383

מגושם ומנותק מן המקור.

לעומת זאת משמעות השם "מסעי" היא – התרחקות מוחלטת מן המקום הקודם והתקרבות לארץ הקודש, למקום נעלה יותר. בעבודת ה' הכוונה היא לנסיעה וה"הליכה" שאליה מגיעה הנשמה באמצעות ירידתה למטה באופן של "מטות". כלומר, דוקא באמצעות הירידה מגיעה הנשמה לדרגה גבוהה יותר מאשר לפני ירידתה³⁷:

לפני ירידתה נקראת הנשמה "עומד", כמלאכים, כי עבודתה באהבת ה' ויראתו היא מוגבלת, וגם כאשר היא עולה לדרגה גבוהה יותר, היא עדיין לא התרחקה לחלוטין ממעמדה הקודם, ולכן נקראת זאת "עמידה".

אבל באמצעות ירידתה למטה, בגוף ובנפש הבהמית, בבחינת "מטות", וכאשר באמצעותם היא מקיימת תורה ומצוות – חכמתו ורצונו של הקדוש־ברוך־הוא – היא מגיעה ל"מסעי", נעשית ל"מהלך", נעלית באין ערוך על דרגתה לפני־כן, בהיותה למעלה.

ה. באופן פרטי קיימים שני הענינים גם ב"מטות" וגם ב"מסעי"

כך הוא הענין באופן כללי, שירידת הנשמה רמוזה בפ' מטות, והשכר עליה – בפ' מסעי. אך בפרטיות יותר רמוזות גם ירידת הנשמה וגם עבודתה, השכר והעליה – הן בפ' מטות והן בפ' מסעי, כדלהלן:

הקושי והחוזק של "מטות" אינו מורה רק על ניתוק הנשמה מאלקות, אלא גם על תוקפה³⁸ של העבודה שצריכה להתבצע על־ידי עם ישראל למטה. כדי להתגבר על עוצמת הנפש הבהמית והגוף, ושל העולם בכלל, יש לעמוד בתוקף של "מטה" – מקל חזק, אין להתרגש, אלא להתגבר על כל ההעלמות וההסתרים.

וכאשר יהודי מקיים את עבודתו בתורה ובמצוות למטה בעוז, ואינו נבהל מכל ההסתרים, הרי גם שכרו הוא בבחינת "מטה" – ונתוסף לנשמה כח משורשה, מאיתן³⁸ שבנשמה³⁹, יותר ממה שהיה לנשמה כאשר היתה למעלה בבחינת "שבט".

בדומה לכך רמוז הכל ב"מסעי"⁴⁰: