381
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לכאורה, הן בעצם שתי פרשות נפרדות, כבשנים אחרות, והיה צורך לקבוע ביניהן הפסק בשעת קריאתן, גם כאשר נקראות ביחד27?!
אך זוהי ההוכחה לכך, שכאשר שתי פרשות מחוברות, הן נעשות לפרשה אחת. כלומר, למרות שלכל אחת מהן יש תוכן עצמאי27, כי התורה נחלקת לג"ן פרשות28, בכל זאת, כאשר הן נקראות ביחד, הן הופכות לפרשה אחת29.
ויש להבין בעניננו: לכאורה אין שום קשר בין פ' מטות למסעי30, שלא כמספר פרשות אחרות שאחת מהן באה כהמשך – בזמן או בתוכן – לקודמת31: פ' מטות מספרת על הציוויים שצוו והמאורעות שארעו בסוף שנת הארבעים לשהות בני ישראל במדבר,
הערות
- 27. ראה זח"ב שם (הובא במג"א שם בתחילת הסי', עיי"ש): אסיר לי' למאן דקארי באורייתא למפסק פרשתא או אפי' מלה חדא אלא באתר דפסק משה פרשתא לעמא קדישא, יפסיק, ולא יפסיק מלין דפרשתא דשבתא* דא בפרשתא דשבתא אחרא, רזא דא כו' ואמרי אנא משבת פלוני כו', עיי"ש בארוכה. וראה אוה"ח שם ד"ה ישוי כו'.
- 28. זהר בכ"מ (מהנ"ע בזח"א קד, ב. ח"ב שם. תקו"ז תי"ג (כט, ריש ע"ב)). סידור הרס"ג – קריאת התורה. ספר האורה לרש"י הל' ספר תורה סי' עג.
- 29. ובפרט בעניננו – פ' מטו"מ – שברוב השנים הן מחוברות, ורק בב' קביעות בלבד (ודמעוברות) הוי נפרדות – ראה הלוחות* שבטור או"ח לאחרי הל' ר"ח.
- 30. ולהעיר ממרז"ל (ב"ר פי"ב, ג. שמו"ר פ"ל, ג. וש"נ. הובא בפרש"י ר"פ משפטים) "כל מקום שנאמר אלה (כבפרשת מסעי) פסל את הראשונים ואלה מוסיף כו'". ולהעיר, שבהתירוצים להתאים מספר ג"ן סדרים לזה שבפועל הם נ"ד – לא מצינו שימנו מטו"מ לפרשה אחת – ראה אוה"ח לזהר שם ד"ה והרח"ו. ניצוצי אורות לזח"ב שם. דבש לפי מערכת פ' אות ג'. וראה סידור הרס"ג שם. ספר האורה שם. בהנסמן בנצוצי זהר.
- 31. לדוגמא: ויק"פ, תזו"מ, חו"ב, נצו"י. וגם בפ' אחו"ק הרי בשתיהם נאמרה פ' עריות. ועד"ז מצינו בהשאר. ואכ"מ.
- . וראה אוה"ח לזהר (שמפרש המג"א) שם ד"ה ורזא.
- . כ"ה במג"א. ולהלן במג"א שם סק"א "גם בזמן התלמוד הי' כ"א מברך". אבל בשו"ע אדה"ז שם "בזמן חכמי המשנה שלא היו כל העולים כו' מברכים אלא ראשון כו'". ובהמשך הסעיף "בזמן חכמי הגמרא היו נוהגים כבר לברך כאו"א כו'". וכן משמע במקור הדברים – תשב"ץ ח"ב סוס"ע (ובמג"א לא נחית לבאר החילוק). וראה שו"ת הצ"צ או"ח סי' לה. ועוד. ואכ"מ.
- . וראה תנחומא תשא ג: וכן משה למד תורה לישראל כו' ותנן להם סדרי תורה ופרשיות שקוראים בהם בכל שבת. ולהעיר מאו"ז הל' שבת סי' מה.
