137

ההבדל למעשה הנובע משתי אפשרויות שונות אלו הוא: באפשרות הראשונה, שהם נעשו מציאות חדשה, האיסור הוא רק מדרבנן⁵², ואילו לפי האפשרות השניה זהו איסור דאורייתא⁵³ נעבד (לגבוה)⁵⁴.

וכך אומר רבי יהושע "זהו שאמרו כשהוא חי...": הדין במשנה לגבי הקרבנות שמביאה היולדת מסביר את הענין של "כשהוא חי...":

בדיוק כשם שבקנים, למרות שהגורם לחובה בהם הוא הספק (שמתעורר לגבי הקנים שהיתה חייבת להקריב), בכל זאת גם קרבנות אלו הם בדומה ל"קולו", והם קרבנות חובה בדיוק כמו הקרבנות הראשונים – כך גם בענין הכבש הנעבד:

למרות שקרניו ושוקיו וכדומה השתנו ונעשו מציאות חדשה, ולכאורה לא חל עליהם הפסול להקרבתם במזבח שהיה עליהם בעודם מחוברים לכבש כשהוא חי, למרות זאת אומרים "כשהוא מת קולו שבעה", הם מקבלים לעצמם פסול מדאורייתא כקולו, "נעשו כשפודין של עבודה זרה". "שם עבודה זרה" – נעבד (וממילא האיסור לגבוה) חל על הקרניים והשוקיים וכו'⁵⁵, והם פסולים לחצוצרות וחלילין וכדומה מפני שהם עצמם מאוסים לגבוה.

ז. פרט דומה בענין הזקנה ובענין הקנים

בענין של "כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה" יש פרט שאינו דומה לגמרי לקני היולדת:

לגבי הכבש מוזכרת סיבה (וירידה) אחת, השינוי "כשהוא מת" לעומת "כשהוא חי". לעומת זאת לגבי הקנים מוזכרים במשנה מספר מקרים: הכהן לא נמלך, אינה יודעת מה נתנה, אין יודע מה עשה וכו' (ופרטי ההבדלים שבין מין אחד לשני מינים וכדומה), שעקב כל ספק וספק נוסף עוד ועוד קרבן, עד אשר צריך להקריב שבעה (שמונה) קרבנות.

לכן אומרת המשנה: "רבי שמעון בן