136
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"המשתחווה לבהמה, צמרה מהו לתכלת .. קרניה מהו לחצוצרות, שוקיה מהו לחלילין, בני מעיה מהו לפארות" (נימין של כינור46).
זוהי התוצאה להלכה מן המאמר "כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה": למרות שהחצוצרות וכדומה הנעשים מחלקי הכבש המת הם שונים ונפרדים מן הכבש, ושבעת הקולות אינם הקולות של הכבש, ואפילו לא של שוקיו, עורו וכו', אלא קול של חצוצרות, חלילין, תוף וכו' – שבעה סוגים של קולו שאינם שייכים ל"קולו אחד" של הכבש החי – בכל זאת נאמר שזהו "קולו שבעה": אף כאשר נוצרים שבעה קולות, בכל זאת לגבי דיני התורה – האיסור לגבוה – הם נשארים שייכים ל"קולו אחד" של הכבש החי, ולא חל בו שינוי לגבי דין נעבד (לגבי גבוה)47.
בכך ייתכנו שתי אפשרויות:
א) ההלכה ש"קרניה פסולין לחצוצרות ושוקיה לחלילין..."48 היא רק מפני שחלקים אלו נלקחו מן הכבש ולכן נשאר בהם האיסור לגבוה, אך אין חל עליהם "שם עבודה זרה"49 – נעבד (לגבי גבוה), כי הם נעשו מציאות חדשה.
ב) ההלכה ש"קרניה פסולין לחצוצרות..." היא בדיוק כשם שהכבש פסול למזבח50, חל עליהם "שם עבודה זרה", נעבד (לגבוה), ולכן הם עצמם מאוסים לגבוה51.
הערות
- 46. פרש"י שם ד"ה לפארות.
- 47. וכן פסק הרמב"ם הל' איסו"מ פ"ד ה"ז. ובמאירי ע"ז שם. אף שבגמ' נשאר בתיקו. וראה כס"מ שם.
- 48. לשון הרמב"ם שם.
- 49. ראה פרש"י ד"ה ומה שעליהן וד"ה ר' יוסי (שם מה, א). ובתוד"ה אלהיהם שם, אם מחובר מקרי ע"ז (אף שאינה נאסרת להדיוט). ובפרש"י חולין מ, א ד"ה דומיא "ובע"ח אע"ג דלא מיתסרי משום עבודת כוכבים כו' אלהות מקרי". וראה פרש"י ד"ה נעבד (ע"ז מו, סע"א) ותוד"ה יש (שם, ריש ע"ב), דבע"ח עדיפא לאסור לגבוה ממחובר.
- 50. ראה לשון הרמב"ם שם "המשתחוה לבהמה כשם שנפסלה למזבח כך צמר שלה פסול לבגדי כהונה וקרני' פסולין לחצוצרות כו' הכל פסול" ומלשונו משמע שזה קמ"ל דכשם שהבהמה נפסלה למזבח מצד נעבד לגבוה, כך הוא בצמר לבגדי כהונה כו' וקרנות לחצוצרות שיש עליהם גדר האיסור דנעבד לגבוה. ולהעיר מצפע"נ מהד"ת פו, ד "דגבי משתחוה לבהמה חל האיסור על הבהמה והם אסורים ממילא כו'".
