שיוך לפסוק
אגרות קודש כרך טו ה'תסד
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק ג
ש"ב ו, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כג ח'תתכט
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק ז
- ורק שבמקום פקו"נ (מיתת אנשי בית שמש - ש"א ו, יט - ומיתת עוזה - ש"ב ו, ז) הותר שלא להחזיר הארון למשכן -
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לא תצוה שיחה א
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק יד
13 ש"ב ו, יד. ועד"ז דה"א טו, כז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א שמיני שיחה א
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק טז
30 ראה רד"ק שם (ש"ב ו, טז), ובתרגום שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה מו
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק ז
62 ועפי"ז יל"פ מה שהרמב"ם לא מנה עשיית הארון בכ"ז בארוכה בפי' רי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג בסופו שאינו מונה את עשיית "המנורה והשלחן והמזבח וזולתם התמי' איך הי' בזה כל אותן השנים שהי' המשכן שהעיקר בזה מקום (בדי) הארון שבקדה"ק. אבל קשה יומא פ"ה, ה"ד). ועכצ"ל דגם לדידי' אינו מעכב כלל; במנין המצות (ובפרט שמנה משאו בכתף. ושקו"ט פרשה נב). ולא עוד אלא שבסהמ"צ שם כשמבאר הטעם " כי "כלם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש", אינו מזכיר את הארון – כי הארון ענינו רק כלי ל"ושכנתי אף שהוא "מעשה מיוחד", הרי ענינו כולל עניני "התורה כולל אינו נמנה במנין המצות (עיין שרש ד' בסהמ"צ שענינו "ושכנתי בתוכם", כי בבנין ביהב"ח ישנם עוד – משא"כ בארון. (נתינת הלוחות בארון – לפי' זה – מונה הרמב"ם מ"ע דמשא בכתף ומל"ת דלא יסורו, כי כ"א ציווי מיוחד הוא לכהנים שישאוהו בכתף וכו'. והנה פי' הנ"ל בשיטת הרמב"ם דוחק הוא, דסו"ס כיון ", שזהו כללות ענין כל התומ"צ. והציווי לעשותו, כולה" "המצות כולם" ולכן נחשב כציווי כולל, וציווי להרמב"ם ונ"כ שם). – ובכ"ז נמנה בנין ביהב"ח אף ענינים: ההקרבה וכו', והם הם שנמנו בתרי"ג המצות אינה אלא פרט מעניני (קדושת) הארון). – ובכ"ז אין תלוי' בזה קדושת הארון וענינו ד"ושכנתי בתוכם", שיש ציווי על "מעשה מיוחד", עשיית הארון – למה לא יכנס במנין המצות? ומה בכך שענינו כולל, כיון דמנינן, אף שענינה כולל עוד יותר (ולהעיר מסה"מ ציווי "מעשה מיוחד". ובמכש"כ ממ"ע דאמונת ה' הרמב"ם באופן אחר, ובהקדם התמי' גדולות: א) למה "צ ריש מצות האמנת אלקות). ולכן נ"ל פי' שיטת השמיט הרמב"ם כל דיני עשיית הארון? ב) איך זה נטל במה גדולה (תוספתא זבחים ספי"ג. וראה ג"כ מאירי לאחר שנגנז (ואפילו לאחר שניטל) הארון – כי הוא לפי כ המשכן שהי' מלכתחילה רק "לפי שעה", דירת עראי יאשיהו הארון ממקומו שנצטוו בנ"י לשומו שם וגנזו? ובש כ"א שדאג שמא יגלה לבבל לאחרי זמן? ולתרץ כל הנ"ל י"ל – דמעשה יאשיהו מוכיח דקראי ורק כדי שיהי' "ונועדתי לך שם". ולאחרי שנעשה זה ו" הארון. אלא שכל זמן שישנו (ולאחרי שיתגלה לעת"ל) נמנית עשיית הארון במצות (לדורות) ולא הובאו דיני כל ציווי בזה. ובזה מתורץ ג"כ הא דבמלחמות פלשתים הנ"ל מובן, כי אז נטילת הארון ממקומו הייתה מבטלת קדושת במה גדולה וכנ"ל, (והטעם – שהייתה רק דירת – ורק במקום פקו"נ (מיתת אנשי בית שמש – ש"א הארון למשכן – (משיחת ש"פ ראה תשכ"ג) "ס (יומא נב, ב) מוכח שלא הי' זה ע"פ הציווי וכיו"ב, כפשוטם, דעשיית הארון והבאתו לקדה"ק הוא אך אינה בטילה" לעולם – שוב לא מצינו מצוה בעשיית – נצטוו לשאתו בכתף ושלא יסירו הבדים. ולכן לא