65
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
בצירוף המחשבה של הגדול העומד ע''ג יי. ובפרט בנדו"ד שאין צריך כוונה ומחשבה בפועל *", כ"א שעצם המציאות שעומדים סביב המקדש הוי
כבוד המקדש, שמורה כי אין מסיחין דעתם ממנו, ומספיק גם באופן שאינו עומד ע'ג כל הזמן, אלא שהולך סביב המקדש ומחזר על כל משמר ומשמר ''.
הערות
- 68. ראה גטין כב, סע"ב ואילך. תוס' שם ד"ה והא לאו. שו"ע אדה"ז סי' יא סייד ובקו"א שם סק"ב. וראה בהערה הבאה.
- 9. וע"ד סברת ה,יש חולקים" שבשויע אדה"ז הל'י פסח סי" תס ס"א. וראה צפע"נ הלי חו"מ פ"ה הייט. הובא ב,בללי התההמ"צ'יי עַ' רסט. ולכן גם אינו דומה למחשבה בשחיטת קדשים שלא מהני גם גדול עומד ע'"ג ,שהקדשים צריכין מחשבה" ממש (ראה תוס' שבהערה הקודמת. רמביים הל' פסוהמ"ק פ"א ה'יו).
- 3. (משיחות יו*ד שבט, ט"ו שבם וש"פ משפטים תשל"ב)
- 0. ובפרט לדעת הרמב"ם (ביהב"ח שם ה"ד) .שכ"ד עדה שומרין אותו בכל לילה* הרי יייל שבכל זמן גדולים עע"ג. נוסף לזה אם נאמר שלדעת הרמב"ם אין צריך ג' מקומות מה"ת (ראה לעיל הערה 34). הרי בדרבנן ודאי שי*ל שמהני גדול עע"ג.
גיטין כ״ב ב - הטקסט מספריא
רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא, דְּאָמַר: עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי אֶלְעָזָר אֶלָּא לְאַלְתַּר, אֲבָל מִכָּאן עַד עֲשָׂרָה יָמִים – לָא; חָיְישִׁינַן דִּילְמָא הֲוָה בֵּיהּ תְּנָאָה וְזַיֵּיפְתֵּיהּ.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ מִכָּאן עַד עֲשָׂרָה יָמִים; דְּאִם אִיתָא דַּהֲוָה בֵּיהּ תְּנַאי – מִידְכָּר דְּכִירִי.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי אֶלְעָזָר אֶלָּא בְּגִיטִּין, אֲבָל בִּשְׁאָר שְׁטָרוֹת – לָא, דִּכְתִיב: ״וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים״.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ בִּשְׁטָרוֹת. וְהָכְתִיב: ״לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים״! הָתָם עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן.
מַתְנִי׳ הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִכְתּוֹב אֶת הַגֵּט, אֲפִילּוּ חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן. הָאִשָּׁה כּוֹתֶבֶת אֶת גִּיטָּהּ, וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבָרוֹ. שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו.
גְּמָ׳ וְהָא לָאו בְּנֵי דֵּיעָה נִינְהוּ! אָמַר רַב הוּנָא:
It is the opinion of the tanna Rabbi Elazar, who says: Witnesses of the transmission of the bill of divorce effect the divorce. Since the witnesses read the bill of divorce before it is transmitted in their presence, they may be relied upon to confirm the contents of the bill of divorce in court. Therefore, even if it was written on erased paper, there is no possibility that it would be forged, as the witnesses read what was written before it is given.
And the amora Rabbi Elazar says: The tanna Rabbi Elazar deemed such a bill of divorce valid only when it was taken to court in order to confirm the contents immediately after it was transferred to the woman. However, if the witnesses testify from now until ten days, i.e., sometime later, he did not deem it valid. Why? We are concerned that perhaps the bill of divorce had a stipulation written on it and she forged it by erasing the stipulation, as this bill of divorce was written on material that enables a person to easily alter what is written. Only if the witnesses testify immediately can the court be sure that they did not forget what is written.
And Rabbi Yoḥanan says: Even if they testify from now until ten days it is valid, as, if it is so that it had a stipulation, then the witnesses will remember it, as they would not forget something so obvious. Therefore, if the woman erased the stipulation, the witnesses would not verify the bill of divorce.
And Rabbi Elazar the amora also says: The tanna Rabbi Elazar deemed valid a document that is written on these surfaces only with regard to bills of divorce but not for other documents, as it is written with regard to a deed of purchase: “And put them in an earthen vessel; so that they will remain many days” (Jeremiah 32:14). This indicates that a deed of purchase and other similar documents must be made from a material that will last for a long time without being changed. A document that can be forged may not be relied upon long term.
And Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Elazar deemed these surfaces valid even in the case of other documents. The Gemara asks with regard to Rabbi Yoḥanan’s opinion: But isn’t it written: “So that they will remain many days”? The Gemara answers: There the verse teaches us good advice, but it is not a halakhic requirement. It advised that the document be written in such a manner that it can remain for an extended period of time, as it may be needed to prove ownership of the land.
MISHNA: Anyone is qualified to write a bill of divorce, even a deaf-mute, an imbecile, or a minor. Additionally, a woman may write her own bill of divorce and give it to her husband so that he can present it to her. And a man may write his own receipt, which must be given to him by the woman to confirm that he has paid her the value of her marriage contract. This is because the ratification of a bill of divorce is only through its signatories, and it is irrelevant who wrote it.
GEMARA: The Gemara asks: But how can a deaf-mute, imbecile, or a minor write a bill of divorce? They are not halakhically competent, and they are not capable of writing a bill of divorce with the intent that it be for a particular woman. Rav Huna says:
משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין א׳ - הטקסט מספריא
כל הפסולין לעבודה מותרין לשחוט קדשים לכתחלה ואפילו קדשי קדשים חוץ מן הטמא שאינו שוחט לכתחלה ואע"פשהוא חוץ לעזרה ופשט ידיו ושחט בעזרה גזירה שמא יגע בבשר:
ואם עבר ושחט הזבח כשר ואן פר כהן גדול של יוה"כ אע"פ שנאמר בו ושחט אהרן אם שחטו זר כשר אף פרה אדומה ששחט הזר כשירה שאין לך שחיטה פסולה בזר:
השוחט את הקדשים ולא נתכוין לשחיטה אלא כמתעסק הרי אלו פסולין עד שיתכוין לשחיטה:
ולא ישחוט שני ראשים כאחד בקדשים ואם שחט הרי אלו כשרים:
אבל שנים שוחטין בהמה אחת בקדשים כחולין:
הקטן אינו שוחט קדשים אף על פי שהגדול עומד על גביו שהקדשים צריכין מחשבה וקטן אין לו מחשבה אפילו היתה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אינה מחשבה להקל אלא להחמיר כיצד היתה עולה עומדת בדרום ומשכה הקטן והביאה לצפון ושחטה שהרי ממעשיו ניכר שמחשבתו לשחיטת קדשים הרי זו פסולה:
קדשי קדשים שנשחטו בדרום או שנתקבל דמם בדרום פסולין:
היה עומד בדרום והושיט ידו לצפון ושחט שחיטתו כשירה:
היה עומד בדרום והושיט ידו וקיבל הדם בצפון קבלתו פסולה:
הכניס ראשו ורובו לצפון הרי הוא כעומד בצפון:
שחטה בצפון ופרכסה ויצאת לדרום אפילו הוציאה לדרום כשירה פרכסה ויצאת לדרום וחזרה לצפון ואח"כ קיבל דמה בצפון כשירה וכן קדשים קלים שהיו בפנים ועמד חוץ לעזרה והכניס ידו לפנים ושחט שחיטתו כשירה:
הכניס ידו וקיבל קבלתו פסולה אפילו הכניס ראשו ורובו אפילו היה העובד כולו בפנים וציצתו בחוץ עבודתו פסולה שנאמר בבואכם אל אהל מועד עד שיבואו כולן:
פרכסה הבהמה ויצאת לחוץ אחר קבלת דמה כשירה שאפילו יצאו האימורין והבשר קודם זריקה בקדשים קלים הזבח כשר כמו שיתבאר:
היתה הבהמה כולה בפנים ורגליה בחוץ ושחטה הזבח פסול שנאמר והביאום לה' עד שתהיה כולה בפנים:
שחטה והיא כולה בפנים ואח"כ הוציאה רגלה לחוץ חותך הבשר עד שהוא מגיע לעצם ואחר כך מקבל הדם ואם קיבל ואחר כך חתך פסול מפני שמנונית הבשר שבחוץ ובקדשים קלים אין צריך לחתוך אלא מחזיר רגלה לפנים ומקבל שבשר קדשים [קלים] שיצא קודם זריקה כשר:
תלה הבהמה ושחטה באויר העזרה פסולה שנאמר על ירך המזבח עד שישחוט בארץ:
היתה הבהמה בארץ ונתלה ושחט והוא תלוי באויר בקדשי קדשים פסול בקדשים קלים כשר:
שחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים או ששחט מיעוטן בדרום וגמרן בצפון פסולין שישנה לשחיטה מתחילתה ועד סוף:
נתלה וקיבל הדם מצואר בהמה המונחת בקרקע פסול שאין דרך שירות בכך:
היה עומד בעזרה ותלה המזרק בידו וקיבל הדם באויר או שהגביה הבהמה וקיבל הדם באויר כשר שאויר המקום כמקום:
