שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך כז י'תסב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
מאשר הנני קבלת המכתבים וכו' והפ"נ שבהם יקרא עה"צ הק'.
20 מאשר . . טובה קטעים אלו למו"ה חיים יהודא פלדי. אגרות נוספות אליו – לעיל אגרת י'קיט (ע' קטז), ובהנסמן בהערות שם.
ירח . . התשובה ל"ת להאריז"ל פ' תצא. לקו"ת לאדה"ז שם.
וניתן . . קוראיו ראה ל"ת להאריז"ל פ' משפטים ושער הפסוקים שם.
ששגג . . עון להעיר ממכות (פ"ב מ"ו): אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט.
ובחודש הזה נאמר קרוב הוי' אבל גם בכל השנה אין כל דבר עומד בפני בעלי תשובה (ירוש' פאה פ"א, ה"א). ובזח"ב (קו, א): מקבל לי' ודאי מיד , אבל הרי מסיים שם: תיובתא שלימתא. וראה ג"כ אגה"ת רפ"ד. וצע"ק דעפ"ז אפ"ל שלימתא בהרהר תשובה (קדושין מט, ב). יתרה מזה בעשי"ת שהתשובה יפה ביותר ומתקבלת היא מיד (רמב"ם הל' תשובה פ"ב, ה"ו).
ונ"ל שעיקר החילוק הוא בנוגע לפעולת התשובה (רק שמכאן ולהבא הוא צדיק (גמור), גם הקלת העונש, ביטול העונש וכו' ). ועפ"ז יש לתווך כמה מחז"ל בזה, ואכ"מ.
ומלך מלכי המלכים ראה לקו"ת צו (יב, ב. יג, ד).
למלך . . לכולם לקו"ת ראה (לב, ב) ובאוה"ת שם.
אנשי העיר כי כאו"א מבנ"י מאנשי עיר מלכו של עולם הוא וכמש"נ בנים אתם לה' אלקיכם.
ויכולים הוספת ביאור דכ"ק מו"ח אדמו"ר (סד"ה לך אמר לבי, השי"ת).
בכל יום . . בעיר טושו"ע או"ח רסתקפ"א. ראה ד"ה ענין תקיעת שופר בר"ח אלול (אוה"ת נצבים ע' א'רפ).
מלבד ש"ק שתק"ש בו שבות (דגזירה שמא יוליכנו כו' י"ל דשייכת רק בתק"ש דר"ה דחייבין בה (ר"ה כט, ב) משא"כ בתק"ש דאלול דתקנת חכמים, ועיין שו"ע אדה"ז סתקפ"ח ס"ד).
וער"ה להבדיל מתק"ש בר"ה שהיא מן התורה (לבוש. וביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת – י"ל דלא פלוג. וראה אלף המגן למטה אפרים סתקפ"א ס"ז ס"ק יב-יג). ומזה משמע דעניני ורמזי תק"ש (עכ"פ – העיקריים) שווים בשניהם ולכן צריך הבדלה.
לעורר לתשובה . . שכן עושין למלך שני ענינים הראשונים – בהעשרה שמנה הרס"ג בתק"ש דר"ה (הובא באבודרהם במקומו). וי"ל שזהו נרמז ג"כ בהבאת ב' כתובים בתק"ש דאלול: עלה (ל' חשיבות – רד"ל פדר"א פמ"ו) אלקים בתרועה (וראה רד"ל שם שי"א שגם בעליית משה תקעו כל החודש); יתקע שופר בעיר. וראה מפרשי הטור בזה.
לתשובה . . כשממליכין . . יאר הוי' פניו אליו ראה לקוטי אמרים להה"מ קרוב לסופו: וזהו בחצוצרות וקול שופר כו' מחזירים פניהם בהכנעה ואימה להבורא ית' ומקבלים עול מלכותו עליהם כו' ואז גם הש"י ב"ה מחזיר פניו לישראל כו' פא"פ.
למלך כשממליכין אותו ובכל פעם שתוקעין – מזכירים זה, וכמשל הרה"ג החסיד מהרלי"צ ז"ל מבאַרדיטשוב הובא בהמשך וככה פ"ע.
קול רם וכמש"נ כשופר הרם קולך (ישעי' נח, א).
ומעורר . . הישן . . הנרדם וכברמב"ם (הל' תשובה, פ"ג ה"ד): תק"ש בר"ה כו' רמז כו' עורו ישנים משנתכם ונדרמים הקיצו מתרדמתכם כו'.
ענין השינה התרדימה והקיצה ותק"ש ע"פ קבלה – ראה ליקוטי לוי יצחק (לאאמו"ר) אגרות ע' שיג. וש"נ .
מבלי הבדל מעמד ומצב וכבמשל הבעש"ט (הובא בהמשך הנ"ל שם).
כל יושבי תבל . . תשמעו ישעי' יח, ג (מפסוקי שופרות). ולהעיר מרמב"ם הל' מלכים (פ"ח ה"י): ציווה משה רבנו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח.
מהגבלת טבעו מדותיו ושכלו ראה סד"ה לך לך (המשך תרס"ו [ע' סז]).
יגלה . . וחסד ראה לקו"ת ראה שם.
אהבה . . התורה . . וחסד י"ל שזהו ג' הקוין: עבודה (זו תפלה – פולחנא דרחימותא, אני לדודי (ראה ב"ח לטואו"ח סתקפ"א) – ממטה למעלה. ועי"ז המשכה מלמעלמ"ט: ודודי לי), תורה וגמ"ח.
אגיד . . גדולות תהלים עא, יח-יט.
גבורתך וצדקתך . . גדולות י"ל ג' הקווין דשמאל, אמצעי (ולכן בתוס' וא"ו, עד מרום), ימין.
בשופר גדול הדיוק גדול ושייכותו לשופר דר"ה ודמ"ת – ראה עטרת ראש פכ"א ואילך.
לחרותנו . . וקבצנו . . ע"י מלך המשיח וכברמב"ם (הל' מלכים פי"א) שהסדר הוא חירות וגאולת ישראל ואח"כ קיבוץ נדחי ישראל וכ"ז דוקא ע"י מלך המשיח.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט הוספות - ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"ת הוספה - ביאורים באגרת התשובה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
חסידות ד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, אויף דעם וואָס די גמרא (ר"ה כט, ב) זאָגט, אַז דער טעם פון דעם וואָס בר"ה שחל בשבת איז מען ניט תוקע בשופר, איז ווייל "רבנן הוא דגזור בי' כו' שמא כו' יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים".
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז חג הפסח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
בגמרא נאמר, שאין תוקעים בשופר ב"יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת", כי "הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין...
1 ר"ה כט, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט ואתחנן שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
כפי שאנו רואים בהלכות מסויימות, וכן לגבי תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, שבזמן בית שני "במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה", ואילו בתקופת בית ראשון תקעו בשופר בראש השנה שחל בשבת בכל המדינה, ולא רק במקדש,
58 ר"ה כט, ב. "וגזירה זו היתה בזמן בית שני כנודע בגמרא שרוב הגזירות כו' היו בזמן ב"ש דוקא" (לקו"ת ר"ה נז, ג).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
שתק"ש בו שבות (דגזירה שמא יוליכנו כו" יי"ל דשייכת רק בתק"ש דרה דחייבין בה (ר"ה כט, ב) משא"כ בתק"ש ראלול דתקנת חכמים, ועיין שו"ע אדה"ז סתקפ"ח ס"ד).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יב אמור שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ובדוגמת יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין כו" (ר"ה כט, ב) שהטעם בפנימיות הוא מפני ששבת פועלת גם בהענין דרייה (ראה לקו"ת ר"ה נז, רעייב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
מדוע אין חובת דאורייתא זו דוחה את איסור דרבנן של שימוש בכלי שיר, [ובמיוחד ש"אין שבות במקדש",
21 אבל גם בלא"ה אינו דומה לתקיעת שופר בר"ה שחל להיות בשבת שאין תוקעין במדינה משום גזירה דרבה (ר"ה כט, ב. וש"נ) – כי שם לא עקרו המצוה מכל וכל רק בשנה מסוימת, משא"כ בנדו"ד שלעולם נעקרת מצות "שמחה יתירה" ביו"ט הראשון של חג ובמילא נעקר קיום "ושמחתם גו' שבעת ימים", ואא"פ לחכמים לעקור מצוה לגמרי – ראה יד מלאכי כללי היו"ד סי' רצה, וש"נ. ולהעיר מפרש"י סוכה נא, א (ד"ה ה"ג): שמחה יתירה נמי דוחה שבת הואיל ושמחת מצות היא ובחליל אין איסור מלאכה אלא שבות בעלמא (ולא הזכיר דאין שבות במקדש).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כז שה"ג שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
[ובדומה למבואר אודות "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת" בו "אין תוקעין" בשופר (במדינה, מחוץ למקדש) משום "גזירה דרבה" (=גזירתו של רבה, מחשש לטלטול השופר ברשות הרבים) – שהטעם
11 ר"ה כט, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, ערב חג השבועות, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, ה, ו, יג, יד, טז
מעשה – הוא דבר הקיים, "אין אחר מעשה כלום", ולכן גם בית-דין של מעלה מענישין על מעשה, שהוא דבר הקיים לעולם.
26 ע"פ לשון חז"ל – ר"ה כט, ב. ב"מ יז, סע"א. וראה ש"ך חו"מ ספ"א סקע"ו. פירוש המלות לאדמו"ר האמצעי פכ"ח (טז, א).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת שבת חול-המועד סוכות, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
התחלות המאמרים – אף שע"פ רוב אינם משפיעים על תוכן המאמרים – נוגעים הם וקשורים לזמן אמירת המאמרים.וכפי שמצינו בנוגע למאמרי ראש השנה, שכאשר הקביעות דר"ה היתה ביום השבת, היתה התחלת המאמר במארז"ל "יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת"; וכאשר הקביעות דר"ה היתה בימות החול, היתה התחלת המאמר בפסוק או במארז"ל המדבר בענין תקיעת שופר בפועל.
9 ר"ה כט, ב (במשנה).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ישנו דין בתורה שכאשר יו"ט של ר"ה חל להיות בשבת אזי אין תוקעין בשופר .
38 ר"ה כט, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וכמדובר כמ"פ שאע"פ שיום השבת הו"ע ששייך לימי השבוע , מתעלים בו גם הענינים השייכים לימי החודש והשנה (כבנדו"ד, ששביעי ואחרון של פסח אינם שייכים לימי השבוע, אלא לימי החודש והשנה), וכמדובר פעם שיש על זה כו"כ הוכחות, וא' מהם – מהמבואר בחסידות בנוגע לר"ה שחל בשבת שאין תוקעין בו (כדאיתא בגמרא שזהו משום גזירה דרבה), שזהו לפי שההמשכות של יום השבת פועלים את הענינים שנפעלים ע"י תק"ש, כך, שאין צורך בתק"ש, ומזה מוכח, שענין השבת הקשור עם ימי השבוע , פועל גם את הענינים הקשורים עם ימי השנה, כמו ענין התקיעות שבראש-השנה, שכשמו כן הוא, תחילת וראש השנה .
1866 ר"ה כט, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, י
עפ"ז תתבאר גם הקושיא בדרושי חסידות ד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת על דברי הגמרא בהטעם שאין תוקעין בשופר בר"ה שחל בשבת, ש"רבנן הוא דגזור בי' ..
888 ר"ה כט, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דראש השנה, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אמנם, לפי המבואר בבבלי שמה שאין תוקעין בר"ה שחל להיות בשבת הוא רק מדרבנן, אבל מדאורייתא תוקעין גם בר"ה שחל בשבת, יוקשה מ"ש זכרון תרועה.
61 ר"ה כט, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, י
ענינה של תק"ש, כמ"ש הרמב"ם אע"פ שתקיעת שופר גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, שע"י עבודה זו ממשיכים בחי' התענוג העצמי, ועאכו"כ ביום השבת (שמצד עצמו נמשכים בו ההמשכות שע"י תקיעת שופר, שלכן אין תוקעין בר"ה שחל בשבת ), שאין עצב בה , כי אם המשכת התענוג, שזהו"ע דויכולו השמים גו' , ובפרט כשניתוסף בענין התענוג ע"י עבודת ישראל, כולל גם שהעבודה עצמה היא מתוך תענוג, היינו שיש לו תענוג במוחין ובמדות, ונמשך גם בג' לבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה, והרי ע"י התענוג נפעלת הרחבה והרווחה בכל הענינים , כידוע בענין שמועה טובה תדשן עצם .
51 ראה משנה ר"ה כט, ב. וראה לקו"ת שם נז, א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסז מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע כג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
אבל כל אכילה ושתיה שהן חובה על האדם שלא משום הנאתו כגון מצה בליל ראשון של פסח ויין של קידוש בין של לילה ובין של יום אם אינו יודע לברך יכול אחר שכבר יצא להוציאו ידי חובתו אף מברכת הנהנין שבהן שהן המוציא ובורא פרי הגפן ואין צריך לומר ברכת אכילת מצה וברכת הקידוש עצמה שהם מברכות המצות ואם מקדש על הפת מוציאו גם מברכת המוציא שבקידוש שהיא חובה משום קידוש ולא משום הנאתו.
רסג ר"ה כט, סע"א. רש"י שם כט, ב ד"ה מהו. ראה לקמן סי' רעג ס"ו לענין קידוש. סי' תפד ס"ג לענין מצה.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעג שיהיה הקידוש במקום סעודה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
וכשעדיין לא קידש לעצמו צריך ליזהר שלא יטעום כלום מכוס של קידוש זה שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו ואעפ"כ יכול לברך להם בורא פרי הגפן שבקידוש זה אף על פי שברכת הנהנין אין מי שאינו נהנה יכול להוציא אחרים אע"פ שאינן יודעים לברך מכל מקום ברכת בורא פרי הגפן של קידוש בין של לילה בין של יום וכן ברכת המוציא כשמקדש על הפת אינן דומות לשאר ברכת הנהנין הואיל והן חובה וכמו שנתבאר בסי' קס"ז:
לד רב אשי ר"ה כט, ב. טור ושו”ע שם.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תפד מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ואף על פי כן יכול הוא לברך להם בורא פרי הגפן אף שאינו טועם עמהם כלום לפי שברכת בורא פרי הגפן זו שעל כוס של קידוש אינה כשאר ברכות הנהנין שאינן חובה על האדם ולכן אם הוא אינו נהנה כלום אינו יכול לברך כדי להוציא את מי שאינו יודע לברך כמו שנתבאר בסי' קס"ז אבל ברכת בורא פרי הגפן זו היא חובה כמו קידוש ולכן דינה כמו קידוש עצמו שיכול לקדש לאחרים שאינן יודעין לקדש אף שהוא עצמו אין צריך לקידוש זה כמו שנתבאר בסי' רע"ג ע"ש:
ו ר"ה דף כט , ע"ב. רי"ף שם. טור. ט"ז סק"א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תפד מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ג ואח"כ אומר לפניהם מה נשתנה וכל ההגדה בלשון שהם מבינים (או יפרש להם הענין שצריך לומר מעיקר הדין עיין סימן תע"ג) ואח"כ הלל עד סוף ברכת אשר גאלנו אף אם אינן מבינים הלשון ואח"כ יברך להם בורא פרי הגפן לפי מנהג מדינות אלו שנתבאר בסי' תע"ד אם אין בהם מי שיודע לברך וישתו כל אחד כוסו ואח"כ יאכלו מצה ומרור והוא יברך להם על אכילת מצה ועל אכילת מרור שכל ברכות המצות אף מי שיצא כבר ידי חובתו יכול להוציא אחרים שאינן יודעין וגם המוציא יכול לברך להם אם אין בהם מי שיודע לברך אף שהוא אינו טועם עמהם לפי שברכת המוציא של אכילת מצה בליל ראשון הוא חובה כמו אכילת מצה עצמה ודינה כבורא פרי הגפן של קידוש כמו שנתבאר בסימן קס"ז ואח"כ יניחם לאכול הכריכה וכל הסעודה עד לאחר ברכת המזון ובתוך כך ילך הוא לבית אחר ויעשה כסדר הזה וכן לבית שלישי ורביעי.
יח ר"ה כט , ב. רי"ף שם. טור. ט"ז שם. לעיל שם.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תפד מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
וגם המוציא יכול לברך להם , אם אין בהם מי שיודע לברך , אף שהוא אינו טועם עמהם, לפי שברכת המוציא של אכילת מצה בליל ראשון הוא חובה כמו אכילת מצה עצמה, ודינה כבורא פרי הגפן של קידוש כמו שנתבאר בסימן קס"ז .
1251 ר"ה כט , ב. רי"ף שם. טור. ט"ז שם. וכדלעיל (שם).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעג שיהיה הקידוש במקום סעודה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
קידוש , בין של לילה בין של יום וכן ברכת המוציא כשמקדש על הפת , אינן דומות לשאר ברכת הנהנין הואיל והן חובה, וכמו
679 רב אשי ר"ה כט, ב (ברכת הלחם של
מצה וברכת היין של קידוש היום, מהו, כיון דחובה הוא מפיק, או דלמא ברכה לאו חובה
היא. תא שמע דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש לן, וכי הוה אתי אריסיה
מדברא, הוה מקדש להו). טור ושו"ע שם (כיון דהאי בפה"ג הוא חובה לקידוש,
כקידוש היום דמי, ויכול להוציאם אף על פי שאינו נהנה).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצז דין בשמים להבדלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
בסי' קס"ז .