עשייתו, כי מאי דהוי הוי, ומזמן בנין ביהמ"ק הא' אין וכיו"ב לא גנזו את הארון עד עבור המלחמה – וע"פ ה"ונועדתי לך שם", שהרי בנטילתו הי' למשכן רק עראי) ו, יט – ומיתת עוזה – ש"ב ו, ז) הותר שלא להחזיר הרמב וע"פ הנ"ל, מעשה יאשיהו – ראי' חזקה לשיטת "ם דאין מ"ע כלל (משנבנה ביהמ"ק) לעשות ארון. לגנוז – ולפע"ד כ"ז ברור וגם פשוט. (אלא שמ"מ הוצרך את הארון בביהמ"ק דוקא ולא במקום אחר, כי אף השכינה ששכינה אינה בטילה, מ"מ כמה דרגות בהשראת שבביהמ"ק, כמפורש ביומא כא, ב. תניא פנ"ג. ההשראה ונצטוו במ"ע נצחית – שבביהמ"ק תהי' אותה דרגת שבאה ע"י שהכניסו לשם הארון באופן דדירת כשהארון קבע. ובעת שישראל זוכין יש דרגא נעלית מזו: בקדה"ק וכו')*. נמצא (עכ"פ גנוז) בביהמ"ק, כשנמצא במקומו דהזי' אלא שעדיין יש להבין: לדעת המ"ד (הובא לעיל) הארון, שהרי (עכ"פ לכתחילה) צריך שיגע. – וי"ל א) שאין כל חיוב (אפילו לכתחילה) שיהי' בקה"ק, אף על הכפורת צריך שיגע – איך זה גנז יאשיהו את דהדאגה דיגלה לבבל מספיק כוחה לגנוז הארון בזמן "ז בדרך ממילא לא תוכל להיות הנגיעה ביוהכ"פ שלאח (וכמה דוגמאות לזה, ואפילו בחיוב ואיסור ברור). ב) מ"ד שניטל הארון לבבל). [ודלא כפסק הרמב"ם – דנגנז].
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט וילך שיחה ב
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק ב
31 ברא"ם בהעלותך (י, לג), שאליבא דרש"י דיליף ששברי לחות מונחין בארון מ"אשר שברת ושמתם בארון", היו מונחות בארון שעשה משה. אבל: (א) מהלשון "שברי לחות דמונחין בארון מנ"ל" משמע שקאי אאותו ארון שמדבר בהסוגיא שם לפנ"ז. (ב) לפי הס"ד של הש"ס יליף ר"מ ענין זה מהכתוב (ש"ב ו, ב) "אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו", והרי פסוק זה מדבר בהארון שעשה בצלאל. (ג) גם במסקנת הש"ס שר"מ יליף מ"אשר שברת ושמתם" מסיים: מלמד שהלחות ושברי לחות מונחין בארון", ומפשטות הלשון משמע, שהלחות והשברי לחות היו מונחין באותו הארון. (ד) גם בירושלמי יליף (בין לר"מ בין לר"י) מ"אשר שברת ושמם בארון", ובכ"ז מפורש שם "וארבעה לחות היו בו שנים שלמים ושנים שבורים". ובתוס' מנחות צט, א מפורש כן גם אליבא דהבבלי. ואולי יש לומר, שמטעם זה מביא בב"ב שם (משא"כ במנחות שם ובירושלמי שם) "אשר שברת ושמתם" ומשמיט תיבת בארון – לרמז ש"ושמתם" (של השברי לחות) לא הי' "בארון" (שעשה משה) שבו מדבר הכתוב. "
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק ג
ש"ב ו, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ד
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק כב
33 שמואל ב ו, כב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ד
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק טז
73 ש"ב ו, טז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ה
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק טז
17 ש"ב ו, טז. הובא ברמב"ם שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו תרומה שיחה ב
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק ב
47 שמואל א ד, ד. ש"ב ו, ב. דה"י־א יג, ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו תצוה שיחה א
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק יד
12 ש"ב ו, יד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח במדבר שיחה א
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק ז
