שיחה א

42שיחה א

א. איתא במדרש רבה ריש פרשתנו¹: "נשא את ראש בני גרשון וגו'² הה"ד³ יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. . חכם קודם למלך ישראל כו'⁴. . אם הי' ממזר ת"ח קודם לכה"ג עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים. . אפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים⁵, דבר אחר יקרה היא מפנינים מדבר בקהת וגרשון אע"פ שגרשון בכור ומצינו שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור, לפי שהי' קהת טוען הארון ששם התורה הקדימו הכתוב⁶ לגרשון כו'".

לפי פשוטו⁷ הובא כאן הדרש הראשון בפירוש הפסוק "יקרה היא מפנינים" רק אגב הדרש השני (שהכתוב "מדבר בקהת וגרשון"), אבל מ"מ מסתבר לומר, שכיון שדרש זה הובא כאן על הפסוק דפרשתנו, ומה גם שדרש זה הובא כאן בתור פירוש ראשון (לפני הפירוש ש"מדבר בקהת וגרשון"), שגם דרש זה נוגע להבנת גדר מעלת התורה המרומז בפרשתנו (כדרש השני).

ב. ויובן בהקדים ביאור לשון הרמב"ם, שהביא תוכן מאמר המדרש (שמקורו בש"ס⁸) בהל' ת"ת⁹, וז"ל: "בשלשה¹⁰ כתרים נכתרו ישראל כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כתר כהונה זכה בו אהרן כו' כתר מלכות זכה בו דוד כו' כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל כו' שמא תאמר שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה הרי הוא אומר¹¹ בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק בי שרים ישורו הא למדת שכתר תורה גדול משניהם", ובהלכה הבאה ממשיך "אמרו חכמים ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים, מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים".

וצריך ביאור: למה חילק הרמב"ם זה ד"אמרו חכמים ממזר ת"ח קודם כו'" בהלכה בפ"ע¹², דלכאורה מאמר זה אינו אלא סיום וראי' לתוכן ההלכה הקודמת ש"כתר תורה גדול משניהם"¹³. ומזה שהרמב"ם כתבו בהלכה בפ"ע משמע, 43שיש במאמר זה גם ענין והלכה בפ"ע.

וביותר אינו מובן: הרמב"ם אינו מפרש במה "ממזר ת"ח קודם לכהן גדול ע"ה" — אע"פ שמפורש במשנה¹⁴, שהובא שם ענין זה, ד"כהן קודם ללוי לוי לישראל. . אימתי בזמן שכולם שווים אבל אם הי' ממזר ת"ח וכה"ג ע"ה ממזר ת"ח קודם", בהמשך להדין¹⁵ ד"האיש קודם לאשה להחיות ולהשב אבידה כו'"¹⁶ — וברמב"ם אין כאן שום הלכה כ"א רק ראי' וחיזוק להלכה הקודמת.

ג. ויש לומר הביאור בזה¹⁷:

"כתר תורה" מורה על ענין ה"רוממות" שהתורה פועלת באדם הלומד תורה, כדברי ר' יוסף¹⁸ בנוגע למ"ת "אי לא האי יומא דקא גרים כו'", "שלמדתי תורה ונתרוממתי"¹⁹ — ובזה יש ב' אופנים (ומדריגות):

א) התעסקות בדבר נעלה (כולל — בתורה) פועלת "רוממות" באדם, ולהיות שהתורה היא "יקרה. . מפנינים", למעלה משאר הדברים הנעלים, לכן, ה"רוממות" שעל ידי התורה היא למעלה משאר עניני "רוממות". ולפי זה, "כתר תורה" הוא באותו סוג וגדר של שאר ה"כתרים" אלא שהוא למעלה מהם.

ב) "כתר תורה" פועל "רוממות" שאין בערכה כלל בעולם, וזהו מה שארז"ל "מאן מלכי רבנן²⁰. . דכתיב בי מלכים ימלוכו", שרק "רבנן" הם הם ה"מלכים" האמיתיים²¹. ולפי זה שאר ה"כתרים" אינם נחשבים כלל בערך "כתר תורה".

