382
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ואילו פ' מסעי פותחת ב"מסעי בני ישראל", והיא מעין "סיכום" של המסעות ומאורעות בהם, מתוך הספרים שמות ויקרא במדבר המקיפים את כל ארבעים השנים במדבר.
ד. משמעות שם הפרשה "מטות", לפי המשל, בשונה מ"שבטים"
כבר דובר פעמים רבות על יסוד תורת הבעש"ט32, ש"שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש" הוא חיותו (של נושא השם), ורומז לתוכנו, וכך הוא גם בשמות הפרשות: תוכנה הפנימי של הפרשה כולה רמוז בשמה33. בעניננו: תוכנה של פ' מטות רמוז בשמה לפי מנהג ישראל: "מטות", וכך גם לגבי פ' מסעי34.
ההסבר לכך הוא: קיימים שני תארים לבני ישראל כשבטים: "שבטים" ו"מטות"35. ההבדל ביניהם מובן מתוך משמעותם במשל: "שבט" הוא ענף שעדיין רך, ואילו "מטה" הוא מקל קשה וחזק. הסיבה להבדל זה היא: "שבט" הוא ענף היונק עדיין מן האילן, ולפעמים עדיין מחובר אליו, ולכן הוא רענן ורך, ואילו ה"מטה" נוצר דוקא כאשר הענף נכרת ואינו יונק מן האילן, ולכן הוא קשה.
דומה לכך הוא ההבדל בין שני התארים הנ"ל לעם ישראל:
הן המושג "שבטים" והן המושג "מטות" מביעים את העובדה שמקורם של נשמות ישראל הוא בשורש ואילן של אלקות, של "אילנא דלעילא"*. ברמז התואר "שבטים" מורה על הנשמה כאשר היא מחוברת לאלקות בגלוי, כאשר היא דבקה ל"אילנא דלעילא", ובאופן כללי מורה התואר על הנשמה כאשר היא נמצאת למעלה, בביטול ודבקות מתמיד לאלקות.
ואילו "מטות" מתאר את בני ישראל כאשר אינם קשורים בגלוי אל המקור, דבקותם באלקות איננה גלויה. ובאופן כללי מורה התואר על הנשמה כאשר היא יורדת למטה, לגוף ונפש בהמית, ונעשית מנותקת, כביכול, מ"אילנא דלעילא".
כך רומז גם שם הפרשה "מטות" לירידת נשמות36 ישראל והפיכתן לדבר
הערות
- 32. ראה שער היחוד והאמונה פ"א. או"ת להה"מ בראשית ד, סע"ב ואילך. לקו"א סרמ"ד.
- 33. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 58 ואילך.
- 34. ב"סדר תפלות" להרמב"ם "ראשי המטות" "אלה מסעי". ועד"ז בספר האורה שם (ובפרש"י עה"ת חקת כ, א "אלה מסעי"). וכן בטור או"ח סתכ"ח "ראשי המטות"*. אבל מנהג ישראל (בדורות האחרונים) דהשם – "מטות", "מסעי", כבפנים. וראה לקמן הערה 44.
- 35. בהבא לקמן – ראה מאמרי אדה"ז תקס"ב ע' רלז ואילך (וראה גם ע' רמג). הגהות להמאמר באוה"ת מטות ע' א'רצד ואילך. וראה אוה"ת בשלח ס"ע תטו. המשך תער"ב ח"א ס"ע שכב ואילך.
- *. תקס"ב שם (ע' רלח).
- 36. להעיר משל"ה (שבהערה 12) דרך כלל יש רמז בפרשיות הללו מטות ומסעי על ענין הנשמה, ע"ש.
- . בתוד"ה קללות מגילה לא, סע"ב "(שאלו בביהמ"ש של רבינו ניסים ..) מטות מסעי" וכ"ה במרדכי שם "פרשת מטות ומסעי" אבל ברא"ש שם פ"ד סוס"י "(שאלו לר"נ גאון ..) ראשי המטות ומסעי".
תניא, שער היחוד והאמונה א׳ - הטקסט מספריא
לְהָבִין מְעַט מִזְּעֵר מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, דִּ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל כוּ׳״ – הוּא ״יִחוּדָא עִילָּאָה״, וּ״בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ – הוּא ״יִחוּדָא תַּתָּאָה״:
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת – אֵין עוֹד. וְצָרִיךְ לְהָבִין: וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיֵּשׁ אֱלֹהִים נִשְׁרֶה בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ, שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְהִיר כָּל כָּךְ ״וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ״?