14 ואף שפשוט שהקצף לא הי' מצד התלונה עצמה, שהרי כו"כ תלונות היו לפני זו ולא יצא קצף, ועכצ"ל שסיבת הקצף היתה קשורה עם "מעשה קרח" (בכלל) – מ"מ, סו"ס לא בא הקצף על עון זה ד"יכנסו זרים בעבודתם זו". ולהעיר מראב"ע וחזקוני כאן שהביאו מעוזא שנגע בארון (ש"ב ו, ז) [אבל לכאורה אין זה שייך ל"יכנסו זרים בעבודתם זו"]. ולהעיר ממש"נ לקמן (בהעלותך ח, יט) ולא יהי' בבנ"י נגף גו', ושם לא הביא רש"י ראי'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח נשא שיחה ג
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק ז
25 שמואל ב ו, ז־ח. דה"א יג, י־יא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה יב
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק טז
6 ש"ב ו, טז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה יג
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק יד
2 ש"ב ו, יד. שם, טז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת קג
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק כ
5486 בהגלות נגלות: ע"פ ש"ב ו, כ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת קג
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק כא
5501 על עם ה': ש"ב ו, כא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב שמח תשמח כו' שהקב"ה נק' חתן
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק כ
160 מה נכבד. . ונקלותי עוד מזאת : ע"פ שמו"ב ו, כ ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב להבין מה שבברכה כו' משמח חו"כ
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק טז
225 דוד שהי' מפזז ומכרכר : שמו"ב ו, טז. וראה לעיל ח"א ע' רסב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ואתה תצוה את בנ"י
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק טז
201 מפזז ומכרכר : שמו"ב ו, טז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ולקחת את שתי אבני שוהם
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק יד
453 מפזז ומכרכר בכל עוז : שמו"ב ו, יד. טז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית ותלד עדה את יבל
מקור מפורש
בפסוק זה
פסוק טז
וזהו שאמ' בזהר דכד אינון ג' אינון ד' כו' וההתכללות מג' מדרגות זהו בבחי' הת"ת שנק' שיר משולש כנ"ל וכאשר נמשך במל' אינון ד' שהוא בחי' שיר מרובע שכלול מד' מדרגות בגילוי כנ"ל כי בבחי' החו"ג שבת"ת אחד מהם בהעלם ובמל' ב' ההפכים בגילוי כמ"ש (ברכות ל, ב) במקום גילה (עצמה) שם (דוקא) תהא רעדה ג"כ בגילוי (ולא כלבבות ייראוך וקרב וכליות יזמרו שאין הרעדה במקום גילה עצמה כי היראה מבפנים בלב והזמרה בחוץ או להפוך אבל במקום גילה בלב שם דוקא תהא רעדה ב' הפכים במקום אחד בגילוי (כמו בכיא מסטרא דא בלב וחדוה מסטרא דא בלב שכלול ב' הפכים במקום אחד בלב בגילוי וזהו כמו שאנו רואים באו"נ שלא ראהו זמן רב או שהיה בסכנה וניצול שישקו איש את רעהו ויבכו בראותם זע"ז הרי נק' שמחה של בכיה או בכיה של שמחה שכלולים שמחה ובכיה כאחד כו' וכך יוכל להיות ב' מיני בטול דיראה ואהבה בלב בגילוי כאחד כמו המרקד לפני המלך שיש בלבו שמחה ויראת מלך כאחד (כמו בדוד (ש"ב ו, טז) שהיה מפזז ומכרכר בכל עוז ואמר (שם ו, כא) ושחקתי לפני ה' והרי היה מרכבה לבחי' המל' שהוא בחי' היראה בתכלית הבטול והיה מרקד בשחוק עד שהיה נגלה כאחד הריקים מצד שפלות עצומה כמ"ש (שם ו, כב) ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני דאדרבה מצד עוצם השפלות בבטול במציאו' בתכלית מרוממות השי"ת היה משחק כו' לפי שאינו תופס מקום כלל וכלל הגם שהיה מלך על ישראל
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר