96
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שהכוונה היא להוסיף כאן: לא זו בלבד שיש לאבד את העבודה זרה – "אלקיהם" – עצמה, אלא יש להוסיף ולהרוס גם את מזבחותיהם, לשבור את מצבותיהם, לשרוף את אשרותיהם, וכו', שהם תוספת ל"אלקיהם". אין זו עבודה זרה עצמה, אלא אלו הם משמשים לעבודה זרה.
אמנם, לגבי אשריהם כבר הסביר רש"י לפני כן20 "אילנות שעובדין אותן" – אך אפשר היה לומר, שבפסוקנו משמעות המילה "ואשריהם" היא משמשי עבודה זרה: בפסוק הקודם19 מדובר על המקומות של העבודה זרה "על ההרים הרמים... ותחת כל עץ רענן", ואפשר לומר, שכאן מופיע ההמשך והביאור לכך: "ואשריהם" שבפסוקנו הוא ה"עץ רענן"21. וכן אפשר להסביר לגבי "פסילי אלקיהם", שהם קשורים ל"ההרים הרמים..." – "פסילי" מלשון "פסל לך"22 – שהם נהגו לפסול בהר מקום כגון בימה, עמוד וכדומה, כדי להעמיד עליו את העבודה זרה, ומקומות אלו נקראים "פסילי אלקיהם"23.
אמנם, התורה אומרת "ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלקיהם תגדעון", למרות שאלו הם, כלשון הפסוק, רק מקומות לעבודה זרה, ויש להסביר זאת: הגויים בחרו דוקא מקומות אלו לעבודה זרה משום שה"הרים הרמים..."* ו"עץ רענן" מעניקים "חשיבות"24 ל"אלקיהם"25, ולכן יש לאבד גם את "אשריהם"26 ואת "פסילי אלקיהם"27.
לפי זה היה יוצא, שכשם ש"ונתצתם..." מוסיף על "אבד תאבדון... את אלקיהם", כנאמר בפסוק הקודם, הרי גם הציוויים בפסוק זה עצמו מופיעים בסדר של "לא זו אף
הערות
- 20. ואתחנן שם. וגם לפנ"ז – תשא שם. הטעם מה שבפ' תשא כותב "הוא אילן כו'" (ודלא כבפ' ואתחנן ובפרשתנו): בפעם הא' – ה"ז חידוש. לאח"ז – רק מזכיר הישנות.
- 19.
- 21. כבמשנה ע"ז מה, א.
- 22. תשא לד, א. וראה פרש"י מ"א (ה, לב): ויפסלו, בהרים.
- 23. ועפ"ז יומתק מ"ש "פסילי אלקיהם" (ולא "פסיליהם", כבפ' ואתחנן) – כי פירושו הוא: דברים שנפסלו בהר – (פסילי) – בכדי להעמיד את אלקיהם.
- *. ומ"מ א"צ לאבד את ההרים עצמם – ראה רש"י (יב, ב) ורק מה שנפסל בהם לאלקיהם – כי אין בההרים תפיסת ידי אדם (שלכן בדרך ההלכה, אין צריך לאבדם גם כשעובדים את ההרים עצמם – משנה שם), משא"כ אשריהם ופסילי אלקיהם.
- 24. וע"ד שמצינו בעקידה "על אחד ההרים", מ"ת על הר סיני. ועוד. ובכ"מ בנביאים.
- 25. ראה כלי יקר כאן פסוק ד'. וראה להלן סעיף יא.
- 26. וגם בדרך ההלכה – לדעת הת"ק (ע"ז מח, א), כל שיש תחתי' עכו"ם (אף שאין עובדין להאילן) היא אשרה.
- 27. ואף שכבר פרש"י (פסוק ב') "ומה תאבדון מהם את אלקיהם על ההרים" ולא המקומות עצמם – (באם לא הי' מפרש מזבח וכו' – ראה לקמן סעיף ד' וה') הי' אפשר לומר: (א) שהכוונה היא לשלול רק את ההרים (ראה לעיל הערה *23). (ב) שזהו ציווי שנוסף בכתוב זה, שהרי גם לפי הפי' שבפנים – הדין דאיבוד משמשי ע"ז מחדש הכתוב בפסוק ונתצתם גו' (וכדלקמן בפנים, שהציוויים הם בסדר ד"לא זו אף זו"). ולכן צריך רש"י לשלול פי' זה ולפרש שכוונת הכתוב "אבד תאבדון גו'" (שלפני "ונתצתם גו'") היא – לאיבוד אלקיהם.
עבודה זרה מ״ה א - הטקסט מספריא
מַתְנִי׳ הַגּוֹיִם הָעוֹבְדִים אֶת הֶהָרִים וְאֶת הַגְּבָעוֹת — הֵן מוּתָּרִין, וּמָה שֶׁעֲלֵיהֶן אֲסוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם״.
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים״ — וְלֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם, ״אֱלֹהֵיהֶם עַל הַגְּבָעוֹת״ — וְלֹא הַגְּבָעוֹת אֱלֹהֵיהֶם.
