230
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מוחלטת38, היתה קיימת השפעה של " בחינת "יחידה", ולכן נאמר39 אצל יעקב, כהקדמה לברכת "ופרצת" – "והיה זרעך כעפר הארץ", ו"עפר" מסמל את ההתבטלות המוחלטת40. "
ז. השראת בחינת "יחידה" קשורה דוקא לענין – תחומין
לפי האמור לעיל יובן מדוע נזכר אצל יעקב, מכל פרטי מצות שבת, דוקא ענין תחומין:
"תחומו" של האדם דומה לד' אמותיו, שהרי הוא "מקומו" של אדם, ואכן ענין התחומין נלמד41 מן הפסוק
אל יצא איש ממקומו". לכן מובן שלגילוי בחינת "יחידה" יש קשר לתחומין.
כלומר, כשם שהשראת בחינת
יחידה" קיימת בד' אמותיו של אדם, כך, יש לומר, קיימת השראתה באופן דומה גם ב"מקום" הכללי של האדם42
בתחומו.
לפיכך, למרות שענין ה"יחידה" מתבטא במצות שבת בכללותה, יש לו קשר מיוחד לענין של תחומין, שבהם קיימת ההשראה של בחינת "יחידה".
הערות
- 38. ובד"ה כל המרחם תש"ט (פ"א ואילך) מבואר דהשייכות של נחלה בלי מצרים ליעקב הוא מצד מדתו של יעקב – מדת הרחמים, עיי"ש.
- 39. ראה במדב"ר פ"ב, יב: ויעקב נתברך בעפר הארץ כו'. ראה אוה"ת בלק ע' תתקיח. תתקכו.
- 40. ראה ב"ר עה"פ (פס"ט, ה): מה עפר עשוי דיש לכל כו'. (ממאמר ד"ה והיה זרעך, ש"פ ויצא יו"ד כסלו תשכ"ב)
- 41. עירובין נא, א. ירושלמי שם. מכילתא שם ומשפטים כא, יג. פרש"י ותיב"ע בשלח שם.
- 42. ראה אמ"ב ותו"ח (רנה, רע"א) שם, שגילוי יחידה בד"א הוא לפי שהן מקומו של האדם. ולהעיר שבאמ"ב שם (פמ"ג – משא"כ לפנ"ז בפמ"ב) ותו"ח (שם, ב), וכן בד"ה אתה אחד שם, מובא הכתוב "אל יצא איש ממקומו" שממנו נלמד תחומין (ולא ד' אמות).
במדבר רבה ב׳:י״ב - הטקסט מספריא
אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (במדבר ב, לב), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (הושע ב, א): וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם וגו'. וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קיט, פט): לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם, מִפְּנֵי שֶׁהִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם וּבָאֲתָה אוֹתָהּ הַבְטָחָה בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וְאֵימָתַי הִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁאָמַר לוֹ לָצֵאת מִבֵּית אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, א ב): לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וגו' וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל וגו', אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כָּל מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּ אוֹתִי מָה הֲנָאָה יֵשׁ לִי בָּהֶם שֶׁאֵין לִי בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, ב): וַיֹּאמֶר אַבְרָם ה' אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי וגו', שֶׁאַבְרָהָם רוֹאֶה בַּמַּזָּל שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהוֹלִיד בָּנִים, מֶה עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן אָמַר רַבִּי חָנִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מְלַמֵּד שֶׁהֶעֱלָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָה מִכִּפַּת הָרָקִיעַ וְאָמַר לוֹ צֵא מִן אוֹתוֹ הַמַּזָּל שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁאֵין אַתָּה עָתִיד לְהוֹלִיד מִמֶּנּוּ, אֲנִי מַרְאֶה לְךָ שֶׁאַתָּה מוֹלִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, ה): וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אֵינוֹ אוֹמֵר הַבֶּט אֶלָּא שֶׁהוּא נָתוּן לְמַעְלָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, טו): הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה. (בראשית טו, ה): וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ, מַהוּ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ, אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמִי שֶׁיָּצָא לַדֶּרֶךְ וְהָלַךְ יוֹם הָרִאשׁוֹן וְיוֹם הַשֵּׁנִי וְיוֹם הַשְּׁלִישִׁי עַד עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא מָצָא לֹא עִיר וְלֹא פֻּנְדָק וְלֹא אִילָן וְלֹא מַיִם וְלֹא בְּרִיָּה, וְאַחַר שֶׁהָלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים צָפָה אִילָן אֶחָד מֵרָחוֹק, אָמַר שֶׁמָּא יֵשׁ תַּחְתָּיו מַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶצְלוֹ מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל הַמַּעְיָן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ נַאֲתָן וּפֵרוֹתָיו מְתֻקָּנִים וַעֲנָפָיו נָאִין יָשַׁב לוֹ וְנִתְקָרֵר בְּצִלּוֹ וְאָכַל מִן פֵּרוֹתָיו, וְשָׁתָה מִן הַמַּעְיָן וְעָרַב לוֹ וְשָׁבָת נַפְשׁוֹ עָלָיו, כֵּיוָן שֶׁעָמַד לֵילֵךּ, אָמַר לָאִילָן מַה לִּי לְבָרֶכְךָ, וּמַה יֵּשׁ לִי לוֹמַר לְךָ, שֶׁיְּהֵא עֵצְךָ נָאֶה, נָאֶה הוּא, שֶׁיְּהֵא צִלְךָ נָאֶה, כְּבָר הוּא נָאֶה, שֶׁיִּהְיוּ עֲנָפֶיךָ נָאִים, נָאִים הֵם, שֶׁיְהוּ פֵּרוֹתֶיךָ מְתוּקִין, מְתוּקִים הֵם, שֶׁיְּהֵא מַעְיָן יוֹצֵא מִתַּחַת שָׁרְשְׁךָ, כְּבָר מַעְיָן יוֹצֵא מִתַּחַת שָׁרְשְׁךָ, שֶׁתְּהֵא עוֹמֵד