- . ראה ע"ד לוחות אלה – פר"ח לאו"ח הל' ר"ח. שו"ת אבני נזר חאו"ח סשט"ו. חת"ס ח"ו סי' לה. קורות חשבון העבור ע' קסג ואילך (ושם (ע' קסד): שבכת"י של הטורים באוקספורד 702 ובפריז 422 נמצאו באמת לוחות הקביעות בכ"ב שורות וכו'). והלואי שבהוצאות הטור הבאות יתוקנו הט"ס. לאחר זמן הראני חכם א' הספר שארית יוסף (שאלוניקי. שכ"ח) שער ז', וז"ל שם (בתחילתו): וגם לוח... כפי סדר .. בעל הטורים ז"ל .. לולי שנפלו בו טעות הסופרים והמדפיסים .. (מביא כמה דוגמאות. ומסיים) והשמר לך ושמור נפשך מאד אל תסמוך ואל תשען על סימני הי"ג מחזורי' שנדפסו עד הנה כו'.
בראשית רבה י״ב:ג׳ - הטקסט מספריא
אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וגו', אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֵלֶּה פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵלֶּה מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, כָּאן שֶׁנֶּאֱמַר אֵלֶּה פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, מַה פָּסַל תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ.
שמות רבה ל׳:ג׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב וְאֵלֶּה מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב אֵלֶּה פּוֹסֵל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, כֵּיצַד (בראשית ב, ד): אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, וּמַה פָּסַל שֶׁהָיָה בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהֶם וְלֹא הָיוּ עֲרֵבִים עָלָיו וְהָיָה מַחֲזִירָן לְתֹהוּ וָבֹהוּ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֵלּוּ עָרְבוּ לְפָנָיו, אָמַר אֵלּוּ תוֹלְדוֹת, לְפִיכָךְ אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אֲבָל הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ תוֹלְדוֹת. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (בראשית ו, ט): אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, וּמַה פָּסַל דּוֹרוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל וְקֵינָן וַחֲבֵרָיו, לְפִיכָךְ אָמַר (בראשית י, ב): בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג. וְכַיּוֹצֵא בּוֹ (בראשית כה, יב): וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּמִי הֵם, מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, ב): וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן, וְאַף כָּאן וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת, רְשָׁעִים הָיוּ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (בראשית כה, יט): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, עַל מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ (בראשית כה, טז): בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וּמִי הָיָה זֶה, עֵשָׂו וּבָנָיו שֶׁהָיָה בְּנוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְאִם כֵּן יֵשׁ לוֹמַר הוֹאִיל וְאֵין כָּתוּב אֶלָּא וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת, אַף יַעֲקֹב שֶׁהוּא תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בִּכְלַל עֵשָׂו. אַתָּה מוֹצֵא כָּל תּוֹלְדוֹת שֶׁבַּמִּקְרָא חֲסֵרִים חוּץ מִשְּׁנַיִם (בראשית ב, א): אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, וְטַעַם גָּדוֹל יֵשׁ לָהֶם, לָמָּה אָמַר אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מָלֵא, מִפְּנֵי שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ וְלֹא הָיָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּעוֹלָם, וּבִשְׁבִיל כָּךְ הוּא מָלֵא, וְכֵיוָן שֶׁחָטָא אָדָם וְחַוָּה חִסֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל תּוֹלְדוֹת שֶׁבַּמִּקְרָא, וְכֵיוָן שֶׁעָמַד פֶּרֶץ נַעֲשָׂה תּוֹלְדוֹת שֶׁלּוֹ מָלֵא, שֶׁהַמָּשִׁיחַ עוֹמֵד הֵימֶנּוּ וּבְיָמָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְלִיעַ הַמָּוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כה, ח): בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, לְפִיכָךְ תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְתוֹלְדוֹת פָּרֶץ מָלֵא. וּלְכָךְ תּוֹלְדֹת יִצְחָק חָסֵר, לְהוֹצִיא יַעֲקֹב מִכְּלַל הָרְשָׁעִים. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (בראשית לז, ב): אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, פָּסַל לְאַלּוּפֵי עֵשָׂו. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּמִי הָיוּ אֵלּוּ שֶׁכָּתַב לְמַעְלָה (בראשית מו, ח כז): בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי שִׁמְעוֹן. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (במדבר ג, א): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּמִי הָיוּ אֵלּוּ שֶׁכָּתַב לְמַעְלָה (במדבר א, מד): כָּל הַפְּקֻדִּים אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן, מָה הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ צַדִּיקִים אַף אֵלּוּ צַדִּיקִים. אַף כָּאן וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה (שמות טו, כה): שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הַפָּרָשָׁה (שמות יח, כב): וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, וְאָמַר כָּאן וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, וְהַדִּבְּרוֹת בָּאֶמְצַע, מָשָׁל לְמַטְרוֹנָה שֶׁהָיְתָה מְהַלֶּכֶת, הַזַּיִּן מִכָּאן וְהַזַּיִּן מִכָּאן, וְהִיא בָּאֶמְצַע. כָּךְ הַתּוֹרָה, דִּינִין מִלְּפָנֶיהָ וְדִינִין מֵאַחֲרֶיהָ, וְהִיא בָּאֶמְצַע. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ח, כ): בְּאֹרַח צְדָקָה אֲהַלֵּךְ, הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת בְּאֵיזֶה נָתִיב אֲנִי מְהַלֶּכֶת, אֲהַלֵּךְ בְּדַרְכָּן שֶׁל עוֹשֵׂי צְדָקָה (משלי ח, כ): בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט, הַתּוֹרָה בָּאֶמְצַע וְדִינִין מִלְּפָנֶיהָ וְדִינִין מֵאַחֲרֶיהָ, מִלְּפָנֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְדִינִין מֵאַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים.