- 51. לכאורה י"ל דוגמת ב' אופנים אלו גם באיסור ע"ז להדיוט כשנשתנה, אם "זה שכל שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו" (פרש"י שם מו, סע"ב ד"ה או אין. מאירי שם ד"ה משתחוה) הוא רק בדין, שאסור בהנאה כמוהו, או "הרי הוא כמוהו" גם בגדר ותוכן האיסור דע"ז. ואכ"מ. ועפ"ז אולי י"ל מעין ב' אופנים אלו בכבש של ע"ז (שעשאה חליפין לע"ז וכיו"ב – ע"ז נד, ב. רמב"ם הל' ע"ז רפ"ח. טושו"ע יו"ד סו"ס קמה), אם זה שקרני' אסורין לחצוצרות שוקיו לחלילין הוא לפי שהם חלק מהכבש, ואסורין בהנאה כמו בשר הכבש לאחר מיתה, או שחל עליהם גדר ואיסור עצמי חצוצרות של ע"ז וחלילין של ע"ז [ומבאר ר"י "וזהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה", דנעשו "חלילין של ע"ז" כדלקמן בפנים לענין נעבד לגבוה]. ואולי י"ל דנפק"מ גם להלכה אם מותר להשתמש ולהנות מקולות אלו כי חל עליהם דין של "חלילין של ע"ז אסור לספוד בהן" (רמב"ם שם פ"ט הי"ד. טושו"ע שם סקמ"ג ס"ד). שלפי אופן הא' דחליל זה אסור בהנאה מפני שהוא חלקו של הכבש ולא מפני שהוא חליל של ע"ז, יש לומר שאין איסור לתקוע־להשתמש בחליל זה ופשיטא לשמוע קולו, כי אי"ז הנאה מחליל של ע"ז כ"א משוק ומעין כו' של ע"ז, וא"כ אי"ז בגדר הנאה. ובפרט לתי' הא' בתוד"ה שאני (פסחים כו, רע"א. ע"ז מח, ריש ע"ב ד"ה לא) שמשמע שגם בע"ז צ"ל דרך הנאה. וראה פרישה שם סק"י. וצ"ע.
משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ד׳:ז׳ - הטקסט מספריא
המשתחוה להר אף ע"פ שהוא מותר בהנאה הרי אבניו אסורין למזבח וכן המשתחוה למעיין הנובע בארצו הרי מימיו פסולין לנסך אשרה שבטלה אין מביאין ממנה גזרים למערכה וכן המשתחוה לבהמה כשם שנפסלה למזבח כך צמר שלה פסול לבגדי כהונה וקרניה פסולין לחצוצרות ושוקיה לחלילין ובני מעיה לנימין הכל פסול:
חולין מ׳ א - הטקסט מספריא
שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשֵׁם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.
גְּמָ׳ פְּסוּלָה – אִין, זִבְחֵי מֵתִים – לָא. וּרְמִינְהִי: הַשּׁוֹחֵט לְשׁוּם הָרִים, לְשׁוּם גְּבָעוֹת, לְשׁוּם נְהָרוֹת, לְשׁוּם מִדְבָּרוֹת, לְשׁוּם חַמָּה וּלְבָנָה, לְשׁוּם כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, לְשׁוּם מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל, לְשׁוּם שִׁילְשׁוּל קָטָן – הֲרֵי אֵלּוּ זִבְחֵי מֵתִים.
אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאָמַר לְהַר, הָא דְּאָמַר לְגַדָּא דְּהַר. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי דּוּמְיָא דְּמִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל, שְׁמַע מִינַּהּ.
אָמַר רַב הוּנָא: הָיְתָה בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ רְבוּצָה לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁחַט בָּהּ סִימָן אֶחָד – אֲסָרָהּ. סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְבֶהֱמַת חֲבֵירוֹ לֹא אֲסָרָהּ, עָשָׂה בָּהּ מַעֲשֶׂה – אֲסָרָהּ.
אֵיתִיבֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב הוּנָא: הַשּׁוֹחֵט חַטָּאת בְּשַׁבָּת בַּחוּץ לַעֲבוֹדָה זָרָה – חַיָּיב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת, וְאִי אָמְרַתְּ: כֵּיוָן שֶׁשָּׁחַט בָּהּ סִימָן אֶחָד אֲסָרָהּ – אַשְּׁחוּטֵי חוּץ לָא לִיחַיַּיב,
If there were two people grasping a knife together and slaughtering an animal, one slaughtering for the sake of one of all those enumerated in the first clause of the mishna and one slaughtering for the sake of a legitimate matter, their slaughter is not valid.
GEMARA: The mishna states that if one slaughters for the sake of mountains or other natural entities the slaughter is unfit. The Gemara infers: It is unfit, yes; with regard to offerings to the dead, i.e., to idols, it is not in that category. Apparently, the status of the animal is that of an unslaughtered carcass, from which benefit is permitted, and not that of an idolatrous offering, from which benefit is forbidden. And the Gemara raises a contradiction from a baraita: With regard to one who slaughters for the sake of mountains, for the sake of hills, for the sake of rivers, for the sake of wildernesses, for the sake of the sun and moon, for the sake of stars and constellations, for the sake of Michael the great ministering angel, or even for the sake of a small worm, these are offerings to the dead, from which benefit is forbidden.