בְּמָקוֹם חָבִיב, בְּמָקוֹם חָבִיב אַתָּה עוֹמֵד, מַה לִּי לְבָרֶכְךָ, אֶלָּא כָּל הַנְּטִיעוֹת הָעוֹמְדוֹת מִמְּךָ יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ. כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם עָמְדוּ עֶשְׂרִים דּוֹר וְלֹא הָיָה בָּהֶם תּוֹעֶלֶת וְלֹא עָמַד מֵהֶם צַדִּיק עַד אַחַר עֶשְׂרִים דּוֹר צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם שֶׁהָיָה נָתוּן בְּאֶרֶץ בָּבֶל שֶׁנִּקְרֵאת רְחוֹקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כ, יד): מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וגו', וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד, כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְקִדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ, מִיָּד קֵרְבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בָּנָה לוֹ אֶת הַפֻּנְדָּק וְהָיָה זָן עוֹבְרִים וְשָׁבִים וְהָיָה מַכְנִיס אֶת הַבְּרִיוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְהוֹדִיעַ כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם, וְנָתַן שְׁמוֹ עַל שֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּמַּלְאָכִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם, מַה יֵּשׁ לִי לוֹמַר לָךְ וּמַה יֵּשׁ לִי לְבָרֶכְךָ, שֶׁתְּהֵא שָׁלֵם, צַדִּיק לְפָנַי, אוֹ שֶׁתְּהֵא שָׂרָה אִשְׁתְּךָ צַדֶּקֶת לְפָנַי, צַדִּיק אַתָּה, שָׂרָה אִשְׁתְּךָ צַדֶּקֶת לְפָנַי, אוֹ שֶׁיִּהְיוּ כָּל בְּנֵי בֵיתְךָ צַדִּיקִים, צַדִּיקִים הֵם לְפָנַי, מַה יֵּשׁ לִי לְבָרֶכְךָ, אֶלָּא כָּל בָּנִים שֶׁעֲתִידִים לַעֲמֹד מִמְּךָ יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ, מִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. אַתְּ מוֹצֵא אַבְרָהָם שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בַּכּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים וגו', וְיִצְחָק נִתְבָּרֵךְ בַּחוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יז): כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ וגו', וְיַעֲקֹב נִתְבָּרֵךְ בַּעֲפַר הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, יד): וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וגו', בִּרְכָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בָּאֲתָה בִּימֵי משֶׁה, שֶׁכֵּן כְּתִיב (דברים א, י): ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם וגו', וּבִרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁנִּתְבָּרֵךְ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, בָּאֲתָה בִּימֵי בִּלְעָם, שֶׁכֵּן כְּתִיב (במדבר כג, י): מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּבִרְכָתוֹ שֶׁל יִצְחָק שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בַּחוֹל, בָּאֲתָה בִּימֵי הוֹשֵׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, א): וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי. וְהוֹאִיל דִּבְיִצְחָק כְּתִיב בֵּיהּ בִּרְכַּת הַחוֹל הָיָה נִצְרַךְ לוֹמַר וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִצְחָק, וְאֵינוֹ אוֹמֵר כֵּן אֶלָּא וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלָמָּה, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא יַעֲקֹב אָבִינוּ לֵילֵךְ לְפַדַּן אֲרָם מָסַר לוֹ יִצְחָק אֶת בִּרְכַּת הַחוֹל, כְּמָה שֶׁאָמַר לוֹ (בראשית כח, ד): וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם, מַהוּ אֶת, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא כָּךְ אָמַר לוֹ בְּרָכָה שֶׁנִּתְבָּרַכְנוּ אֲנִי וְאַבְרָהָם כְּאֶחָד (בראשית כב, יז): כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, בְּרָכָה לָאָב בְּרָכָה לַבֵּן, (בראשית כב, יז): וְהַרְבָּה אַרְבֶּה, רְבִיָּה לָאָב רְבִיָּה לַבֵּן, (בראשית כב, יז): וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, אֶת הַבְּרָכָה הַזּוֹ מָסַר יִצְחָק לְיַעֲקֹב, לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם, הֱוֵי (תהלים קיט, פט): לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יא בשלח שיחה ג מאותו ספר עירובין נא, א
- לקוטי שיחות כרך כא ויקהל שיחה ב מאותו ספר עירובין נא, א
- לקוטי שיחות כרך כז צו שיחה ב מאותו ספר עירובין נא, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ב עירובין נא, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמט דין ארבע אמות ברשות הרבים א ושם נא, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמט דין ארבע אמות ברשות הרבים ב עירובין נא , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שצו דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת א עירובין נא, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שמה (א) עירובין דף נא
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת עירובין דף נ"א,
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמט דין ארבע אמות ברשות הרבים עירובין נא , א