59

זהו ההסבר לכך שנשיאת הארון היא, כמובא לעיל מן הרמב"ם, באופן של "פנים כנגד פנים .. ופניהם לפנים" – המצביע על כך שכולו פנים.

מכך רואים, שהטעם לנשיאת הארון בכתף איננו דין סתמי בכבוד הארון, המתאים גם לכלי המקדש האחרים, אלא שה"כתף" הוא המקום המיוחד המתאים במהותו דוקא לענינו של הארון מצד הלוחות שבו, התורה כפי שהיא בארון. מכך נובעת גם ההלכה בנגלה שבתורה, שמשא הארון בכתף הוא דין הקשור ל"חפצא" של הארון – ה"חפצא" של הארון זקוק ל"מקום" מיוחד גם בשעת נשיאתו, משום התורה שבו, והוא – דוקא "בכתף".

י. פרשת נשא – פניו לארון

לפי זה מובן הקשר המיוחד של פרשת נשא לזמן מתן תורתנו⁷⁶,

אשר פרשת נשא נקראת בסמוך לחג השבועות – בשבוע של חג השבועות, (או בשבת שלפני חג השבועות)⁷⁷ –

בתורת החסידות, במקורות שהוזכרו לעיל⁷⁸, מוסבר, שהתכלית של "המשכת בחינת פנים", הקשורה לתורה, נעשתה בזמן מתן תורה, כאשר "פנים בפנים דבר ה' עמכם".

וכאשר מגיע זמן מתן תורה בכל שנה ושנה, זהו הזמן שבו מקבל כל יהודי תוספת כוח להגיע לידי כך שיהיו פניו אל הארון,

שפנימיות רצונו וחפצו תהיה רק באלקות, ואחוריו לחוץ, שמעשיו ההכרחיים לקיום העולם ולקיום גופו ייעשו רק בהכרח, ללא פנימיות⁷⁹ ועונג⁸⁰,

נתינת כוח זו מתחילה בעיקר בשלשת ימי הגבלה, ועל ידי הכנה זו, מקבלים את "התורה בשמחה ובפנימיות"⁸¹.