וכמבואר בתורה אור²² במעלת עסק התורה על קיום המצות, שאדם המקיים מצוות הרי הוא "כעבד המקיים מצות המלך ועושה דבריו", אבל בלימוד התורה באופן שמכוון לאמיתתה של תורה — דברי התורה הנלמדים הם דבר ה', דברי תורה שמוציא בפיו²³ הרי הם דברי ה', וכמ"ש "ואשים דברי בפיך²⁴, דברי ממש כי דבר ה' זו הלכה²⁵ היא היא הנגלית בו והיא המדברת מתוך גרונו".

וזהו שלימות הענין ד"כתר תורה", שהרוממות וה"מלכות" אינן שלו, אלא של התורה עצמה (המתגלית על ידו), ובלשון אדה"ז שם, ש"לכן נאמר על התורה בי מלכים ימלוכו ואמרינן מאן מלכי רבנן. . כי להיותו בביטול אל דבר ה' ורצונו וחכמתו, ואינו תופס מקום מצד עצמו כלל, הנה דבר המלך הוא השלטון²⁶ והוא בחי' מלך שגוזר ואומר כו'".

ד. ויש לומר, שזהו תוכן החילוק בין שתי ההלכות ברמב"ם:

בהלכה הא' מדבר בפעולת עסק התורה באדם שהיא בדומה לפעולת שאר דברים נעלים, שבאופן זה הרי כתר תורה הוא באותו סוג דכתר כהונה וכתר מלכות (שהמלך וכהן גדול מובדלים ונעלים משאר העם), עד שאפשרי קס"ד 44שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה, וצריכים להודיע שכתר תורה גדול משניהם, הרוממות שע"י התורה היא למעלה מכהונה ומלכות.

משא"כ בהלכה הב' מדבר באופן השני ב"כתר תורה", שהוא סוג אחר לגמרי²⁷, ולא מאותו הסוג דכתר כהונה וכתר מלכות²⁸. וזהו הטעם שענין זה מודגש בכך ש"ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים, מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים", היינו שיש מעלה בלימוד התורה על כניסת כה"ג לפני ולפנים, דאע"פ שזהו המקום הכי מקודש בעולם, ששם היא השראת השכינה, ובמילא מובן שזהו האופן הכי קרוב שאדם יכול להתקרב אל הקב"ה, מ"מ, אין זה בערך ללימוד התורה, כי הכניסה לפני ולפנים היא רק כעבד או שר הנכנס אל המלך וקרוב אל המלך, אבל ע"י לימוד התורה בביטול הרי לומד התורה הוא בגדר "מלך" עצמו, "מאן מלכי רבנן", כנ"ל²⁹.

[ועוד יש לומר, שזה מודגש גם בזה ש"ממזר ת"ח קודם לכה"ג עם הארץ", כי רק מצד העילוי שלא בערך הנפעל על ידי התורה, הרי גם גברא שהוא מהירודים ביותר שבעשרה יוחסין³⁰ שעליו נאמר "לא יבא. . בקהל"³¹ — הוא למעלה מכהן גדול (ע"ה) הנכנס לפני ולפנים].

ה. ובזה יובן גם החילוק בין שתי הדרשות הנ"ל שבמדרש בכתוב "יקרה היא מפנינים":

לפירוש הא' שבמדרש, קאי על שלימות הרוממות שבתורה, שאין כערכה כלל בשום דבר בעולם³², וזהו מה שאומר בסיום הענין "אם הי' ממזר ת"ח קודם לכה"ג עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים. . אפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים", כנ"ל.

משא"כ לפירוש השני שבמדרש, קאי 45פסוק זה על אופן הא' הנ"ל ב"רוממות" דתורה, דגם כשאין לימוד התורה של האדם בתכלית השלימות (עד שיהי' בגדר "מאן מלכי רבנן"), מ"מ, עצם הענין שאדם לומד תורה פועל בו רוממות שלמעלה משאר כל סוגי רוממות שבעולם.

וזהו שאומר בפירוש זה "אע"פ שגרשון בכור ומצינו שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור, לפי שהי' קהת טוען הארון ששם התורה הקדימו הכתוב לגרשון כו'" — והיינו (א) ההשוואה היא (רק) לבכור, (ב) בזה גופא אומר רק ש"הקדימו הכתוב", (ג) מעלת קהת כאן היא (לא שהם לומדי תורה, אלא רק) "טוען הארון" — אלא שגדולה מעלת התורה כל כך, שאפילו מי שהוא "טוען הארון ששם התורה" יש בו מעלה גם על בכור (אף "שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור").