הִנֵּה, כְּתִיב: ״לְעוֹלָם, ה׳, דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם״, וּפִירֵשׁ הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: כִּי ״דְּבָרְךָ״ שֶׁאָמַרְתָּ ״יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וְגוֹ׳״ – תֵּיבוֹת וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ, הֵן נִצָּבוֹת וְעוֹמְדוֹת לְעוֹלָם בְּתוֹךְ רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וּמְלוּבָּשׁוֹת בְּתוֹךְ כָּל הָרְקִיעִים לְעוֹלָם לְהַחֲיוֹתָם, כְּדִכְתִיב: ״וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם״, ״וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּימִים לָעַד כוּ׳״, כִּי אִילּוּ הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת מִסְתַּלְּקוֹת כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם וְחוֹזְרוֹת לִמְקוֹרָן, הָיוּ כָּל הַשָּׁמַיִם אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ כְּלָל, וּכְמוֹ קוֹדֶם מַאֲמַר ״יְהִי רָקִיעַ כוּ׳״ מַמָּשׁ.
וְכֵן בְּכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַאֲפִילוּ אֶרֶץ הַלֵּזוּ הַגַּשְׁמִית וּבְחִינַת דּוֹמֵם מַמָּשׁ, אִילּוּ הָיוּ מִסְתַּלְּקוֹת מִמֶּנָּה כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם הָאוֹתִיּוֹת מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרֵאת הָאָרֶץ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, כְּמוֹ לִפְנֵי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית מַמָּשׁ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁגַּם בְּדוֹמֵם מַמָּשׁ, כְּמוֹ אֲבָנִים וְעָפָר וּמַיִם, יֵשׁ בְּחִינַת נֶפֶשׁ וְחַיּוּת רוּחָנִית. דְּהַיְינוּ, בְּחִינַת הִתְלַבְּשׁוּת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת הַמְחַיּוֹת וּמְהַוּוֹת אֶת הַדּוֹמֵם, לִהְיוֹת יֵשׁ מֵאַיִן וָאֶפֶס שֶׁלִּפְנֵי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית.
וְאַף שֶׁלֹּא הוּזְכַּר שֵׁם ״אֶבֶן״ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן, נִמְשָׁךְ חַיּוּת לָאֶבֶן עַל יְדֵי צֵירוּפִים וְחִילּוּפֵי אוֹתִיּוֹת, הַמִּתְגַּלְגְּלוֹת בְּרל״א שְׁעָרִים פָּנִים וְאָחוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר יְצִירָה, עַד שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְנִמְשָׁךְ מֵהֶן צֵירוּף שֵׁם ״אֶבֶן״, וְהוּא חַיּוּתוֹ שֶׁל הָאֶבֶן.
וְכֵן בְּכָל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, הַשֵּׁמוֹת שֶׁנִּקְרָאִים בָּהֶם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ – הֵן הֵן אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר, הַמִּשְׁתַּלְשְׁלוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, עַל יְדֵי חִילּוּפִים וּתְמוּרוֹת הָאוֹתִיּוֹת בְּרל״א שְׁעָרִים, עַד שֶׁמַּגִּיעוֹת וּמִתְלַבְּשׁוֹת בְּאוֹתוֹ נִבְרָא לְהַחֲיוֹתוֹ.
לְפִי שֶׁאֵין פְּרָטֵי הַנִּבְרָאִים יְכוֹלִים לְקַבֵּל חַיּוּתָם מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת עַצְמָן שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מֵהֶן עַצְמָן – גָּדוֹל מְאֹד מִבְּחִינַת הַנִּבְרָאִים פְּרָטִיִּים, וְאֵין כֹּחַ בָּהֶם לְקַבֵּל הַחַיּוּת, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁיּוֹרֵד הַחַיּוּת וּמִשְׁתַּלְשֵׁל מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מִמֶּנָּה, עַל יְדֵי חִילּוּפִים וּתְמוּרוֹת הָאוֹתִיּוֹת, וְגִימַטְרִיָּאוֹת שֶׁהֵן חֶשְׁבּוֹן הָאוֹתִיּוֹת, עַד שֶׁיּוּכַל לְהִתְצַמְצֵם וּלְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנּוּ נִבְרָא פְּרָטִי.
וְזֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הוּא כְּלִי לַחַיּוּת הַמְצוּמְצָם בְּאוֹתִיּוֹת שֵׁם זֶה, שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כֹּחַ וְחַיּוּת לִבְרוֹא יֵשׁ מֵאַיִן, וּלְהַחֲיוֹתוֹ לְעוֹלָם, דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כּוּלָּא חַד״:
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך לג ‹ בין המצרים ‹ מטות ‹ 195 לקו"ש חי"ח ע' 382
תורת מנחם 1
- עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"ג לקו"ש חי"ח ע' 382
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.