384

"מסעי" (לשון רבים) רומז גם למסע הנשמה ממעלה למטה, לעולם הזה; גם לכך שצריכה להתבצע על־ידי ישראל למטה עבודה בדרך של מסע ועליה מדרגה לדרגה, וגם השכר שהנשמה מקבלת על כך הוא "מסעי" – התעלותה היא באופן של הליכה.

ו. "מטות" ו"מסעי" – דוקא בזמן הגלות, בין המצרים

לפי האמור לעיל מובן הקשר בין פ' מטות ומסעי לבין המצרים:

קיומם של הענינים הללו של מטות ומסעי – ירידת הנשמה למטה, ותפקידה לבצע את עבודתה בתוקף וכו', וכן השכר – הוא בעיקר בזמן הגלות⁴¹, ב"בין המצרים", ולא כל־כך בעצם ירידתה למטה:

בזמן הבית⁴², כאשר עשרה^* ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, כשראו ישראל ושמעו אלקות בגלוי, ולכן היו תמיד בביטול ודבקות לאלקות (כדרך שבא לראות כך בא ליראות⁴³), ועבודתם היתה באהבה ויראה לאלקות – הרי על כך אי־אפשר לומר שהיו כ"מטות", מנותקים מן האילן, אלא כ"שבט", קשורים לשורש וגוף האילן, ולכן לא היו זקוקים לתוקף מיוחד כדי לקיים את עבודת התורה והמצוות ומובן מכך שגם לא נתגלה ה"איתן שבנשמה".

אבל בזמן הגלות, כאשר האלקות איננה נראית ונשמעת כבזמן הבית, קיימים העלמות והסתרים רבים כל־כך לאלקות, ואז ישראל הם כ"מטות" – דבקותם לאלקות אינה גלויה – אז צריכים הם לגלות בעצמם עוצמה רבה יותר כדי להתגבר על ההפרעות בעבודת התורה והמצוות, ובמיוחד כדי להפוך את חושך הגלות לאור –

לפיכך גם שכרם אז הוא באופן של "מטות", תוקף עצם הנשמה מתגלה יותר מאשר בזמן הבית, ויותר מאשר בהיות הנשמה למעלה, וכל זאת כ"מסעי" – הליכה⁴⁴.

וכך גם לגבי שאר הענינים ב"מסעי".