ועפ"ז יש לומר, שזוהי כוונת המדרש כאן בהביאו ב' הפירושים ב"יקרה היא מפנינים", ומסיים "ד"א יקרה היא מפנינים מדבר בקהת וגרשון כו'", שתחילה מקדים שאמיתית ענין הרוממות שבתורה הוא ע"ד הענין ד"ממזר ת"ח קודם לכהן גדול. . שהוא נכנס לפני ולפנים", אבל מה שנוגע כאן (בקהת וגרשון) הוא רק המדריגה הפחותה במעלת התורה (כפירוש השני שבמדרש).

והטעם: בפסוק נאמר "נשא את ראש בני גרשון גם הם", ש"נשא" מורה על ענין ההתנשאות³³ ורוממות, וכיון שגם אצל בני גרשון (אף שאין ענינם תורה) ישנו ענין ההתנשאות (אלא שהם טפלים בזה אל בני קהת, "גם הם") — עכצ"ל, שהכוונה לרוממות כזו שהיא בערך לשאר עניני רוממות, אלא שהיא למעלה מהם, כנ"ל.

ו. ובעומק יותר יש לומר, שגם הפירוש הראשון שבמדרש בא לפרש כתוב דילן ד"נשא את ראש בני גרשון גם הם".

ויובן זה בהקדם תוספת ביאור בחילוק בין שני האופנים הנ"ל, בענין הרוממות הנפעל על ידי לימוד התורה.

שני אופנים אלה, אף שבכללות שניהם באים על ידי לימוד התורה, הרי בפרטיות ישנו הפרש ביניהם: הענין הא' בא (בעיקר) ע"י עצם לימוד התורה בהבנה והשגה; אבל הענין הב' תלוי בזה שהאדם לומד תורה בתכלית הביטול³³, שרק אז הדברי תורה שלומד הם גילוי דבר ה'.

וזהו הטעם שהוצרכה להיות הקדמת נעשה לנשמע קודם קבלת התורה³⁴, וכן צ"ל הקדמת נעשה לנשמע לפני לימוד התורה בכל עת ובכל מקום, וכביאור 46רבינו הזקן³⁵ ד"מלת נשמע הוא להיות בטל לדבר תורה המדברת בפיו שהיא רצונו וחכמתו יתברך, כאילו שומע שהשכינה מדברת מתוך גרונו כמ"ש³⁶ תען לשוני אמרתך. . ביטול רצון לגמרי", וביטול זה בא ע"י הקדמת "נעשה", שזהו ענין הביטול "לבעל הרצון. . בעצמו".

וזהו מה שארז"ל³⁷ גדול לימוד שמביא לידי מעשה, שהגדלות שבלימוד הוא מה שמביא לידי מעשה (מלשון "מעשין על הצדקה"³⁸), שהו"ע הכפי' והביטול.

ובפשטות: הבחינה שלימוד התורה הוא בביטול אמיתי היא בזה שהלימוד עצמו מביאו שינתק את עצמו מלימודו (אף שיש בזה הרבה תענוג וחיות) ויתעסק בענינים של מעשה. ואז ישנה הגדלות שבלימוד, כי כאשר לומד מתוך ביטול, אזי דברי תורה שלומד הם דבר ה' המתגלה על ידו, והוא בגדר "מלך", מאן מלכי רבנן.

[ובעומק יותר יש לפרש מרז"ל גדול לימוד שמביא לידי מעשה, דכאשר לומד בביטול גמור, ה"ז פועל גם על המעשה שלו, שקיום המצוות שלו יהי' באותו הביטול כמו לימוד התורה, שאינו מקיים המצוות רק כעבד המקיים מצוות המלך (שאין זה ביטול לגמרי, כי ישנה מציאות העבד, אלא שהוא עושה גזירת המלך, כנ"ל ס"ג), אלא שהוא בתכלית הביטול, ע"ד מרז"ל³⁹ "מנפשי' כרע", דהיינו שאין זה — שישנו אדם העושה רצון ה', אלא שזהו כאילו שרצון ה' נעשה מאליו בלי "גברא" העושה זאת, כי האדם בטל בתכלית אל רצון השם, עד שכאילו אין שום מציאות מלבד רצונו יתברך]⁴⁰.

