כז
כז וכן צריכים להזהר שלא יחתמו על השטר עד שידקדקו היטב בכל אותיותיו שתהיינה דומות זו לזו ויהיה הכתב מיושר ושוה בכל דבריו שלא ירחיק האותיות זו מזו יותר מדאי לפי שיכול לזייף להוסיף אות קטנה ביניהןריח וישתנה הענין. ואפילו אינן מרוחקות יותר מדאי אלא שהן מרוחקות במקום אחד יותר מבשאר השטר יכול לזייף להוסיף אות קטנה באותו מקום ולא תהיה ניכרת כי תהיינה האותיות מקורבות זו לזו כמו בשאר השטרריט. וכל שטר שיכול להזדייף פסלוהו חכמיםרכ אף על פי שלא נזדייףרכא. ולא ידחוק האותיות זו לזו יותר מדאירכב פן יפסל מחשש שמא נזדייף ונתוספו בו אותיות הדחוקות אחר כך (וכן אם אין האותיות דומות זו לזו אלא אחת גדולה ואחת קטנה יש לחוש לכך). וכן צריך ליזהר בווי"ן וזייני"ן שלא יהו דחוקים בין התיבות פן יפסל מחשש שמא זייף והוסיף ו' או ז' ולא יהיו מרוחקים פן יפסל מחשש שמא מחק אות אחת כגון ה' או ח' והניח רגלה אחד מקום ו' או ז'רכג. וכל כיוצא בזה ידקדקו בכל לשון ובכל כתברכד:
הערות
- ריח. יד רמה ב"ב קסז, א סי' סח. טור ושו"ע סי' מב ס"ג.
- ריט. סמ"ע שם ס"ק ג.
- רכ. גיטין כב, ב כרבי אלעזר. רי"ף שם (יא, א). רא"ש שם פ"ב סי' כד. טור ושו"ע סי' מב ס"א. וכ"ה לקמן סכ"ח וסל"ה-ז.
- רכא. רא"ש ב"ב פ"י סי' ב.
- רכב. יד רמה שם. טור ושו"ע שם (לגירסת השו"ע שם).
- רכג. רמב"ם הל' מלוה ולוה פכ"ז הי"ב, מגמרא ב"ב קסז , א. טור ושו"ע שם.
- רכד. רמב"ם שם. שו"ע שם.
גיטין כ״ב ב - הטקסט מספריא
רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא, דְּאָמַר: עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי אֶלְעָזָר אֶלָּא לְאַלְתַּר, אֲבָל מִכָּאן עַד עֲשָׂרָה יָמִים – לָא; חָיְישִׁינַן דִּילְמָא הֲוָה בֵּיהּ תְּנָאָה וְזַיֵּיפְתֵּיהּ.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ מִכָּאן עַד עֲשָׂרָה יָמִים; דְּאִם אִיתָא דַּהֲוָה בֵּיהּ תְּנַאי – מִידְכָּר דְּכִירִי.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי אֶלְעָזָר אֶלָּא בְּגִיטִּין, אֲבָל בִּשְׁאָר שְׁטָרוֹת – לָא, דִּכְתִיב: ״וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים״.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ בִּשְׁטָרוֹת. וְהָכְתִיב: ״לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים״! הָתָם עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן.
מַתְנִי׳ הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִכְתּוֹב אֶת הַגֵּט, אֲפִילּוּ חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן. הָאִשָּׁה כּוֹתֶבֶת אֶת גִּיטָּהּ, וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבָרוֹ. שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו.
גְּמָ׳ וְהָא לָאו בְּנֵי דֵּיעָה נִינְהוּ! אָמַר רַב הוּנָא:
It is the opinion of the tanna Rabbi Elazar, who says: Witnesses of the transmission of the bill of divorce effect the divorce. Since the witnesses read the bill of divorce before it is transmitted in their presence, they may be relied upon to confirm the contents of the bill of divorce in court. Therefore, even if it was written on erased paper, there is no possibility that it would be forged, as the witnesses read what was written before it is given.
And the amora Rabbi Elazar says: The tanna Rabbi Elazar deemed such a bill of divorce valid only when it was taken to court in order to confirm the contents immediately after it was transferred to the woman. However, if the witnesses testify from now until ten days, i.e., sometime later, he did not deem it valid. Why? We are concerned that perhaps the bill of divorce had a stipulation written on it and she forged it by erasing the stipulation, as this bill of divorce was written on material that enables a person to easily alter what is written. Only if the witnesses testify immediately can the court be sure that they did not forget what is written.
And Rabbi Yoḥanan says: Even if they testify from now until ten days it is valid, as, if it is so that it had a stipulation, then the witnesses will remember it, as they would not forget something so obvious. Therefore, if the woman erased the stipulation, the witnesses would not verify the bill of divorce.
And Rabbi Elazar the amora also says: The tanna Rabbi Elazar deemed valid a document that is written on these surfaces only with regard to bills of divorce but not for other documents, as it is written with regard to a deed of purchase: “And put them in an earthen vessel; so that they will remain many days” (Jeremiah 32:14). This indicates that a deed of purchase and other similar documents must be made from a material that will last for a long time without being changed. A document that can be forged may not be relied upon long term.
And Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Elazar deemed these surfaces valid even in the case of other documents. The Gemara asks with regard to Rabbi Yoḥanan’s opinion: But isn’t it written: “So that they will remain many days”? The Gemara answers: There the verse teaches us good advice, but it is not a halakhic requirement. It advised that the document be written in such a manner that it can remain for an extended period of time, as it may be needed to prove ownership of the land.
MISHNA: Anyone is qualified to write a bill of divorce, even a deaf-mute, an imbecile, or a minor. Additionally, a woman may write her own bill of divorce and give it to her husband so that he can present it to her. And a man may write his own receipt, which must be given to him by the woman to confirm that he has paid her the value of her marriage contract. This is because the ratification of a bill of divorce is only through its signatories, and it is irrelevant who wrote it.
GEMARA: The Gemara asks: But how can a deaf-mute, imbecile, or a minor write a bill of divorce? They are not halakhically competent, and they are not capable of writing a bill of divorce with the intent that it be for a particular woman. Rav Huna says:
הטקסט של רמב"ם הלכות מלווה ולווה כז יב אינו זמין בספריא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ה לך לך שיחה א ב"ב קסז, ב
- לקוטי שיחות כרך יג קרח שיחה ב גטין כב, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך כז הוספות - שיחות שיחה א ב"ב קסז, ב
- תורת מנחם שיחת* ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ה ב"ב קסז, ב
- תורת שמואל תר"ם ויאמר ה' אל אברם לך לך גיטין כב, סע"ב
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בא והי' כי יביאך. להבין שרש ענין פסח ומצה גיטין כב, סע"ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור גיטין כב, סע"ב
- תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית וייצר ה' אלקים גיטין כב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין י מאותו ספר גיטין כב , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תס דיני מצות המצוה א מאותו ספר גיטין כב, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת י מאותו ספר ב"ב קסז, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת יז מאותו ספר ב"ב קסז, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת יט מאותו ספר ב"ב קסז, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת כד מאותו ספר ב"ב קסז , א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת כו מאותו ספר ב"ב קסז, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת נג מאותו ספר ב"ב קסז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תס דיני מצות המצוה שם כב, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לב דין כתיבת התפילין גיטין כב , א