ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ט וילך שיחה ב

201

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ובשברי הלוחות הראשונים³⁰, ולפי רבי מאיר גם בספר התורה³¹.

וכיון שלדעת רש"י, שבדרך הפשט היו שברי הלוחות מונחים בארון שעשה משה³², ולא בארון שעשה בצלאל – יתקבל לפי החישובים שבתלמוד הירושלמי ובמדרש, שבדרך הפשט היה מקום ריק בארון לפי שתי הדעות,

לכן מציין רש"י את המקור ב"בבא בתרא", כי לפי החישובים שם, לא היה מקום בארכו וברחבו של הארון לשברי הלוחות, כדברי רש"י שם, ששברי הלוחות הראשונים היו מתחת הלוחות, וכל ארכו ורחבו של הארון התמלאו בלוחות השניים, ולדעת רבי מאיר – גם בספר התורה.

ט. "נחלקו בו חכמי ישראל"

לפי האמור לעיל (בסעיף ה'), ששני הפירושים – הן הפירוש "דף היה בולט..." והן הפירוש "מצד הלוחות היה מונח..." – קשים, והקשיים על שני הפירושים שקולים, ולכן מזכיר רש"י את שני הפירושים בבת אחת, כדלעיל שם – מתעוררת אצל התלמיד עוד שאלה: מדוע אכן יש הסוברים ש"דף היה מונח..." ויש הסוברים ש"מצד הלוחות..."?

שאלה זו מבהיר רש"י בדבריו

נחלקו בו חכמי ישראל":

אמנם, לפי הפשט, שני הפירושים שקולים, והשיטות השונות שבהן נוקטים התנאים בגמרא אינן תלויות בפשוטם של הפסוקים, אלא בהיותם

הערות

30. כי לפי שיטת הירושלמי הי' רוחב הלחות שלשה טפחים*. ולפי שיטת המדרש היו מונחות "על צידיהם"**.
31. ברא"ם בהעלותך (י, לג), שאליבא דרש"י דיליף ששברי לחות מונחין בארון מ"אשר שברת ושמתם בארון", היו מונחות בארון שעשה משה. אבל: (א) מהלשון "שברי לחות דמונחין בארון מנ"ל" משמע שקאי אאותו ארון שמדבר בהסוגיא שם לפנ"ז. (ב) לפי הס"ד של הש"ס יליף ר"מ ענין זה מהכתוב (ש"ב ו, ב) "אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו", והרי פסוק זה מדבר בהארון שעשה בצלאל. (ג) גם במסקנת הש"ס שר"מ יליף מ"אשר שברת ושמתם" מסיים: מלמד שהלחות ושברי לחות מונחין בארון", ומפשטות הלשון משמע, שהלחות והשברי לחות היו מונחין באותו הארון. (ד) גם בירושלמי יליף (בין לר"מ בין לר"י) מ"אשר שברת ושמם בארון", ובכ"ז מפורש שם "וארבעה לחות היו בו שנים שלמים ושנים שבורים". ובתוס' מנחות צט, א מפורש כן גם אליבא דהבבלי. ואולי יש לומר, שמטעם זה מביא בב"ב שם (משא"כ במנחות שם ובירושלמי שם) "אשר שברת ושמתם" ומשמיט תיבת בארון – לרמז ש"ושמתם" (של השברי לחות) לא הי' "בארון" (שעשה משה) שבו מדבר הכתוב. "
32. רש"י בהעלותך י, לג.
. ראה תוספות מנחות צט, סע"א: ובירושלמי דשקלים... משמע דאורכן ששה ורוחבן שלשה. וראה קה"ע שם. מה"פ לירושלמי סוטה שם.
. בפירוש מהרז"ו שם "ועל השלימות מונחים השבורות". אבל מפשטות לשון המדרש "לפי שלא היו עבות אלא שלשה טפחים" משמע, שהיו מונחות זו אצל זו – שבהמשך לזה מבאר, דלהיות שהיו עבות רק שלשה טפחים, לכן הי' מקום באורך הארון עבור שתיהן כשהיו מונחות על צדיהן.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.