מדרש תנחומא, כי תשא ג׳ - הטקסט מספריא
כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא: מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל, וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן (קהלת ה, יא). אָמְרוּ לוֹ לִשְׁלֹמֹה: אִלּוּ אַחֵר אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה, הָיִינוּ שׂוֹחֲקִין עָלָיו. אַתָּה שֶׁכָּתוּב בְּךָ וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם (מלכים א ה, יא), תֹּאמַר, מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל. אֵין הַדָּבָר כָּךְ. שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא רָעֵב, אָכַל קִמְעָא, שְׁנָתוֹ מִתְנַדֶּדֶת מִמֶּנּוּ. אָכַל הַרְבֵּה, שְׁנָתוֹ מְתוּקָה. אָמַר לָהֶם: אֵינִי מְדַבֵּר אֶלָּא בַּצַּדִּיקִים וּבַעֲמֵלֵי תּוֹרָה. כֵּיצַד? אָדָם שֶׁכָּל שְׁנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וּמֵעֶשֶׂר שָׁנִים וְאֵילַךְ הוּא עָמֵל בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, וּמֵת לִשְׁלֹשִים שָׁנָה. וְאָדָם אַחֵר חָיָה שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וּמֵעֶשֶׂר שָׁנִים וְאֵילַךְ עָמָל בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת עַד שֶׁמֵּת. אַתְּ אוֹמֵר, הוֹאִיל וְלֹא יָגַע הָרִאשׁוֹן אֶלָּא עֶשְׂרִים שָׁנָה בַּתּוֹרָה, וְזֶה שֶׁיָּגַע שִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְבֶּה לָזֶה שָׂכָר יוֹתֵר מִמִּי שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה עֶשְׂרִים שָׁנָה. לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל, שֶׁיָּכוֹל בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה לוֹמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁסִּלַּקְתַּנִי מִן הָעוֹלָם בַּחֲצִי יָמַי, הָיִיתִי מַאֲרִיךְ שָׁנִים וּמַרְבֶּה בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת. לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל. שֶׁמַּתַּן שְׂכָרוֹ שֶׁל זֶה כְּמַתַּן שְׂכָרוֹ שֶׁל זֶה.
תֵּדַע, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה שִׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְחָיָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. וּשְׁמוּאֵל כָּל יְמֵי חַיָּיו שְׁתַּיִם וַחֲמִשִּׁים, וְסָבַל מַשָּׂאָן וְטָרְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּשְׁקָלָן הַכָּתוּב כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ (תהלים צט, ו). הֱוֵי, מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְגוֹ'.
