויראת ה' כו' (שהם כלל כל התורה כולה, ובלשון הכתוב³² "ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' גו'"); ולהאב שבו תלויים החילוקים ודרגות פרטיות דישראל, ניתנו לו במיוחד הדקדוקים, פרטים דתומ"צ.

ויש לומר, שזה גופא הטעם שהנשים פטורות מקיום מ"ע שהזמ"ג, כי במצות גופא, הרי מל"ת ומ"ע שאין הזמ"ג, לא נמשכו ובאו בפרטי הגבלות הזמן כמ"ע שהזמ"ג, ולכן נשים להיותן שייכות בייחוד לכלל התורה והמצות, חייבות רק במל"ת ומ"ע שאין הזמ"ג.

[ואולי י"ל שזהו תוכן ביאור האריז"ל ש"אין מהצורך שגם הנשים תעשנה לבדה, כי כבר נכללת עמו בעת שעושה אותה המצוה", כי ענין זה שבעסק התורה ומצות, הפעולה בפרטי הגבלות הזמן, שייך ל"פלג גופא" השני — חלק הזכר של הנשמה].

והנה כתיב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"³³, דכשם שהי' ביצי"מ, שבשכר (בזכות) נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ישראל ממצרים³⁴, ועל ידי זה³⁵ קבלו כל בני ישראל את התורה (ד"בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה"³⁶), כן הוא בגאולה העתידה לבא, שבזכות נשים צדקניות³⁷ יוצאים מהגלות הזה, וזוכים ללמוד תורתו של משיח, שילמד תורה את כל העם כולו, למקטנם ועד גדולם, שלימודו יהי' באופן של ראי'³⁸, ילמד הכלל גדול שבתורה, וידוע שלעתיד יתגלה עצם פנימיות התורה, במהרה בימינו ממש.

(משיחות ש"פ יתרו תשמ"ה, כ"ה אייר תשד"מ)