38
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כלשהי של חכמים אינה קשורה לפשוטו של מקרא.
והתבטאותו של רש"י במלים "למה אמרו", ובמיוחד לפי הגירסא שהוא אומר "למה אמרו חכמים", תובן לפי מה שכבר הוסבר14 על דברי רש"י, בפרשת בשלח15, לגבי תחום שבת, ואלה דבריו שם: "שבו איש תחתיו – מכאן סמכו חכמים16 ד' אמות ליוצא חוץ לתחום כו'. אל יצא וגו' – אלו אלפיים אמה של תחום שבת17, ולא במפורש, שאין תחומין אלא מדברי סופרים, ועיקרו של מקרא על לוקטי המן נאמר".
רש"י מדייק שם בלשונו "(רק) עיקרו של מקרא על לוקטי המן נאמר", כי לפי רש"י הענין של "אלפיים אמה של תחום שבת" נלמד מן הפסוק, ולכן זהו דין תורה18, למרות שאין זה עיקרו.
לפי פשוטו של מקרא הכרחי להסביר זאת, כי אילו היתה התורה מתכוונת רק ל"לוקטי המן", צריך היה להיאמר בפסוק: "אל יצאו ללקוט ביום השביעי" וכדומה. ומכך שכתוב באופן סתמי "שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו" מובן, שהתורה מתכוונת לרמוז גם לדין כללי, שאינו קשור ל"לוקטי המן" – "אלו אלפיים אמה של תחום שבת".
וכיון שעיקר התוכן של פרשה זו הוא בענין "לוקטי המן", לכן הנושא של תחום שבת אינו "עיקרו של מקרא"19.
ולכן מגדיר זאת רש"י כ"דברי סופרים": רש"י אינו מתכוון לומר שזוהי תקנת חכמים מאוחרת, אלא משום שענין זה אינו נאמר במפורש בפסוק, ואין הוא "עיקרו של מקרא", לפיכך הוא מוגדר כ"דברי סופרים"20, אשר ה"סופרים", המדייקים באותיות ובמלים21 של
הערות
- 14. לקו"ש ח"ו [המתורגם] ע' 20־219 הערות 32, 33. חי"ג ע' 6 הערה 38 ובשוה"ג שם.
- 15. טז, כט.
- 16. מכילתא עה"פ. עירובין נא, א (וכפרש"י שם. אבל בתיב"ע עה"פ דקאי על ד' אמות דהעברה. וראה רא"ם שם).
- 17. מכילתא ועירובין שם. תיב"ע עה"פ.
- 18. וכדעת רע"ק (סוטה ל, ב וש"נ) שתחומין דאורייתא (וראה לקמן הערה 34)*. אלא שלפרש"י עה"ת אינו "עיקרו של מקרא" ולכן נק' "דברי סופרים" (כדלקמן בפנים), אבל דין תורה הוא (ראה הנסמן לקמן הערה 20).
- 19. ע"ד שמצינו בכ"מ בפרש"י עה"ת, דכאשר הפירוש ע"פ דרך הפשט אינו מתיישב (כ"כ), מוסיף רש"י פי' ע"ד הדרש כו' – דהיינו שדרש זה ג"כ שייך לאמרו בפשוטו של מקרא (וכל' רש"י בראשית ג, ח: ולאגדה המיישבת דברי המקרא כו'), אלא שאינו עיקר הפשט, שהביאו לפני זה.
- 20. וע"ד שיטת הרמב"ם ב"דברי סופרים" (פיהמ"ש כלים פי"ז מי"ב (בסופה). סהמ"צ שורש ב'. וראה בארוכה מפרשים לסהמ"צ שם. נ"כ הרמב"ם הל' אישות פ"א ה"ב. ועוד). וראה בפרטיות אנציקלופדי' תלמודית ערך דברי סופרים סעיף ב. וש"נ.
- 21. כמחז"ל (קידושין ל, א): שהיו סופרים כל האותיות שבתורה. – ומובן ג"כ מל' "סופרים" שהובא בפרש"י (וירא יח, כב. בהעלותך יא, טו. תבא כח, ל) "תיקון סופרים" (ולהעיר מרש"י ויחי מט, ז). וראה לקמן סעיף ו.
- . ולהעיר מפרש"י שבת (פז, ריש ע"ב ד"ה וקא מיפלגי וד"ה אתחומין. וראה תוד"ה אתחומין שם). ואכ"מ.
