ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ט ראה שיחה א

95

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

השמות של העבודה זרה. אם כך, צריך היה רש"י להסביר "לשנות את שמם"¹³, שיקראו להם בשם אחר, שבאמצעותו יישכח שמם הקודם¹⁴. מנין מסיק רש"י, שההסבר הוא "לכנות להם שם לגנאי"¹⁵?

ב) אף אם רש"י מוכרח לפרש שב"ואבדתם..." הכוונה היא לשם גנאי, מנין הוא מסיק ששם הגנאי צריך להיות דומה לשם הקודם, כפי שמובן מדברי רש"י "בית גליא קורין לה בית כריא, עין כל – עין קוץ"?

ולכאורה, אדרבה: כאשר מכנים את העבודה זרה בשם גנאי הדומה לשמה הקודם, יוצרים בכך זכרון לשם הקודם¹⁶, ההיפך מ"ואבדתם את שמם"?

ג) מדוע מציין רש"י שתי דוגמאות – "בית גליא קורין לה בית כריא", "עין כל – עין קוץ" – ואינו מסתפק באחת מהן?

ובמיוחד כאשר בגמרא¹⁷ מובאת דוגמא נוספת ל"לכנות לה שם לגנאי": "פני מלך – פני כלב". אך רש"י אינו מציין דוגמא זו¹⁸. ומכך מובן, שיש כאן חשיבות דוקא לשתי דוגמאות אלו.

ג. דירוג הציוויים – לפי

סדר עולה?

ההסבר לכל האמור לעיל הוא:

בפסוק הקודם¹⁹ נאמר "אבד תאבדון... את אלקיהם". כיון שמיד לאחר מכן נאמר "ונתצתם...", בוא"ו החיבור, צריך היה, לכאורה, להסביר,

הערות

13. כבספרי כאן. וראה גם ע"ז מה, סע"ב ואילך. תמורה כח, ב (אלא שבשניהם – "לכנות לה שם". וראה לקמן הערה 44).
14. או לפרש "ואבדתם את שמם" – למחוק את שמם (ע"ד פירש"י לקמן פסוק ד).
15. והרי אפילו בדרך ההלכה (ראה ספרי שם. ע"ז מו, רע"א), מפסוק זה עצמו – אלולי הכתוב "שקץ תשקצנו" (עקב ז, כו) – לא היינו יודעים הדין ד"לגנאי". ואין לומר שזה שרש"י מפרש ד"ואבדתם את שמם" היינו "לכנות להם שם לגנאי" הוא (כבספרי וגמרא שם) מהכתוב שקץ תשקצנו (שהתלמיד למדו כבר) – שהרי הכוונה (ובפרט – פשוטו) של הכתוב שקץ תשקצנו היא כפירוש שקץ בכ"מ (וכמו "שקץ הם לכם"; "ואת נבלתם תשקצו" (שמיני יא, יו"ד. שם, יא) ועוד) – למאוס בו (וע"ד "ותעב תתעבנו" שלאחריו – לשנאו, להרחיקו). ולכן לא עמד רש"י בפירושו בכהנ"ל, כי פשוט הוא, (ואפילו בספרי וגמרא שם (דרך ההלכה) אין לומדין מפסוק זה עצמו הדין דלכנות שם לגנאי*, ורק שממנו נלמד שהדין ד"ואבדתם את שמם – לכנות להם שם", היינו – לגנאי), ובמילא, באם מקורו של רש"י לפירושו דכינוי שמם לגנאי הוא – מהפסוק שקץ תשקצנו, הו"ל לכתוב כן בפירוש.
16. ובפרט שהלשון "לכנות" (כבגמרא שם. ולא "לשנות" כבספרי שם), מורה שגם לאחרי הכינוי נשאר שם הקודם (כדלקמן הערה 44).
17. ע"ז שם. תמורה שם. (אלא שבע"ז שם, נשמט זה מפני הצנזור. ובתמורה שם כתבו "פני המולך" (בוא"ו) – ראה ס' חסרונות הש"ס).
18. אף שדוגמא זו שנוי' בגמרא שם לפני "עין כל עין קוץ".
19. פרשתנו יב, ב.
. בירושלמי ע"ז פ"ג ה"ו, נלמד דין זה דלכנות להם שם לגנאי, רק מפסוק שקץ תשקצנו. אבל בספרי ובבבלי הוא כבפנים ההערה. (וראה ר"ח ע"ז שם. ב"ח ונקודות הכסף ליו"ד סו"ס קמו. מלבי"ם כאן. ואכ"מ).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 25 עמודים.