אָמַר רַבִּי לֵוִי: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׂכַר פּוֹעֲלִים לִמְלַאכְתּוֹ. עִם שֶׁהֵן עוֹשִׂין, נָטַל הַמֶּלֶךְ אֶחָד מֵהֶן וְטִיֵּל עִמּוֹ. לָעֶרֶב בָּאוּ הַפּוֹעֲלִין לִטֹּל שְׂכָרָן. בָּא אוֹתוֹ פּוֹעֵל שֶׁטִּיֵּל עִם הַמֶּלֶךְ לִטֹּל עִמָּהֶן שְׂכָרוֹ. שֶׁמָּא יָכוֹל הַמֶּלֶךְ לוֹמַר לוֹ אַתָּה לֹא עָשִׂיתָ עִמָּהֶם אֶלָּא שְׁתֵּי שָׁעוֹת, טֹל כְּפִי מַה שֶּׁעָשִׂיתָ. אַף הוּא יָכֹל לוֹמַר לַמֶּלֶךְ, אִלּוּלֵי אַתָּה שֶׁבִּטַלְתַּנִי וְטִיַּלְתַּנִי עִמְּךָ הָיָה שְׂכָרִי מְרֻבֶּה. וְכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. הַמֶּלֶךְ, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהַפּוֹעֲלִין, אֵלּוּ עֲמֵלֵי הַתּוֹרָה. מִי שֶׁיָּגַע בַּתּוֹרָה חֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּמִי שֶׁיָּגַע בַּתּוֹרָה עֶשְׂרִים אוֹ שְׁלֹשִׁים, יָכוֹל לוֹמַר: אִלּוּלֵי שֶׁסִּלַּקְתַּנִי, הָיִיתִי עוֹסֵק בַּתּוֹרָה. לְפִיכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה: אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל, שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָן שָׁוֶה.
אָמְרוּ לוֹ: וַהֲרֵי אָמַרְתָּ וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן, מַה הוּא, וַדַּאי מַנִּיחַ לוֹ לִישֹׁן. שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא שָׂבֵעַ, הַמַּאֲכָל מְבִיאֵהוּ לִידֵי שֵׁנָה. אָמַר לָהֶם: בַּעֲשִׁירֵי תּוֹרָה אֲנִי מְדַבֵּר וְלֹא בַּעֲשִׁירֵי מָמוֹן. כֵּיצַד? הָיָה אָדָם גָּדוֹל וְעָשִׁיר בַּתּוֹרָה לִמֵּד תַּלְמִידִים הַרְבֵּה וְרִבֵּץ תּוֹרָה בָּרַבִּים וְשָׂבַע מִן הַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵת, אֵין הַתַּלְמִידִים שֶׁהֶעֱמִיד מַנִּיחִין לוֹ לִישֹׁן, אלָּא יוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין תַּלְמִידָיו בַּתּוֹרָה וּבַתַּלְמוּד וּבַהֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, וְאוֹמְרִים תַּלְמִידָיו הֲלָכוֹת וּשְׁמוּעוֹת מִשְּׁמוֹ וּמַזְכִּירִין שְׁמוֹ בְּכָל שָׁעָה, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִישֹׁן בַּקֶּבֶר.
וְכֵן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, וְכֵן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי: אֵין תַּלְמִידָיו מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִישֹׁן בַּקֶּבֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים (שה״ש ז, י). הֱוֵי וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן. וְכֵן מֹשֶׁה לִמֵּד תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וְהִדְרִיכָן לַמִּצְוֹת, וְנָתַן לָהֶם סִדְרֵי תּוֹרָה וּפָרָשִׁיּוֹת שֶׁקּוֹרְאִים בָּהֶן בְּכָל שַׁבָּת וּבְכָל חֹדֶשׁ וָחֹדֶשׁ וּבְכָל מוֹעֵד, וְהֵם מַזְכִּירִים אוֹתוֹ בְּכָל פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה.
וּבְפָרָשַׁת שְׁקָלִים. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִשֶּׁאֲנִי מֵת אֵין אֲנִי נִזְכָּר. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיֶּיךָ, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה עוֹמֵד עַכְשָׁו וְנוֹתֵן לָהֶם פָּרָשַׁת שְׁקָלִים וְאַתָּה זוֹקֵף אֶת רֹאשָׁן, כָּךְ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה שֶׁקּוֹרְאִין אוֹתָהּ לְפָנַי, כְּאִלּוּ אַתְּ עוֹמֵד שָׁם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְזוֹקֵף אֶת רֹאשָׁן. מִנַּיִן? מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בְּעִנְיַן וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ. שָׂא אֶת רֹאשׁ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא כִּי תִשָּׂא.
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך לג ‹ נשא ‹ שיחה א ‹ 47 לקו"ש חי"ח ע' 381
תורת מנחם 1
עבודת הקודש מסביב לחסידות 1
- מכתבי תורה ‹ קכה. חשבון הלוחות שבטור או"ח לקו"ש חי"ח ע' 381
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.