63

שיחה ג

לקופי

בשלתג*

א עה"פי ,אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" ארז'ל: (והובא בפרש"י) ,אלו אלפים אמה" של תחום שבת, היינו שמפסוק זה למדו האיסור +: לצאת חוץ לתחום של אלפים אמה מן העיר בשבת.

והנה בדיני תחומין נחלקו ר"ש ורד בנן במס' עירובין ספ"ד *, וז"ל המשנה: ,מי שהחשיך חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס ר"ש אומר אפילו חמש עשרה אמות יכנס שאין המשוחות ממצין את המדות מפני הטועין? -- פי', שר"ש סובר שכשמודדין ומסמנין את המקום שבו מסתיימין אלפים אמה מהעיר, .אין ממצין את המדות" להציב הסימן בסוף אלפים אמה, אלא מקצרין את המדה וכונסין את הסימן לפנים התחום ט"ו אמה -- ,מפני טועי המדה שאין מכירין את הסימן ופעמים הולכין להלן ממנו וחוזרין ולאו אדעתייהו"+ ולכן גם מי שהחשיך חוץ לתחום אם הוא בתוך ט"ו אמה חוץ לתחום, יכול הוא ליכנס לפנים התחום, כי באמת נמצא הוא תוך אלפים אמה של התחום.

וטעם זה של ר"ש נאמר באופן של כלל: במשנה האחרונה של המסכת ספ"י: ,ר"ש אומר מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך שלא התירו

לך אלא משום שבות". ומבואר בגמ'* שר"ש מפרש בזה טעמן של ב' הלכות : +מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך" קאי על הדין הנ"ל ד,מי שהחשיך חוץ לתחום כו' ר"ש אומר אפילו חמש עשרה אמות יכנס" וע"ז הוא מסביר כאן שמכיון שזהו <שלך", .שכבר הוא בתוך תחומו" -- ,נתנו לך", ,יכנס", היינו דכל זמן שהוא נמצא בתוך ט"ו אמות הרי הוא עדיין בתוך התחום, ולכן התירו לו ליכנס.

וההמשך שאומר ,שלא התירו לך אלא משום שבות קאי על דין אחר המפורש במשנה דלעיל שם פ"י': .קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה ואם בתחלה כאן וכאן אסור* -- וע"ז פליג ר"ש ואומר (בברייתא, המובאה בגמ': בן לוי שנפסקה לו נימא בכנור קושרה ר"ש אומר) ,עונבה" -- וטעמו הוא מבאר במשנה בסיום המס' ,שלא התירו לך אלא משום שבות", היינו (כמבואר בגמ' שם) ,עניבה דלא אתי לידי חיוב חטאת שרו לי' רבנן, קשירה דאתי לידי חיוב חטאת לא שרו לי רבנן".

והקישור שבין ב' ענינים אלו פירש"י *: ,והכי קאמר ר"ש לת"ק אע"פ שהקלתי במחשיך חוץ לתחום מחמיר אני בנימת כנור, דהתם משלך נתנו לך, אבל כאן לא התירו אלא שבות". ובתוס' * כ': ,דהתם לאו קולא הוא