נתן מזרק לתוך מזרק וקיבל כשר מין במינו אינו חוצץ הניח סיב בתוך המזרק וקיבל כשר מפני שהסיב חלול והרי הדם יורד לתוך המזרק ואין כאן חציצה אבל אם עשה כן בקמיצת המנחה וקמץ מתוך הסיב פסולה:
קבלת הדם והולכתו למזבח וזריקתו וכן הולכת איברים לכבש כל אחת מאלו אינה כשירה אלא בכהן הכשר לעבודה כמו שביארנו בקמיצת המנחה ובמליקת העוף:
והולכה שלא ברגל אינה הולכה לפיכך כהן גדול שקיבל את הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח:
קיבל בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו קיבל בכלי חול נפסל הזבח קיבל בכלי קודש ונתן לכלי חול יחזיר לכלי קודש:
נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר אבל אם נשפך מצואר הבהמה על הרצפה ואספו ונתנו לכלי השרת נפסל הזבח:
נשפך מקצת הדם מצואר בהמה על הארץ ולא אספו וקבל מקצתו מצואר בהמה הרי זה כשר ובלבד שיהיה זה הדם שנתקבל דם הנפש לא דם התמצית ולא דם העור:
כל הזבחים שקיבל דמם אחד מן הפסולין לעבודה או שהוליך את הדם למזבח או שזרקו למזבח כהלכתו נפסל הזבח קיבל הכשר ונתן לפסול ולא הלך בו הפסול אלא עמד במקומו יחזיר לכשר אבל דם שהוליכו הפסול לעבודה והחזירו לכשר והוליכו או שהוליכו הכהן תחילה והחזירו ונתנו לפסול והוליכו הואיל והוליכו הפסול בין בתחילה בין בסוף נפסל הזבח שהרי אי אפשר לתקן דבר זה:
קיבל הפסול אם נשאר דם הנפש חוזר הכשר ומקבל ומוליך וזורק שאין הפסולין לעבודה עושין הדם הנשאר שירים חוץ מן הטמא הואיל והוא ראוי לעבודה בקרבן הבא בטומאה כמו שביארנו עושה שירים כיצד קיבל הטמא אף על פי שקיבל אחריו הכשר דם הנפש וזרקו נפסל הזבח שזה שקיבל הכשר באחרונה שירים הוא ואינו כלום:
בהמה שחסר מאיבריה כל שהוא אחר שחיטה קודם קבלת הדם נפסלה אפילו צרם באזנה קודם קבלה הרי זה לא יקבל שנאמר ולקח מדם הפר שיהיה שלם כולו בשעת הקבלה ואם קיבל מן החסרה וזרק הרי זה פסול:
אבל אם חסרה אחר קבלה קודם זריקה אפילו אבד הבשר קודם זריקת הדם או נשרף אם נשתייר כזית מן הבשר או כזית מן האימורין זורק את הדם ואם לאו אינו זורק ובעולה אפילו כחצי זית מן הבשר וחצי זית מן האימורין מפני שכולה לאשים:
נשאר פחות מכזית לא יזרוק ואם זרק לא הורצה נפסל הבשר קודם זריקה או שיצא חוץ לעזרה לא יזרוק הדם ואם זרק הורצה:
בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה קודם זריקת דמים אע"פ שנזרק הדם והבשר בחוץ הזבח כשר מפני שסוף הבשר לצאת והזריקה מועלת ליוצא לשרפו אבל לא לאכלו:
וכן אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ונזרק הדם והם בחוץ לא נפסל הזבח ואם החזירן מקטירין אותן ואף על פי שלא החזירן חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא:
כל הזבחים של יחיד בין שנטמא בשר והחלב קיים בין שנטמא חלב והבשר קיים זורק את הדם נטמאו שניהן לא יזרוק ואם זרק הורצה שהציץ מרצה על הטומאה וכן אימורין או איברי עולה שנטמאו והקטירן הציץ מרצה כמו שביארנו וכל קרבנות הצבור שנטמא הבשר והחלב כולו הרי זה זורק את הדם:
דם קדשים שיצא חוץ לעזרה נפסל הזבח ואע"פ שחזר והכניסו וזרקו על המזבח לא נרצה:
וכל דם הקדשים אינו מקבל טומאה כלל שנאמר בדם על הארץ תשפכנו כמים דם שנשפך כמים הוא הנחשב כמים ומקבל טומאה אבל דם קדשים שאינו נשפך כמים אינו מקבל טומאה:
ודם ששקעה עליו חמה ולא נזרק נפסל הזבח ואם זרקו לא הורצה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- תורת שמואל תר"ם ויאמר ה' אל אברם לך לך גיטין כב, סע"ב
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בא והי' כי יביאך. להבין שרש ענין פסח ומצה גיטין כב, סע"ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור גיטין כב, סע"ב
- תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית וייצר ה' אלקים גיטין כב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין י גיטין כב , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תס דיני מצות המצוה א גיטין כב, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת כז גיטין כב, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תס דיני מצות המצוה שם כב, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לב דין כתיבת התפילין גיטין כב , א