שיחה ב

50שיחה ב

א. בפסוק¹ "יברכך ה' וישמרך" נאמרו בחז"ל (ספרי, תנחומא, במדבר רבה ועוד) הרבה פירושים בתוכנה של הברכה ד"יברכך" "וישמרך"², אבל רש"י בפירושו על התורה בחר באחד מהם, כדלקמן. וביחד עם זה הזכיר ומסיים "שהרבה מדרשים דרשו בו" — ומגדירם שהם מדרש.

ב. בתחלת הכתוב מעתיק רש"י יברכך ומפרש שיתברכו נכסיך.

ולכאורה יש לתמוה: גם ע"פ פשוטו של מקרא מסתבר לומר שברכת כהנים היא ברכה כללית ביותר — ומדוע איפוא בחר רש"י בפירוש זה "שיתברכו נכסיך", ברכה המוגבלת רק לנכסי האדם, ולא פירש שהיא ברכה כללית, שהאדם יתברך בכל עניניו³?

וביותר תמוה: הפירוש הראשון בספרי כאן עה"פ הוא "יברכך ה', בברכה המפורשת [בתורה, במקום אחר]. . ברוך⁴ אתה בעיר וברוך אתה בשדה וגו' ברוך טנאך ומשארתך ברוך אתה בבואך וגו' ובאו⁵ עליך כל הברכות האלה והשיגוך אימתי כי תשמע בקול ה' אלקיך" — ולפ"ז הרי ב"יברכך" נכללת הברכה לא רק בנכסי האדם⁶, אלא גם בנוגע לגופו ולפרי בטנו⁷; ועוד זאת — גם ברכות על ענינים רוחניים של המתברכים (כמ"ש שם בהמשך הכתובים⁸ "יקימך ה' לו לעם קדוש גו'" ועוד). ואמאי שבק רש"י פירוש זה, התואם, לכאורה, לפשט הכתוב (שהמדובר בברכות השם המפורשות בתורה (במקום אחר), ובברכות כלליות ביותר) — ומביא הפירוש "שיתברכו נכסיך"⁹?

גם יש לדייק בלשון רש"י "שיתברכו נכסיך": מקורו של פירוש זה הוא בספרי כאן, אבל שם הלשון "יברכך בנכסים". ואינו מובן, א) מה ראה רש"י לשנות מלשון הספרי ומתוכנו ולכתוב "יברכך, שיתברכו נכסיך" שכבר יש לך, ב) מהו שחוזר עוה"פ "שיתברכו", ג) מצינו כעין זה בפרש"י לעיל¹⁰, גבי אברהם, שפירש "ואברכך — בממון", ולכאורה הו"ל לפרש בשני המקומות בשווה.

51ג. ויש לומר הביאור בזה:

כבר מפורש לעיל בפ' בחוקותי ריבוי הברכות המגיעות לבנ"י כשמקיימים תומ"צ. וכאשר לומדים ע"ד מצות ברכת כהנים, שיש ברכה מיוחדת שעל הכהנים לברך את בנ"י — מתעוררת השאלה: מהו החידוש בברכת כהנים לגבי הברכות שהקב"ה כבר הבטיח להם בתורתו¹¹?

ואין לומר שכל החידוש בברכת כהנים הוא, שבה מתברכים גם אלה מבנ"י שמצד הנהגתם בשמירת התומ"צ אינם ראויים לברכה — כי פשיטא שיש חידוש בברכת כהנים גם לשומרי תומ"צ, המובטחים בכל הברכות המנויות בפ' בחוקותי; ואדרבה — מסתבר שלהם יתרון בברכה מיוחדת זו¹¹.

וזהו הטעם שלא פירש רש"י "יברכך" כהפירוש (הראשון) בספרי, דקאי על "ברכה המפורשת" — דאדרבה, היא הנותנת שאאפ"ל (ע"ד הפשט) שזוהי הברכה דברכת כהנים: מכיון שזוהי ברכה "מפורשת" (שהקב"ה הבטיח בתורתו ברכה זו) — הרי מובן שאין זו הברכה שהכהנים מברכים את בני ישראל.