ז. וע"פ זה יש לומר, שענין זה מודגש ב"נשא את ראש בני גרשון גם הם":

זה שאמיתית הרוממות של תורה נפעלת ע"י לימוד התורה בביטול, שזהו כאשר הלימוד מביא לידי מעשה דוקא — נראה בזה שאחרי בני קהת באים בני גרשון, דגרשון מורה על קיום המצות, כמבואר בכ"מ⁴¹ (והם נשאו את היריעות כו', ודוקא לאחר הקמת המשכן ע"י בני גרשון ובני מררי באו בני קהת והכניסו את הארון והכלים בתוך המשכן⁴²), ולכן דוקא לאחרי שישנו ענינם של בני גרשון, ה"ז מדגיש אמיתית נשיאות "בני קהת" (תורה).

וזהו שהכתוב מדייק "נשא את ראש בני גרשון גם הם", שאין המדובר במעלת בני גרשון כשלעצמם (דהיינו מצד קיום המצוות עצמו), אלא בזה שהם טפלים ובטלים אל בני קהת, ענין המעשה הבא כתוצאה מלימוד [ועוד זאת, ד"גם הם" פירושו, שגם ב"מעשה" נמשך הביטול שבתורה, כנ"ל].

וע"פ הנ"ל יש לבאר ג"כ הרמז בזה שדוקא פרשה זו, המדברת בבני גרשון, נקראת בשם "נשא" סתם — אף שה"נשא" דבני קהת הוא למעלה יותר מדבני 47גרשון (כמודגש בקרא עצמו, "נשא את ראש בני גרשון גם הם") — כי רק לאחרי שישנה גם עבודת בני גרשון (באופן ד"גם הם"), מתגלה אמיתית ענין ה"נשיאות" ורוממות שעל ידי תורה, כנ"ל בארוכה⁴³.

ח. והנה פרשת נשא קורין תמיד בסמיכות לחג השבועות, זמן מתן תורתנו, וע"פ דברי השל"ה⁴⁴ הידועים ש"המועדים של כל השנה. . בכולן יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן", מובן, שיש בפרשה זו רמז ולימוד הנוגע לחג השבועות, זמן מתן תורתנו.

[ואף שבפשטות שייך חג השבועות לפרשת במדבר, כפסק ההלכה שלעולם קורין פ' במדבר לפני עצרת⁴⁵, וכמשנ"ת במ"א בארוכה⁴⁶, מ"מ, יש בפ' נשא קשר מיוחד לחג השבועות (גם יותר מפ' במדבר), שהרי פ' במדבר (א) קורין לפני עצרת, (ב) לפעמים אינה בשבת שלפני חג השבועות, אלא בשבת שלפנ"ז⁴⁷ — משא"כ פרשת נשא, אשר (א) לפעמים ( — ברובם)⁴⁸ קורין אותה אחרי חג השבועות, ונמצא שחג השבועות חל בשבוע דפ' נשא, (ב) תמיד קורין אותה בשבת הסמוכה לחג השבועות, אם בשבת שלאחרי', שבה עולים ונכללים ימי העצרת, או בשבת שלפני'⁴⁸, שממנה מתברכין ימי חג השבועות].

ולכאורה: מבין שלשת משפחות בני לוי, קהת גרשון ומררי, עיקר מעלת התורה נמצא אצל בני קהת דוקא (שלכן הם היו טועני הארון), וא"כ למה קורין לעולם פ' נשא (דוקא) בסמיכות לחג השבועות?

וע"פ משנת"ל מובן, שאדרבה, היא הנותנת: עיקר החידוש דמתן תורה הוא (לא הבנת והשגת דברי תורה, אלא) גילוי תורת הוי', "נתן לנו את תורתו", והכלי לקבל תורת הוי' הוא על ידי ענין הביטול, הקדמת נעשה לנשמע⁴⁹, ולימוד באופן המביא לידי מעשה (כנ"ל) — ודוקא אז פועלת התורה ענין של "התנשאות" ורוממות אמיתית, "נשא את ראש". ולכן קורין תמיד פרשת "נשא את ראש בני גרשון" בסמיכות לחג השבועות, כיון שכאן באה לידי ביטוי מעלת התורה הנלמדת בביטול דוקא, כנ"ל בארוכה.