2280 סעיף כג (מי שאינו אוכל אינו יכול לברך
המוציא להוציא האוכלין ידי חובתן, אפילו אינן יודעין לברך לעצמן, כיון שהוא אינו
מחויב בברכה זו, וכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן. שברכת הנהנין
אינה דומה לברכת המצות, שאף מי שאינו מחויב בדבר מפני שכבר יצא ידי חובתו יכול
לברך למי שעדיין לא יצא ואינו יודע לברך לעצמו, כגון לקדש קידוש היום לנשים ועמי
הארץ, לפי שבמצות שהן חובה כל ישראל ערבים זה בזה, וגם הוא נקרא מחויב בדבר
כשחבירו לא יצא ידי חובתו עדיין. משא"כ בברכות הנהנין, שאף שהן חובה על הנהנה,
מכל מקום בידו שלא ליהנות ושלא לברך, לפיכך אין אחר שאין נהנה נקרא מחויב בדבר
הברכה זו שזה צריך לברך על מה שחפץ ליהנות ... וכל זה לגדול שאינו יודע לברך, אבל
לקטנים רשאי לברך כל ברכת הנהנין כדי לחנכן במצות, ואפילו אין חינוכם מוטל עליו,
כגון שאינן מבני ביתו).
והיינו שיש כאן ג' הלכות:
(א) ברכות שהן חובה, כמו הלל ומגילה,
יכול אדם לברך בשביל אחרים (שאין יודעים לברך בעצמם), מטעם ערבות, אעפ"י שהוא
כבר יצא.
(ב) ברכת הנהנין שאינן חובה, כמו ברכת
הלחם והיין, אין בהם ערבות, ולכן אין אדם יכול לברך בשביל אחרים (אף אם אין יודעים
לברך בעצמם), אם הוא כבר בירך לעצמו ואינו חייב בברכה.
(ג) בני ביתו הקטנים, יכול אדם לברך
בשבילם (אף אם יודעים לברך בעצמם), כדי לחנכם במצות, אף ברכת הנהנין שאינן חובה
ואין בהן ערבות.
והמקור לכל זה הוא בברייתא ר"ה כט,
א (כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא, חוץ מברכת הלחם וברכת היין (שאינן חובה,
אלא שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, ובזו אין כאן ערבות, שאינו חובה על האדם,
לא ליתהני ולא ליבריך, רש"י), שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא). ושם כט,
ב (לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין (ברכת המוציא כדאמרינן לעיל שאינה חובה עליהם לא
יאכלו ולא יברכו, רש"י), אלא אם כן אוכל עמהם, אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו
כדי לחנכן במצות, ובהלל ובמגילה אף על פי שיצא מוציא).
וכך נתבאר בפוסקים כאן, לענין ברכת
הבשמים בהבדלה:
תשובת רבינו אפרים שם (וגם להוציא בני ביתו אינו יכול). והקשה
בטור (ולא נהירא שהרי פורס אדם פרוסה לבני ביתו אע"פ שאינו אוכל עמהם, והתם
מאי חובה איכא. וכן הורה לי אדוני אבי הרא"ש ז"ל). ותירץ בב"י (אין
מכאן קושיא לה"ר אפרים, דההיא בני ביתו הקטנים היא, וכדמסיים בה בסוף פרק
ראוהו בית דין (ראש השנה כט:) כדי לחנכן במצות, וחינוך לא שייך אלא בקטנים). וכן
נפסק בשו"ע ס"ה (אלא אם כן נתכוין להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך).
והיינו שברא"ש וטור ושו"ע מיירי בבני ביתו הקטנים,
ש" פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות ", ואף אם יצא יכול להוציאם. ואילו
רבינו אפרים מיירי בבני ביתו הגדולים, שאם יצא אינו מברך בשבילם ברכת הנהנין,
אפילו אם אינם יודעים לברך בעצמם, כמבואר בט"ז ס"ק ח (ה"ר אפרים ...
מיירי בגדולים ... הטור כאן מיירי ... בקטנים).
ומה שיכול לברך בשביל בני ביתו הקטנים, היינו אף אם יודעים
לברך בעצמם, כדלעיל סי' רצו סי"ז ( יכולים לחזור ולהבדיל בבתיהם להוציא בני
ביתם הקטנים ... אבל הגדולים ... הואיל
והם יכולים להבדיל בעצמם, אין למי שיצא כבר ידי חובתו להבדיל להם, אלא יבדילו
בעצמם), ונתבאר שם (הערה
2155 ) .