אמנם מטעם זה גם אין מקום לפרש "יברכך בנכסים" (או "בממון", או אפילו "בעושר") כבבמדב"ר ובתנחומא — כי גם ברכה זו כבר כלולה בברכות המנויות בפ' בחוקותי; ויתירה מזו — לעיל בפרשתנו¹² נאמר שהשכר על נתינת מתנות כהונה הוא — "לו יהי' ממון הרבה".

ולכן פרש"י "שיתברכו נכסיך", והיינו, שבנכסים שיש לו להאדם כבר ("נכסיך"), תשרה ברכה מיוחדת, שיתברכו ויתרבו יותר מכפי מידתם וטבעם הם, והיינו ברכה והשפעה שלמעלה מדרכי הטבע. ע"ד שמצינו ביצחק — "וימצא בשנה ההיא מאה שערים"¹³, דאע"פ ש"הארץ קשה והשנה קשה", "עשתה על אחת שאמדוה מאה"¹⁴ — ברכה שלמעלה מדרך הטבע¹⁵.

וזהו החידוש בברכת כהנים לגבי הברכות דפ' בחוקותי, דעיקר הברכות דפ' בחוקותי הוא בענין ריבוי הטוב בכמות ("דיש מרובה"¹⁶) שיושפע לבנ"י ע"י קיום התומ"צ, משא"כ ברכה זו היא מיוחדת — שהנכסים שכבר נמצאים ברשותו של האדם, הם עצמם מתברכים ומתרבים¹⁷ פי כמה, באופן שלמעלה מהטבע¹⁸.

ואע"פ שכבר מצינו כעין ברכה זו גם בפ' בחוקותי, כפרש"י עה"פ¹⁹ "ואכלתם 52לחמכם לשובע" — "אוכל קימעא והוא מתברך במעיו" — אין ברכה זו מגיעה להפלאת הברכה "שיתברכו נכסיך": זה שהמזון מתברך שלא ע"פ טבע ב"מעיו" של אדם המקיים תומ"צ, א) אינו גלוי לעין כלל, ב) פעולת הברכה היא בגופו של זה שעמל בתורה ושמר המצוות; אבל בברכת כהנים א) הברכה גלוי לכל ב) גם נכסי האדם, שהם חוץ להאדם המקיים תומ"צ, יתברכו ויתרבו שלא ע"פ טבע.

והטעם שרש"י מדייק "(שיתברכו) נכסיך" — ולא "ממונך" — הוא לפי ש"נכסים" כוללים כל סוגי הרכוש²⁰, שבכולם תשרה ברכה נוספת זו.

ד. פירוש רש"י על סיום הכתוב "וישמרך": שלא²¹ יבואו עליך שודדים ליטול ממונך שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשמרו מכל אדם וכיון שבאים לסטים עליו ונוטלין אותה ממנו מה הנאה יש לו במתנה זו אבל הקב"ה הוא הנותן הוא השומר. והרבה מדרשים דרשו בו בספרי²².

והנה הטעם שרש"י מוציא פירושו של "וישמרך" מידי פשוטו — שמירת גוף האדם עצמו²³ [ע"ד ברכת הקב"ה ליעקב "ושמרתיך בכל אשר תלך"²⁴ (וכפשטות הלשון "וישמרך"²⁵, שקאי על האדם עצמו)] — ומפרשו בענין שמירת ממון האדם — יש לומר:

את"ל שזוהי ברכה על שמירת גוף האדם, הו"ל להקדים ברכה זו ל"יברכך" (שהיא ברכה רק על נכסי האדם), כמובן בפשטות, שראשית כל צריך האדם להיות שלם ובריא, ורק אח"כ יש מקום לברך אותו בנכסים וממון;

ולכן פרש"י ש"וישמרך" כאן הוא המשך ל"יברכך", והיינו שהנחיצות בשמירה זו היא מחמת ברכת "יברכך": לאחרי שנכסי האדם נתברכו ("יתברכו נכסיך") ונתרבו שלא ע"ד הרגיל, ה"ז עלול לעורר תאותם של שודדים, בראותם אצלו עשירות כזו.