ט. ענין זה (מעלת לימוד התורה בביטול) נרמז גם באמצע הפרשה⁵⁰, בפ' קרבנות הנשיאים, שאיתא ברש"י, שזה שנאמר "הקריב" שתי פעמים אצל 48"נתנאל בן צוער"⁵¹, הוא כי⁵² "בשביל ב' דברים זכה להקריב שני לשבטים, אחת שהיו יודעים בתורה שנאמר⁵³ ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (ואחת שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קרבנות הללו)".

ובמדרש רבה בפרשה זו⁵⁴ איתא "בא נשיא יששכר והקריב על שם התורה, לפי שהם אהבו את התורה יותר מכל השבטים שנאמר ומבני כו' לדעת מה יעשה ישראל באיזה יום יעשו מועדים ראשיהם מאתיים אלו מאתיים ראשי סנהדראות שהי' שבט יששכר מעמיד וכל אחיהם על פיהם שהיו מסכימים הלכה על פיהם ואומר⁵⁵ ויט שכמו לסבול שהיו סובלים עול תורה ויהי למס עובד שכל מי שהי' טועה בהלכה היו שואלים אותה לשבט יששכר והם מבארים אותה להם".

אבל מ"מ, אף שנשיא יששכר הקריב תחלה (מצד מעלת התורה), גם לפני שבט ראובן הבכור⁵⁶, מ"מ הקריב שני לשבטים, ולא ביום ראשון.

והביאור בזה:

אף שיששכר הקריב על שם התורה, כנ"ל, מ"מ הרי עיקר מעלת התורה המביאה לידי גדלות ונשיאות הוא כאשר הלימוד קשור עם ביטול מציאותו של הלומד [וכמו שהי' ביששכר, דכתיב בי'⁵⁵ "ויט שכמו לסבול", שהיו סובלים עול התורה, וכמרומז גם בכוונה של "ולזבח השלמים בקר שנים — כנגד שתי תורות המקרא והמשנה שכל מי שמבקר וזובח יצרו לעשות ככל הכתוב בהן הוא עושה שני שלומות שלום למעלה ושלום למטה"⁵⁷], וביטול זה של יששכר התבטא בזה שהוא הקריב שני, והמקריב הראשון הי' נחשון בן עמינדב שהו"ע (נחשון — היינו) המסירת נפש, "למה נקרא שמו נחשון על שם שירד תחלה לנחשול שבים" ש"קפץ נחשון לתוך גלי הים וירד"⁵⁸, כי ידע ש"בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה"⁵⁹, ולכן קפץ במסירת נפש לים כדי להתקרב לקראת הר סיני לקבלת התורה⁶⁰.

יו"ד. ויש לומר, שזהו הרמז בג' אופני הקביעות דקריאת פרשת נשא: א) לפעמים קורין נשא לפני חג השבועות, ב) ברוב השנים לאחרי חג השבועות, ג) כאשר פ' נשא היא ב' שבועות שלמים, וחג השבועות חל (בחו"ל) ביום ו' ויום ש"ק⁶¹:

קריאת פ' נשא לפני חג השבועות הוא הוראה ונתינת כח שבכדי להגיע להגדלות ו"נשיאות ראש" דתורה צריך להיות לפנ"ז תוס' התחזקות בענין הביטול שלפני מ"ת, הקדמת נעשה לנשמע; קריאת פ' נשא אחרי חג השבועות הוא הוראה ונתינת כח על הביטול שבמעשה שלאחרי מ"ת, שהגדלות והנשיאות שבתורה צריכה לבוא בביטול שבמעשה; וכאשר חג השבועות הוא ביום ועש"ק 49וש"ק היינו שפ' נשא היא הן בשבוע שלפני חג השבועות והן בשבוע שלאחרי חג השבועות, ה"ז הוראה על חיבור שני הענינים יחד, וזוהי השלימות דנשיאות התורה, שישנו הביטול דהקדמת נעשה לנשמע שלפני מ"ת, והביטול שבמעשה (גדול לימוד שמביא לידי מעשה) לאחרי מ"ת.

(משיחת ש"פ נשא תשל"ה)