*
יוצא אם כן מכל זה:
יכול אדם לברך בשביל הקטנים, כדי לחנכם
במצות:
(א) אפילו בברכת הנהנין.
(ב) אפילו יכולים לברך בעצמם.
ואילו מה שיכול לברך לגדולים הוא רק
מטעם ערבות, ולכן יכול לברך בשבילם:
(א) רק במצות שהן חובה, ולא בברכת
הנהנין.
(ב) רק אם אינם יודעים לברך בעצמם.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצז דין בשמים להבדלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
לפי שהיין של קידוש אינו תלוי בהנאתו כלל, שלא תקנוהו חכמים בשביל הנאת האדם,
2281 ר"ה כט, רע"ב (ברכת
הלחם של מצה וברכת היין של קידוש היום מהו, כיון דחובה הוא מפיק, או דלמא ברכה לאו
חובה היא. תא שמע דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש לן, וכי הוה אתי אריסיה
מדברא הוה מקדש להו).
וכן הוא לעיל סי' רעג ס"ו (ואעפ"כ יכול לברך להם
בורא פרי הגפן שבקידוש זה, אף על פי שברכת הנהנין אין מי שאינו נהנה יכול להוציא
אחרים, אף על פי שאינן יודעים לברך, מכל מקום ברכת בורא פרי הגפן של קידוש, בין של
לילה בין של יום, וכן ברכת המוציא כשמקדש על הפת, אינן דומות לשאר ברכת הנהנין,
הואיל והן חובה, וכמו שנתבאר בסי' קס"ז), ושם נסמן (הערה 681 ).
משא"כ ברכת המוציא של סעודת שבת,
כדלעיל סי' קסז סכ"ג (ואפילו בשבת שהוא חייב לאכול פת, מכל מקום כיון שחיוב
זה אינו אלא להנאתו, שאם אינו נהנה באכילתו והתענית עונג לו פטור מלאכול, אם כן אם
אינו יודע לברך גם כן לא יהנה, שאסור ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה, ואין כל ישראל
ערבים שיהנה זה).
ועל זה הוא הדיון כאן (ס"ז-ט,
וקונטרס אחרון ס"ק ב), אם ברכת הבשמים ובורא מאורי האש דינם כמו ברכת היין של
קידוש והבדלה, ובורא פרי האדמה של אכילת הכרפס, או דינם כמו ברכת המוציא של סעודת
שבת.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [יפה שעה אחת] ומעתה כו' אני לדודי ועלי תשוקתו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ך) ולהבין פי' וענין תשובה זו, צ"ל שרש ענין השבת שהוא ג"כ בחי' תשובה שהרי שבת אותיות תשב, וצ"ל שייכות ענין השבת לתשובה, שלכאו' מצות שבת היא מצוה מרמ"ח מ"ע ואינה ענין למצות התשובה שהיא[ednref_16_*]
463 שבת. . מרמ"ח מ"ע : סהמ"צ להרמב"ם מ"ע קנד. קנה. רמב"ם הל' שבת רפ"א. רפכ"ט.
[edn_16_*] נרשם בצד השמאלי של העמוד מלמטלמ"ע והמשכו בשולי היריעה:
שבת אותיות תשבא, החזרת כח הפועל, וחיות העולם ממח'ב לבוש הבינהג, גס ס"גד ע"י המתגלה בבינהה כעין שופר, ולכן בשבת אין תוקעי'ו, ומ"מ עפד"ת תוקעיןז שלא כל העונג שוה וכמו שבחכ' הגם שגבוה מבינה עכ"ז הגילוי דעונג בבינה, לכן במקדש הגם שחסר ה'ח מ"מ תוקעין, ובמדינה גזירה דרבהט, שמיטה שביתה תשובה, חזרת עבדי' כו', עיקר שופר ביובלי תשו'יא תשובו איש אל אחוזתויב, יובל יובל במלופום מלמעלמ"ט ומלמטה למעלה בד"ה מקוששיג, והכל ל' חזרהיא, וא"כ תשו' ומע"טיד, י"ל שכשהמעשים הם טובי' שמאירי' זהו תשו' החזרת הניצוץ, או י"ל תשו' אהוי"ר גדפיןטו, וכן כ"י בתשובהטז החזרת הניצוצות ע"י שמשיב נפשו כו', וכ"ז הוא כשלא פגם כלל שג"ז הוא אני לדודייז ע"י תרי"ג מצותיח ועי"ז ודודי לייז, אבל כשפגם צ"ל תשו' מעומקא כו' ממעמקי' ב' עומקי'יט תעלומות לבכ, עי"ז נמשך ודודי לי החזרת פב"פ, וזהו ע"י שופר צעקה בקרן בהמה אדם ובהמה ערומים בדעתכא, ערום בירור נחשכב, וכ"ז הוא לחיי הגוףכג היינו הנפש שמחי' הגוף שיוכל לסגל מעש"ט, דין הנשמות הוא לאח"מכד כמ"ש בהגמ"יכג, דין דלע"ל שופר גדול, והיינו לאחר בירור קול גדול דמ"ת, דין דנשמה עסקת בתו' שזהו תחילת דינוכה, וכשמזדכך מזה אזי טל תחי' הוא טל תו' יהי' ע"י שופר גדול כי מ"ת הי' שופר מקו ימין ולע"ל גם שמאל יתברר והי' ביום ההוא יתקעכו, והיינו ע"י בירור והי' ה' לי לאלקי'כז, ולכן נטל שיחתן ועשאן מפתח לגאולתם ש"בכח.