Abaye said: The apparent contradiction between the mishna and the baraita is not difficult. This mishna that teaches that the slaughter is not valid but benefit is permitted is referring to a case where one says that he is slaughtering the animal for the sake of the mountain itself, which is not an idol. That baraita that teaches that the animal is an offering to the dead and benefit is forbidden is referring to a case where one says that he is slaughtering the animal for the sake of the angel of the mountain. The language of the baraita is also precise, as the mountain and the other natural entities are taught together with and therefore similar to Michael, the great ministering angel. Conclude from it that the tanna is referring to slaughter for the sake of a spiritual entity, not the mountain itself.
Rav Huna says: If the animal of another was prone before an idol, once one cut one siman, the windpipe or the gullet, he rendered the animal forbidden. He holds in accordance with that which Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: Although the Sages said that one who bows to the animal of another does not render it forbidden, if he performed a sacrificial rite upon it he renders it forbidden. The case cited by Rav Huna involves an action of that kind, cutting one siman; therefore, the animal is forbidden.
Rav Naḥman raised an objection to the opinion of Rav Huna from a baraita: One who unwittingly slaughters an animal that was designated as a sin offering on Shabbat outside the Temple, for idol worship, is liable to bring three sin offerings: One for performing the prohibited labor of slaughtering on Shabbat, one for slaughtering a sacrificial animal outside the Temple, and one for slaughtering an animal for idol worship. And if you say that once he cuts one siman he renders the animal forbidden as an idolatrous offering, then let him not be liable to bring a sin offering for slaughter of a sacrificial animal outside the Temple courtyard,
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ח׳ - הטקסט מספריא
כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם אף על פי שנעבד הרי זה מותר בהנאה לפיכך עובדי כוכבים העובדים את ההרים ואת הגבעות ואת האילנות הנטועין מתחלתן לפירות ואת המעיינות הנובעין לרבים ואת הבהמה הרי אלו מותרין בהנאה ומותר לאכול אותן הפירות שנעבדו במקום גדילתן ואותה הבהמה ואין צריך לומר הבהמה שהוקצת לעבודת כוכבים שהיא מותרת באכילה בין שהקצוה לעובדה בין שהקצוה להקריבה הרי זו מותרת במה דברים אמורים שאין הבהמה נאסרת בשלא עשה בה מעשה לשם עבודת כוכבים אבל עשה בה מעשה כל שהוא אסרה כיצד כגון ששחט בה סימן לעבודת כוכבים עשאה חליפין לעבודת כוכבים אסרה וכן חליפי חליפין מפני שנעשים דמי עבודת כוכבים בד"א בבהמת עצמו אבל אם שחט בהמת חבירו לעבודת כוכבים או החליפה לא נאסרה שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה חפר בה בורות שיחין ומערות לשם עבודת כוכבים אסרה.
מים שעקרן הגל והשתחוה להן לא אסרן נטלן בידו והשתחוה להן אסרן אבני הר שנדלדלו ועבדן במקומם מותרות שהרי אין בהן תפיסת יד אדם.
ישראל שזקף לבינה להשתחות לה ולא השתחוה לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה אסרה בהנאה שזקיפתה מעשה וכן אם זקף ביצה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה אסרה חתך דלעת וכיוצא בה והשתחוה לה אסרה השתחוה לחצי דלעת וחצי האחר מעורה בו הרי זה אסור מספק שמא זה החצי כמו יד לחצי הנעבד אילן שנטעו מתחלה שיהיה נעבד אסור בהנאה וזו היא אשרה האמורה בתורה היה אילן נטוע וגדעו ופסלו לשם עבודת כוכבים אפילו הבריך והרכיב בגופו של אילן והוציא שריגים כורת את השריגים והם אסורים בהנאה ושאר האילן מותר וכן המשתחוה לאילן אע"פ שלא נאסר גופו כל השריגים והעלים והלולבין והפירות שיוציא כל זמן שהוא נעבד הרי אלו אסורין בהנאה אילן שהיו העובדי כוכבים משמרין את פירותיו ואומרים שהם מוכנים לעשות שכר לבית עבודת כוכבים פלוני ועושין מהן שכר ושותים אותו ביום חגם הרי זה האילן אסור בהנאה מפני שסתמו שהוא אשרה ולפיכך עושין בפירותיו כך שזו היא חוקה של אשרה.