וּמִפְּנֵי מָה אֲשֵׁירָה אֲסוּרָה? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם, וְכֹל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם — אָסוּר.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אֲנִי אוֹבִין וְאָדוּן לְפָנֶיךָ, כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַר גָּבוֹהַּ וְגִבְעָה נִשָּׂאָה וְעֵץ רַעֲנָן, דַּע שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה.
גְּמָ׳ וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: צִפּוּי הַר כְּהַר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, תַּנָּא קַמָּא סָבַר: צִפּוּי הַר אֵינוֹ כְּהַר וּמִיתְּסַר, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר: צִפּוּי הַר הֲרֵי הוּא כְּהַר.
רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא צִפּוּי הַר אֵינוֹ כְּהַר.
MISHNA: With regard to the halakha in the case of the gentiles who worship the mountains and the hills, the mountains and hills are permitted, but what is upon them is forbidden. It is not prohibited to derive benefit from the mountains and hills themselves, and they can be used for planting, harvesting, and the like. But if gentiles coated them with gold or silver, it is prohibited to derive benefit from the coating, as it is stated: “The graven images of their gods shall you burn with fire; you shall not covet the silver or the gold that is on them, nor take it for yourself, lest you be snared by it; for it is an abomination to the Lord your God” (Deuteronomy 7:25).
Rabbi Yosei HaGelili says with regard to the verse: “You shall destroy all the places where the nations that you are to dispossess served their gods, upon the high mountains, and upon the hills, and under every leafy tree” (Deuteronomy 12:2): The mitzva to destroy objects of idol worship applies to “their gods, upon the high mountains,” but not to the mountains themselves that are their gods. Similarly it applies to “their gods…upon the hills,” but not to the hills themselves that are their gods.
The mishna asks: And for what reason, then, is an ashera forbidden? Doesn’t the verse also state: “And under every leafy tree,” which indicates that the mitzva to destroy objects of idol worship does not apply to the trees themselves? The mishna answers: It is because it is the product of human involvement and did not grow by itself, and the halakha is that anything that is the product of human involvement is forbidden.
Rabbi Akiva says: I will explain and decide the matter before you. The verse does not indicate limitations to the halakhic definition of idols; rather, it is simply giving indicators of prevalent idolatrous practice: Everywhere that you find a high mountain, or an elevated hill, or a leafy tree, know that there is idol worship there.
GEMARA: The Gemara asks: But isn’t the opinion of Rabbi Yosei HaGelili the same as that of the first tanna? Both of them indicate that what is on the mountain is forbidden, while the mountain itself is permitted. Rami bar Ḥama says that Reish Lakish says: The difference between them is the issue of whether the status of the coating of a mountain is like the status of the mountain itself. The first tanna holds that the status of the coating of a mountain is not like the mountain itself, and is therefore forbidden, and Rabbi Yosei HaGelili holds that the status of the coating of a mountain is like the mountain itself.
Rejecting this explanation, Rav Sheshet says: Everyone agrees that the status of the coating of a mountain is not like the mountain itself and is forbidden.
רש"י על דברים י״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
אבד תאבדון. אַבֵּד וְאַחַר כָּךְ תְּאַבְּדוּן, מִכָּאן לָעוֹקֵר עֲ"זָ שֶׁצָּרִיךְ לְשָׁרֵשׁ אַחֲרֶיהָ (עבודה זרה מ"ה):
את כל המקמות אשר עבדו שם וגו'. וּמַה תְּאַבְּדוּן מֵהֶם? אֶת אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר עַל הֶהָרִים:
אבד תאבדון YE SHALL UTTERLY DESTROY — Destroy and again destroy! (i.e. utterly destroy). From here we learn that he who eradicates an object of idol-worship must thoroughly uproot it (i.e. remove every trace of it) (Sifrei Devarim 60:1).
את כל המקמות אשר עבדו שם וגו׳ [YE SHALL UTTERLY DESTROY] ALL THE PLACES (according to Rashi: FROM ALL THE PLACES) WHEREIN [THE NATIONS …] SERVED — And what shall ye destroy from them? Their gods which are upon the mountains (Avodah Zarah 45a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.
- אגרות קודש כרך ז א'תתקנב ע"ז מח, א
- לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ט מאותו ספר ע"ז מח, א
- לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה ב מאותו ספר ע"ז מח, ריש ע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות לולב תרמט דברים הפוסלים בארבעת המינים יב ע"ז מח, א
- אגרות קודש כרך ב שס ע"ז מה, א
- לקוטי שיחות כרך ל וירא שיחה ב מאותו ספר ע"ז מה, א
- לקוטי שיחות כרך ט ראה שיחה א מאותו ספר ע"ז מה, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך טז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ו מאותו ספר ע"ז מה, א
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח סדר הגדה ע"ז מה, א
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח מגיד ע"ז, מ"ה, א
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום סדר הגדה ע"ז מה, א
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום מגיד ע"ז מ"ה, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות לולב (סימנים תרמה-תרנא) תרמט דברים הפוסלים בארבעת המינים ע"ז מה, ב