רש"י על בראשית ג׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וישמעו. יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים וּכְבָר סִדְּרוּם רַבּוֹתֵינוּ עַל מְכוֹנָם בִּבְ"רַ וּבִשְׁאָר מִדְרָשׁוֹת; וַאֲנִי לֹא בָאתִי אֶלָּא לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא וּלְאַגָּדָה הַמְיַשֶּׁבֶת דִּבְרֵי הַמִּקְרָא דָבָר דָּבוּר עַל אׇפְנָיו: וישמעו. מַה שָּׁמְעוּ? שָׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקָּבָּ"ה שֶׁהָיָה מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן:
לרוח היום. לְאוֹתוֹ רוּחַ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה לְשָׁם, וְזוֹ הִיא מַעֲרָבִית; שֶׁלִּפְנוֹת עֶרֶב חַמָּה בַּמַּעֲרָב, וְהֵם סָרְחוּ בָּעֲשִׂירִית (סנהדרין ל"ח):
וישמעו AND THEY HEARD — There are many Midrashic explanations and our Teachers have already collected them in their appropriate places in Genesis Rabbah and in other Midrashim. I, however, am only concerned with the plain sense of Scripture and with such Agadoth that explain the words of Scripture in a manner that fits in with them. וישמעו AND THEY HEARD — What did they hear? They heard the sound of the Holy One, blessed be He, as He walked in the garden (see Genesis Rabbah 19:12).
לרוח היום IN THE WIND OF THE DAY — (רוח is used also in the meaning of direction,— north, east, — etc.) in that direction to which the sun travels (באה לשם) which is the west, for towards evening the sun is in the west, and they committed the sin in the tenth hour (Sanhedrin 38b).
משנה כלים י״ז:י״ב - הטקסט מספריא
ויש שאמרו במדה גסה מלא תרווד רקב. כמלא תרווד גדול של רופאים. וגריס נגעים כגריס הקלקי. האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה. ונודות יין ושמן. שיעורן כפיקה גדולה שלהן. ומאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו כמלא אגרוף גדול. זה הוא אגרופו של בן בטיח. אמר ר' יוסי ישנו כראש גדול של אדם. ושנעשה בידי אדם. שיעורו כמלא מקדח גדול של לשכה. שהוא כפונדיון האיטלקי. וכסלע הנירונית. וכמלא נקב שבעול:
ספר המצוות, שורשים ב׳ - הטקסט מספריא
שאין ראוי למנות כל מה שלמדים באחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן או מרבוי:
[א] כבר בארנו בפתיחת חבורנו בפירוש המשנה שרוב דיני התורה יצאו בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם ושהדין היוצא במדה מאותן המדות הנה פעמים תפול בו המחלוקת ושיש שם דינין הן פירושים מקובלים ממשה אין מחלוקת בהם אבל הם מביאין ראיה עליהן באחת משלש עשרה מדות כי מחכמת הכתוב שהוא אפשר שימצא בו רמז מורה על הפירוש ההוא המקובל או היקש יורה עליו וכבר בארנו זה הענין שם. וכשיהיה זה כן הנה לא כל מה שנמצא לחכמים שהוציאו בהיקש משלש עשרה מדות נאמר שהוא נאמר למשה בסיני ולא גם כן נאמר בכל מה שימצא בתלמוד שיסמכוהו אל אחת משלש עשרה מדות שהוא דרבנן, כי פעמים יהיה הפירוש ההוא מקובל ממשה בסיני לפי הראוי בזה שכל מה שלא תמצאהו כתוב בתורה ותמצאהו בתלמוד שלמדוהו באחת משלש עשרה מדות אם בארו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה דאורייתא הנה ראוי למנותו אחר שהמקובלים ממנו אמרו שהוא דאורייתא. ואם לא יבארו זה ולא דברו בו הנה הוא דרבנן שאין שם כתוב יורה עליו. וזה גם כן שרש כבר נשתבש בו זולתנו ולכן מנה יראת חכמים עם מצות עשה, ואשר הביאו לזה לפי מה שיראה לי מאמר ר' עקיבא את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים חשב שכל מה שיגיע משלש עשרה מדות הוא מן הכלל הנזכר, ואם היה הענין כמו שחשבו למה לא מנו כבוד בעל האם ואשת האב מצוה בפני עצמה מחוברת אל כבוד אב ואם וכן כבוד אחיו הגדול כי אלו האישים למדנו שאנו חייבין לכבדם ברבוי אמרו (כתובות ק"ג) כבד את אביך לרבות אחיך הגדול ואמרו את אביך לרבות בעל אמך ואת אמך לרבות אשת אביך כמו שאמרו את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים, אם כן מפני מה מנו אלו ולא מנו אלו. וכבר הגיעו בזה הסכלות אל יותר קשה מזה, וזה כשמצאו דרש בפסוק יתחייב בדרש ההוא לעשות פעולות או להרחיק ענין מן הענינים והם כלם בלי ספק מדרבנן ימנו אותם בכלל המצות ואע"פ שפשטיה דקרא לא יורה על דבר מאותם הענינים עם השרש שהועילונו בו ע"ה והוא אמרם ז"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והיות התלמוד בכל מקום ישאל פשטיה דקרא במאי כתיב כשמצאו פסוק ילמדו ממנו על צד הבאור והראיה דברים רבים. והנסמכים במחשבה זו מנו בכלל המצות בקור חולים ונחום אבלים וקבורת מתים בעבור הדרש הנזכר באמרו יתברך והודעת להם את הדרך