והנה נכסים בכלל נחלקים לשנים: קרקעות ומטלטלין, ובמטלטלין עצמם הכי קל ליטול ה"ז ממון. וע"ז באה הברכה שגם מזה נשמר, שלא יבואו ויגזלו ממונו. ולכן באה ברכה מיוחדה נוספת — "(יברכך ה') וישמרך", שהקב"ה ישמור מתנה זו²⁶ מן השודדים.

53ובזה מתורץ עוד דיוק ברש"י — שמפרש שברכת השמירה כאן היא רק בזה ש"לא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך", דלכאורה אינו מובן, מדוע מגביל רש"י ברכה זו רק לשמירה מן השודדים לבד, ולא כתב (בקיצור) "וישמרך, את הנכסים שלך" (ע"ד לשון הספרי), או "שנכסיך יהיו שמורים" וכיו"ב — לשון של שמירה כללית מכל מיני הפסד, כמו משריפה וכיו"ב, ולא רק משודדים?

אלא שהתוכן ד"וישמרך" הוא בהמשך ל"יברכך", היינו שמירתה מהנזק דשודדים שעלול לבוא דוקא מההשפעה המרובה ד"יברכך", כנ"ל, אבל אין המדובר בסתם שמירה מהפסדים (כמו שריפה) המסתעפים מסיבות צדדיות²⁷.

ה. אלא שעדיין צ"ע אריכות המשך ל' רש"י, שמחלק בין "הנותן מתנה לעבדו" למתנת הקב"ה, ש"הוא הנותן הוא השומר" — דלכאורה הי' מספיק לומר "וישמרך, שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך", שמזה מובן כבר תוכן ברכה זו.

גם יש לדייק השינוי בלשון רש"י, שגבי ברכת הקב"ה אומר "שלא יבואו עליך שודדים", ואילו ב"נותן מתנה לעבדו" נקט "מכל אדם. . לסטים".

וע"פ משנת"ל אתי לשון רש"י בפשטות:

כשם שברכת "יברכך" היא ברכה מיוחדת שלא מצינו כמותה בשאר הברכות המפורשות בתורה — כמו"כ צ"ל בנוגע לברכת "וישמרך", שהיא שמירה מיוחדת, שהיא רק בכחו של הקב"ה.

ומטעם זה א"א לו לרש"י לפרש שכוונת "וישמרך" היא שמירת נכסי האדם סתם — כי שמירה כזו אין בה חידוש מיוחד. ויתירה מזו — סתם שמירת הנכסים נכללת בעצם הברכה, ובלשון המדרש²⁸ "והלא אם מבורכים הם שמורים" ("כי ברכה בלא שמירה אינה כלום"²⁹).

וזוהי כוונת רש"י באריכות לשונו, בהחילוק בין "הנותן מתנה לעבדו" למתנת הקב"ה ש"הוא הנותן הוא השומר" — כי זהו החידוש בברכה זו, שהיא שמירה מיוחדת של הקב"ה, שאינה ביכלתו של בשר ודם "הנותן מתנה לעבדו (ש)אינו יכול לשמרו מכל אדם". כלומר: אין כוונת רש"י לומר שרק הקב"ה "הוא הנותן הוא השומר", משא"כ בשר ודם אינו שומר כלל (שהרי ביכלתו של בו"ד לשמור נכסיו מכמה מיני היזקות), אלא הדיוק הוא — שהקב"ה יכול לשמור "מכל אדם", יהי' מי שיהי', מה שאין זה ביכלתו של בשר ודם.

ועפ"ז מובן גם דיוק לשון רש"י ששמירת הקב"ה היא "שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך" (ולא "לסטים", כלשונו לאח"ז):

הלשון "שודדים" מורה על סוג מיוחד של לסטים, שבוזזים ושודדים את כל נכסי האדם (לא כסתם לסטים, שע"ד הרגיל נוטלים רק חלק מנכסי האדם) — אי משום שחזקים הם ביותר, או שבאים 54בכנופיא כו'. וזהו שמדייק רש"י ומדגיש החילוק שבין שמירת הקב"ה לשמירת "הנותן מתנה לעבדו" — שבשר ודם אינו יכול לשמור מתנתו אפילו מלסטים (וכ"ש וק"ו משודדים), ואילו הקב"ה יכול לשמור מתנתו מכל אדם, (לא רק מלסטים, אלא) אפילו מ"שודדים" — שאין ביכלתו של בו"ד לשמור א"ע מהם כלל³⁰.