[edn_80_ה] ושם: שבת מלשון תשובה.
[edn_81_ו] ראה שם ע' א'קפג הטעם ששבת אותיות תשב בלא ה"א.
שבת אותיות תשב: ראה הערה 462
שבת. . וחיות העולם ממח': ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערות 382-383.
ממח'. . הבינה: ראה זהר רע"מ פינחס רכט, סע"ב. פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"ג מערכת מחשבה.
גס סג: ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ערבים עלי דברי דודיך הערה 72.
ע"י המתגלה בבינה: ראה זהר קרח קעח, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ד. וש"נ. תו"ח לך פא, ב. ביאוה"ז להצ"צ אחרי ע' שסד.
בשבת אין תוקעי': ר"ה כט, ב.
עפד"ת תוקעין: ר"ה שם. ראה לקו"ת ר"ה נז, ב ואילך.
שחסר ה': יומא כא, ב. ראה לקו"ת שם נז, ג.
גזירה דרבה: ר"ה כט, ב.
עיקר שופר ביובל: ראה ר"ה ל, א. לקו"ת ר"ה ס, ב.
תשו'. . ל' חזרה: ראה לעיל הערה 454.
תשובו איש אל אחוזתו: בהר כה, יג.
יובל יובל במלופום. . בד"ה מקושש: לקו"ת שלח מב, ד.
תשו' ומע"ט: אבות פ"ד, מי"ז.
אהוי"ר גדפין: ראה לעיל הערה 79.
כ"י בתשובה: ראה לעיל הערה 451.
אני לדודי. . ודודי לי: ראה לעיל הערה 336.
תרי"ג מצות: ראה לעיל הערה 61.
ממעמקי' ב' עומקי': תהלים קל, א. ראה גם לקמן מאמר ד"ה ושאבתם מים פ"ג. מאמרי אדה"א קונטרסים ס"ע שט ואילך. וש"נ.
תעלומות לב: תהלים מד, כב. ראה גם לקמן מאמר ד"ה ושאבתם מים שם. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שצב. וש"נ. שע"ת ז, א ובהערה 3. תו"ח בא ח"א קו, ב. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' תעא.
אדם ובהמה ערומים בדעת: תהלים לו, ז. ראה חולין ה, ב. לקו"ת בחוקותי נ, רע"ג.
ערום בירור נחש: ראה אוה"ת מטות ע' א'שמג.
לחיי הגוף. . בהגמ"י: ראה גם לקמן הערה 568.
דין הנשמות הוא לאח"מ: רמב"ן בשער הגמול בתחלתו (כתבי הרמב"ן ח"ב ע' רסה).
עסקת בתו' שזהו תחילת דינו: ראה קדושין מ, ב. שו"ע אדה"ז הל' ת"ת פ"ד, ה"ז.
והי' ביום ההוא יתקע: ישעי' כז, יג.
והי' ה' לי לאלקי': ויצא כח, כא.
נטל שיחתן. . ש"ב: ב"ר פ"ע, ו.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וזהו אני לדודי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ויובן בהקדם ענין ר"ה שנק' יום הזכרון כמו שחותמין בשמ"ע ובקידוש וברכת ההפטורה מלך כו' מקדש כו' ויום הזכרון, שזהו מפני שאה"כ יום זכרון תרועה מקרא קדש, אמנם לפי פי' הפסוק ע"פ דרשת רז"ל במד"ר פ' אמור שפסוק זה קאי על ר"ה שחל להיות בשבת, שהרי כתוב א' אומר יום
623 במד"ר פ' אמור : ויק"ר פכ"ט, יב (בשינוי). ראה גם ירושלמי ר"ה פ"ד, ה"א. פסיקתא ופסיקתא דר"כ בחודש השביעי. ילקו"ש אמור (כג, כד. רמז תרמה) ופינחס (כט, א. רמז תשפב).