ילכו בה, ואמרו את הדרך זו גמילות חסדים, ילכו זה בקור חולים בה זה קבורת מתים, ואת המעשה אלו הדינים, אשר יעשון זו לפנים משורת הדין, והשבו כי כל פועל ופועל מאלו הפעולות מצוה בפני עצמה, ולא ידעו כי אלו הפעולות כלם ודומים להם נכנסות תחת מצוה אחת מכל המצות הכתובות בתורה בבאור והוא אמרו יתברך ואהבת לרעך כמוך, ובזה הדרך בעצמו מנו חשוב תקופות מצוה בעבור הדרש הבא בהיא חכמתכם ובינתכם והוא אמרם (שבת ע"ה) איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חשוב תקופות ומזלות, ואילו מנה מה שהוא יותר מבואר מזה ויחשוב מה שהוא יותר ראוי למנותו והוא כל דבר שנלמד בתורה במדה משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן היה עולה מנין המצות לאלפים רבים. ואולי תחשוב שאני בורח מלמנותן להיותן בלתי אמתיות והיות הדין היוצא במדה ההיא אמת או בלתי אמת, אין זו הסבה. אבל הסבה כי כל מה שיוציא אדם ענפים מן השרשים שנאמרו לו למשה בסיני בבאור והם תרי"ג מצות ואפילו היה המוציא משה בעצמו אין ראוי למנותם. והראיה על זה כלו אמרם בגמרא תמורה (דף ט"ז) אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים שנשתכחו בימי אבלו של משה ואעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מפלפולו שנאמר כל איש אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו' וילכדה עתניאל בן קנז. וכשהיו כך הנשכחות כמה היה הכלל שנשכח ממנו זה המספר, כי גם מן השקר שנאמר שנשכח ממנו כל מה שנודע ובלא ספק היו אותם הדינים המוצאים בקל וחומר ובזולתו מהמדות אלפים רבים ואלו כלם היו נודעים בימי משה. ונאמר עליהם דקדוקי סופרים כי כל מה שלא שמעו בסיני בבאור הנה הוא מדברי סופרים. הנה כבר התבאר כי תרי"ג מצות שנאמרו לו למשה בסיני לא ימנה בהן כל מה שילמד בשלש עשרה מדות ואפילו בזמנו עליו השלום כל שכן שלא ימנה בהן כל מה שהוציאו באחרית הזמן, אבל אמנם ימנה מה שהיה בפירוש מקובל ממנו והוא שיבארו המעתיקים ויאמרו שזה הדבר אסור לעשותו ואיסורו דאורייתא או יאמרו שהוא גוף תורה הנה נמנה אותו כי הוא נודע בקבלה ולא בהיקש ואמנם זכרו ההיקש בו והביאו הראיה עליו באחת משלש עשרה מדות להראות חכמת הכתוב כמו שבארנו בפירוש המשנה:
משנה תורה, הלכות אישות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
וליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם. ובאחד משלשה דברים אלו האשה נקנית. בכסף. או בשטר. או בביאה. בביאה ובשטר מהתורה. ובכסף מדברי סופרים. וליקוחין אלו הן הנקראין קידושין או אירוסין בכ"מ. ואשה שנקנית באחד מג' דברים אלו היא הנקראת מקודשת או מאורסת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 23 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יא בשלח שיחה ג מאותו ספר עירובין נא, א
- לקוטי שיחות כרך טו ויצא שיחה א מאותו ספר עירובין נא, א
- לקוטי שיחות כרך כא ויקהל שיחה ב מאותו ספר עירובין נא, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ב עירובין נא, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמט דין ארבע אמות ברשות הרבים א ושם נא, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמט דין ארבע אמות ברשות הרבים ב עירובין נא , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שצו דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת א עירובין נא, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שמה (א) עירובין דף נא
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת עירובין דף נ"א,
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמט דין ארבע אמות ברשות הרבים עירובין נא , א
- לקוטי שיחות כרך לא בשלח שיחה א מאותו ספר סוטה ל, ב
- לקוטי שיחות כרך לו בשלח שיחה א מאותו ספר סוטה ל, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך כא הוספות - שיחות שיחה ח מאותו ספר סוטה ל, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך כו הוספות - שיחות שיחה ז מאותו ספר סוטה ל, ב
- לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה א מאותו ספר סוטה ל, סע"ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"ט סוטה ל, סע"ב
- תורת מנחם יו"ד שבט, ה'תש"כ שם ל, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"א סוטה ל, סע"ב
- תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשכ"ד סוטה ל, ב
- שיעורי הלכה למעשה הלכות ברכת הנהנין סוטה ל, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעג דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס שני סוטה ל, ב
- תורת מנחם ר"ד ליל אחרון של פסח, בעת הסעודה, ה'תש"ל סוטה ל, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע נט דין ברכה ראשונה ביוצר סוטה ל, ב