ו. ובדרך זו יתיישב גם פרש"י בפסוק שלאח"ז — "יאר ה' פניו אליך" — "יראה לך פנים שוחקות פנים צהובות".

דלכאורה תמוה — אמאי שינה רש"י מלשון הכתוב ("יאר. . פניו") וכתב "פנים שוחקות פנים צהובות"?

ובפרט שגם במדרש³¹ הלשון "שיביט בך בפנים מאירות ולא בפנים זעומות", ומצינו לשון זו בפרש"י לעיל — עה"פ³² "וראיתם את כבוד ה'", "בפנים מאירות. . כבוד אור פניו".

גם צ"ב כפל הלשון בפרש"י "פנים שוחקות פנים צהובות", דמזה שרש"י כופל גם תיבת "פנים" מוכח שהם שני ענינים (ולא ב' לשונות על ענין אחד) — ונוסף על השאלה מה הם שני הענינים, מנ"ל בפשוטו של מקרא ש"יאר גו'" כולל שני ענינים?

וע"פ הנ"ל מתורץ גם זה:

ברכת "פנים מאירות" סתם כבר נכללת בברכות דפ' בחוקותי, דכאשר בנ"י עמלים בתורה ושומרים מצוותיו, הרי בודאי שזוכים לכל הברכות המנויות בפרשה מתוך "פנים מאירות".

אלא החידוש כאן הוא שיהיו "פנים מאירות" באופן מיוחד — "פנים שוחקות פנים צהובות", כלומר, "פנים מאירות" הבא כתוצאה ממצב של "פנים שוחקות" — שמחה גדולה ושמחה גלוי', שמובן, שהארת הפנים במצב של שמחה ה"ה באופן נעלה ביותר. וזהו שדייק רש"י וכ' "פנים צהובות" (לא סתם "פנים מאירות"), והיינו כפרש"י לעיל³³ ד"לשון צהוב דומה לתבנית זהב, צהוב כמו זהוב", וכן בעניננו, לא סתם "מאירות", אלא מראה (וצבע) של זהוב — צהוב.

ז. והנה מצות ברכת כהנים ה"ה בכל מקום ובכל זמן³⁴ — דגם בזמן הגלות ובחוץ לארץ מ"ע של תורה על הכהנים לברך את בני ישראל.

שמזה מובן, שברכות אלו אינן תלויות במצבם של ישראל, אלא נמשכות לכאו"א מישראל, יהי' מי שיהי', באיזה מצב שהוא.

וזה מתאים עם משנת"ל בנוגע לתוכן ברכות אלו — שהם ברכות מיוחדות שאינן בשאר הברכות שהובטחו לישראל בגלל שמירת התומ"צ — כי הברכות דברכת כהנים באות ונמשכות ממקום עליון ביותר³⁵, שלגבי' אין עבודת ה 55נבראים תופסת מקום, ואשר לכן (א) ה"ה ברכות שלמעלה מן הטבע לגמרי, ורק ביכלתו של הקב"ה לתת ברכות כאלו, (ב) הן נמשכות לכאו"א מישראל, יהי' מי שיהי', בכל זמן ובכל מקום.

וכן תהי' לנו — לראות ברכות הוי', למטה מעשרה טפחים, כפשוטו של מקרא ש"יברכך ה' וישמרך" (הברכה הראשונה) היא בענינים גשמיים דוקא — ואז נהיו "פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה"³⁶, מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, עד למנוחה האמיתית — "יום³⁷ שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים".

(משיחות ש"פ נשא תשל"ז, ש"פ נשא וש"פ בהעלותך תשמ"א)