אילן שמעמידין תחתיו עבודת כוכבים כל זמן שהיא תחתיו אסור בהנאה נטלה מתחתיו הרי זה מותר מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד בית שבנאו העובד כוכבים מתחלה שיהא הבית עצמו נעבד וכן המשתחוה לבית בנוי הרי זה אסור בהנאה היה בנוי וסיידו וכיירו לשם עבודת כוכבים עד שנתחדש נוטל מה שחידש והחידוש אסור בהנאה מפני שעשאהו לעובדו ושאר הבית מותר הכניס עבודת כוכבים לתוך הבית כל זמן שהיא שם הבית אסור בהנאה הוציאה הותר הבית וכן אבן שחצבה מתחילה לעובדה אסורה בהנאה היתה חצובה וציירה וכיירה שתעבד אפילו צייר וכייר בגוף האבן ואין צריך לומר אם כייר עליה נוטל מה שחידש והוא אסור בהנאה הואיל ונעשה שיעבד ושאר האבן מותר.
אבן שהעמיד עליה עבודת כוכבים הרי זו אסורה כל זמן שהיא עליה סלקה האבן מותרת מי שהיה ביתו סמוך לעבודת כוכבים ונפל אסור לבנותו כיצד יעשה כונס לתוך שלו ובונה ואותו הריוח ממלאהו קוצים או צואה כדי שלא ירחיב לבית עבודת כוכבים היה הכותל שלו ושל עבודת כוכבים ידון מחצה למחצה מחצה שלו מותר בהנאה ושל עבודת כוכבים הכל אסור בהנאה אבניו עציו ועפרו הכל אסור בהנאה.
כיצד מאבד עבודת כוכבים ושאר דברים האסורים בגללה כגון משמשיה ותקרובת שלה שוחק וזורה לרוח או שורף ומטיל לים המלח.
דבר שאין בו תפיסת יד אדם שנעבד כגון הרים ובהמה ואילן אף על פי שהנעבד עצמו מותר בהנאה ציפויו אסור בהנאה והנהנה בכל שהוא מהן לוקה שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם וכל ציפויי עבודת כוכבים הרי הן בכלל משמשיה.
עבודת כוכבים של עובדי כוכבים שבטלוה קודם שתבא לידי ישראל הרי זו מותרת בהנאה שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש כשבאו לידינו והן נוהגין בהם אלהות אבל אם בטלום הרי אלו מותרין.
עבודת כוכבים של ישראל אינה בטלה לעולם אפילו היה לעובד כוכבים בה שותפות אין ביטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם וטעונה גניזה וכן עבודת כוכבים של עובד כוכבים שבאת ליד ישראל ואח"כ בטלה העובד כוכבים אין ביטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם ואין ישראל מבטל עבודת כוכבים ואפילו ברשות עובד כוכבים עובד כוכבים קטן או שוטה אינו מבטל עבודת כוכבים ועובד כוכבים שבטל עבודת כוכבים בין שלו בין של עובדי כוכבים אחרים בעל כרחו אע"פ שאנסו ישראל על כך הרי זו בטילה ובלבד שיהא העובד כוכבים המבטל עובד עבודת כוכבים אבל מי שאינו עובד עבודת כוכבים אין ביטולו ביטול המבטל עבודת כוכבים ביטל משמשיה ביטל משמשיה משמשיה מותרים והיא אסורה בהנאה כמו שהיתה עד שיבטלנה ותקרובת עבודת כוכבים אינה בטילה לעולם.
כיצד מבטלה קטע ראש חוטמה ראש אזנה ראש אצבעה פחסה בפניה אף על פי שלא חסרה או שמכרה לצורף ישראל הרי זו בטילה אבל אם משכנה או מכרה לעובד כוכבים או לישראל שאינו צורף או שנפלה עליה מפולת ולא פינה גנבוה לסטים ולא תבעוה רקק בפניה השתין בפניה גררה זרק בה את הצואה הרי זו אינה בטילה.
עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת בהנאה שהרי בטלוה בשעת מלחמה אסורה מפני שלא הניחוה אלא מפני המלחמה עבודת כוכבים שנשברה מאליה שבריה אסורים בהנאה עד שיבטלוה לפיכך המוצא שברי עבודת כוכבים הרי אלו אסורין בהנאה שמא לא בטלוה העובדי כוכבים ואם היתה של פרקים והדיוט יכול להחזירם צריך לבטל כל פרק ופרק מפרקיה ואם אינו יכול להחזיר כיון שביטל אבר אחד ממנה בטלו כל השברים.
