136

איכפת לו ענין זה כל־כך, עד כדי בכי מר.

כלומר, לא היה כל־כך אכפת לו שהלבנת הפנים היתה על ידו, שהוא ייענש על כך וכדומה, אלא היה אכפת לו עצם הענין, שנגרמה בושה ליהודי.

ולפיכך הוא סרב לספר על כך לאביו, למרות שייתכן שאי־השיבו לשאלת אביו נכלל בעניני כיבוד אב וכדומה, והסיפור הוא רק כדי לתקן את החטא – כי הוא לא סבל את עצם הדיבור על "הלא־טוב" של יהודי.

וכיוון שסיפור זה סופר לנו תוך הדגשה שהרבי היה אז בן ארבע שנים, הרי זאת הוכחה שניתן עתה לחנך כל ילד יהודי, גם בגיל זה, באותו אופן.

יב. חובה לעסוק בחינוך ילדי ישראל

מכל האמור לעיל נלמדת גם החובה הגדולה המוטלת על כל אחד ואחד מישראל להשתדל בענין החינוך, הן ס לגבי ילדיו שלו,

כמאמר הידוע של בעל יום ההולדת נ"ע⁴⁶, שכשם שהנחת תפילין בכל יום היא מצוה דאורייתא על כל יהודי, ללא הבדל בין גדול בתורה לבין איש פשוט, כך חובה מוחלטת על כל יהודי, להקדיש מחצית השעה בכל יום למחשבה אודות חינוך ילדיו, ולעשות ככל שביכלתו, ואף יותר מכך, כדי לחנך ילדיו להמשיך בדרך שמתוים להם –

והן לגבי ילדים יהודיים אחרים, אשר הוריהם לא חנכו אותם כראוי, מאיזו סיבה שהיא, שאז מוטלת החובה על כל חכם וחכם מישראל⁴⁷, לדאוג לכך שילדים אלו יקבלו חינוך מתאים, ועל־ידי כך מקיימים את "צבאות ה'", אשר יצאו מן הגלות בנערינו ובזקנינו... בבנינו ובבנותינו⁴⁸ – על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.