ראה גם ר"ה כט, ב. אוה"ת ר"ה ע' א'שה ואילך. מאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרט"ו ע' קעו. סה"מ תרנ"ט ע' א. לקו"ש ר"ה כרך יט ע' 540-541. ע' 605 הערה ד"ה יום טוב. כרך כט ע' 530 הערה ד"ה יום הזכרון. לקוטי לוי יצחק אגרות ע' רפט.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ובחודש השביעי הא' - ראשי פרקים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ובחודש השביעי כו' יום תרועה, למה נק' זכרון בנוסח שמ"ע, ע"ש הכ' זכרון תרועה, גזירה דרבה כ' א' אומר זכרון תרועה כו' בשבת, א"כ הול"ל יום תרועה, אך ע"ש זכרונות, וא"כ הול"ל להקדים זכרונות למל', ואחר מל' א"ש זכרונות, וע"פ הקבלה ר"ה בנין המל', וצלה"ק זכור לעבדיך, מה הגפן הזה כו' ונשען, עצם האילן נמוך כו' כי האדם עץ השדה, וצלה"ק ענין יפה שעה א', ונת"ל דע"י התשו' המע"ט, וצ"ל ענין מע"ט, כמו אבנים טובות ואבנים פשוטות, כמו"כ מעשה דומם, עשי' לעילא מפני האתכפי', ויש מצות אנשים מלומדה, בתפילין ולא שהוא בועט ח"ו כו', וכמו"כ בתפילה, אפי' בצדקה לא ירע לבבך, וע"ז נא' כי פנה אלי עורף כו' ל"מ בעסקו במו"מ, אף שהוא ג"כ עבודה
5 גזירה דרבה : ר"ה כט, ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ובחודש השביעי הב' (נכתב תרמ"ב כפי ששמעתי מר"ן מוויליז)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהי' לכם יום תרועה, וצ"ל הלא כאן נק' יום תרועה ולמה בנוסח התפלה נק' יום זכרון, ולכאו' י"ל שהוא מפני שכ' זכרון תרועה, אך א"א לומר כן דהרי מה שאינו תוקעין בשבת הוא משום גזירה דרבה שמא יוליכנו ברה"ר אבל לולי זאת הי' תוקעין בשבת ג"כ, ועוד דאי' במדר' כתוב א' אומר יום תרועה וכ' א' או' זכרון תרועה כאן בשבת וכאן בחול א"כ בחול נק' יום תרועה ולמה או' גם בנוסח התפילה דחול יום הזכרון, והענין שהוא ע"ש זכרונות דאי' במד' אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה וע"ש זה נק' יום הזכרון, אך צ"ל לבד מה שצ"ל מה שייך זכרון למעלה והלא אין שכחה לפני כסא כבודך אך זה מבואר במ"א ומתורץ שם, אך צ"ל שהיו צריכים לומר תחילה זכרונות ואח"כ מלכיות וגם במדר' הי' צ"ל תחילה אמרו לפני זכרונות ואח"כ מלכיות, וגם צ"ל מה שייך זכרונות לאחר מלכיות שזה שייך קודם מלכיות לזכור שיהי' מלך אבל לאחר שנעשה מלך ה"ה מלך על עם ומה שייך לזכור אח"כ, והקבלה דר"ה הוא בנין המל' דמל' נאצל נקודה חדא וצריכים להמשיך ט"ס במל' [והוא ע"י ט' פסוקי מלכיות ] ותחילה צ"ל נסירה ואח"כ בנין המל', וא"כ צריכים לקרותו יום תרועה או יום מלוכה, ולמה נק' יום הזכרון.
4 שאינו תוקעין בשבת. . גזירה דרבה : ר"ה כט, ב.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ג יום א' דר"ה רצ"ג, ריגא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
דמצות היום דר"ה הוא בשופר ותלוי בזמן, דזמן תק"ש ביום ולא בלילה, ומצותה משעת הנץ החמה, ואם שמע מקצת תקיעה קודם שעלה עמוד השחר לא יצא, וכן תלוי' במקום, דיו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעים, אבל לא במדינה.
22 משנה ר"ה כט, ב.
פתיחה בהקשר