מזבח עבודת כוכבים שנפגם עדין הוא אסור בהנאה עד שינתץ רובו ביד עובד כוכבים ובימוס שנפגם מותר אי זהו בימוס ואי זהו מזבח בימוס אבן אחת מזבח אבנים הרבה וכיצד מבטלין אבני מרקוליס כיון שבנה מהם בנין או חיפה בהן את הדרכים וכיוצא באלו הרי הן מותרים בהנאה כיצד מבטלים את האשרה קרסם ממנה עלה או זרק ממנה יונק נטל ממנה מקל או שרביט או ששפאה שלא לצרכה הרי זו בטלה שפאה לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרים ואם היתה של ישראל בין לצרכה בין שלא לצרכה בין היא ובין שפאיה אסורה לעולם שעבודת כוכבים של ישראל אין לה ביטול לעולם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 48 עמודים.
- אגרות קודש כרך ז א'תתקנב ע"ז מח, א
- לקוטי שיחות כרך ט ראה שיחה א מאותו ספר ע"ז מח, א
- לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ט מאותו ספר ע"ז מח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות לולב תרמט דברים הפוסלים בארבעת המינים יב ע"ז מח, א
- לקוטי שיחות כרך יא תשא שיחה א מאותו ספר חולין מ, ב
- לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה ד מאותו ספר חולין מ, א
- תורת מנחם ש"פ בראשית מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תשי"ג חולין מ, א
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון ה'תשי"ב חולין מ, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח אשירה לה' כי גאה גאה חולין מ, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא הוא אהרן ומשה חולין מ, א
- נר מצוה ותורה אור שער היחוד קמו, א חולין מ, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שט טלטול ע"י דבר אחר אם מותר בשבת יא חולין מ, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שט טלטול על ידי דבר אחר אם מותר בשבת חולין מ, ב
- אגרות קודש כרך כו ט'תתקכו ע"ז מו, רע"א
- אגרות קודש כרך י ב'תתקעה ע"ז מו, א
- לקוטי שיחות כרך ו שמות שיחה ב מאותו ספר ע"ז מו, א
- לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה י מאותו ספר ע"ז מו, רע"א
- לקוטי שיחות כרך ט ראה שיחה א מאותו ספר ע"ז מו, רע"א
- לקוטי שיחות כרך ט ראה שיחה א מאותו ספר ע"ז מו, רע"א
- לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז מאותו ספר ע"ז מו, א
- לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה ב מאותו ספר ע"ז מו, ב
- לקוטי שיחות כרך יח שלח שיחה ה מאותו ספר ע"ז מו, א
- תורת שמואל תר"ם [מזבח אדמה] ויובן עוד כו' זית רענן ע"ז מו, א
- תורת שמואל תר"ם מזבח אדמה תעשה לי ע"ז מו, א
- ספר המאמרים יום א' דר"ה תרצ"ב, אָטואָצק ע"ז מו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית יג ע"ז מו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית ע"ז מו, ב
- לקוטי שיחות כרך ז צו שיחה א מאותו ספר פסחים כו, א
- לקוטי שיחות כרך ח נשא שיחה ג מאותו ספר פסחים כו, א
- לקוטי שיחות כרך כה תולדות שיחה ג מאותו ספר פסחים כו, א
- לקוטי שיחות כרך כה חנוכה שיחה א מאותו ספר פסחים כו, א
- תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשי"א פסחים כו, א
- תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח וער"ח אלול, ה'תשי"ד פסחים כו, א
- תורת מנחם ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשט"ז פסחים כו, א
- תורת מנחם תשכ"א שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי פסחים כו, ב ואילך
- מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ מקץ, זאת חנוכה ה'תשמ"ג פסחים כו, א
- תורת שמואל תרמ"א וירא ישראל פסחים כו, א
- תורת שמואל תרמ"א והמים להם חומה פסחים כו, א
- מאמרי אדה"ז תקס"ט מים רבים פסחים כו, א
- תורת חיים בראשית ח"א פרשת חיי שרה והנערה טובת מראה מאד פסחים כו, א